מתלונן שטען כי הוא חסר כול ומתגורר ברחוב, הלין כי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) משך מחשבון הבנק שלו סכום כסף שהפקיד בנו כדי לעזור לו להתקיים, בטענה שהוא חב למוסד חוב בגין גמלת הבטחת הכנסה ששולמה לו בלי שהיה זכאי לה.
בירור הנציבות העלה כי המתלונן, שהיה בעבר תושב ישראל, היגר להודו בשנת 1967 ושב לארץ בנובמבר 2001. בדצמבר אותה שנה הגיש למוסד תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, והמוסד אישר את התביעה ושילם למתלונן גמלה בחודשים דצמבר 2001 - מרס 2002. לימים, התברר למוסד שהמתלונן עזב שוב את הארץ כבר בינואר 2002, ונוכח שהייתו הקצרה בארץ קבע המוסד כי אין למתלונן מעמד של תושב ולכן לא היה זכאי לגמלה ששולמה לו. בעקבות כך נוצר חוב של המתלונן למוסד בסך 7,119 ש"ח.
על פי דרישת המוסד, הבנק שבו התנהל חשבונו של המתלונן החזיר למוסד ביולי 2003 את הגמלאות שהמוסד שילם למתלונן בחודשים פברואר ומרס 2002. נוסף על כך שלח המתלונן למוסד ממקום מושבו בהודו סכום השווה ל-1,599 ש"ח לכיסוי החוב. ואולם לא היה בסכומים אלה כדי לכסות את מלוא חובו של המתלונן למוסד.
ביוני 2006 שב המתלונן לארץ והגיש למוסד תביעה לקצבת זקנה. המוסד החליט לבחון את זכאותו של המתלונן לקצבה בתום שישה חודשים ממועד הגעתו ארצה, ובדצמבר 2006 קבע כי המתלונן זכאי למעמד של "תושב" ואישר את זכאותו לקצבת זקנה למפרע החל במועד חזרתו - יוני 2006.
המתלונן הסביר לנציבות כי עד שאושרה קצבת הזקנה בדצמבר 2006 לא היו לו כל מקורות מחיה, ולפיכך באוגוסט 2006 הפקיד בנו בחשבונו בבנק 1,284 ש"ח כדי שיהיה לו ממה להתקיים. ואולם המוסד דרש וקיבל מהבנק את הכסף שהפקיד בנו של המתלונן, והוא שוב נותר חסר כול.
המוסד טען כי בכל טופס תביעה לגמלה מאשר התובע למוסד להיפרע מהחשבון שאליו מועברת הגמלה אם יעביר המוסד כספים לחשבון בטעות או שלא כדין. בדרך כלל המוסד מנצל הרשאה זו במקרים שבהם מתברר שגמלה הופקדה בחשבון עקב טעות אנוש או עקב תקלה במערכת הממוחשבת שלו, או במקרים שבהם מתברר שגמלה שולמה אף שהזכאות לקבלתה פקעה ואין דרך לפנות למקבל התשלום (למשל אם מקבל הגמלה מת או עזב את הארץ). לטענת המוסד, אף שברוב המקרים הטעות מתגלה בתוך זמן קצר, מכוח ההרשאה שבטופס התביעה הוא רשאי לדרוש מהבנק ללא הגבלת זמן החזר גמלה ששולמה בטעות או שלא כדין.
עמדת הנציבות הייתה שהפרשנות המרחיבה שנתן המוסד להרשאה שבטופס התביעה אינה סבירה, וכי ההרשאה נועדה לאפשר למוסד לדרוש החזר של תשלומי יתר בסמוך להעברת התשלום לחשבון המבוטח או במקרים שבהם אין כל דרך אחרת לגבות את החוב. כאמור לעיל, המוסד דרש מהבנק את הסכום שהופקד בחשבונו של המתלונן כחמש שנים לאחר שנוצר החוב, בלי שבדק מה מקור הכסף הנמצא בחשבון ובלי שבחן אם אפשר לגבות את החוב לפי הוראות סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, שלפיהן המוסד רשאי לנכות סכומים ששילם בטעות מתשלום שמבוטח זכאי לקבל ממנו, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין. לפיכך קבעה הנציבות כי בנסיבות אלה, ונוכח מצבו הכלכלי של המתלונן, פעולת המוסד לא הייתה סבירה.
מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי הודיעה לנציבות כי בעקבות התלונה הוחלט כי המוסד יימנע מלדרוש מבנקים באופן אוטומטי החזר כספים שהופקדו בטעות בחשבונו של מבוטח אם עברה יותר משנה מהיום שבו נדרש לראשונה להשיב את הכספים.
(תלונה 364505)
קישורים:
בירור הנציבות העלה כי המתלונן, שהיה בעבר תושב ישראל, היגר להודו בשנת 1967 ושב לארץ בנובמבר 2001. בדצמבר אותה שנה הגיש למוסד תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, והמוסד אישר את התביעה ושילם למתלונן גמלה בחודשים דצמבר 2001 - מרס 2002. לימים, התברר למוסד שהמתלונן עזב שוב את הארץ כבר בינואר 2002, ונוכח שהייתו הקצרה בארץ קבע המוסד כי אין למתלונן מעמד של תושב ולכן לא היה זכאי לגמלה ששולמה לו. בעקבות כך נוצר חוב של המתלונן למוסד בסך 7,119 ש"ח.
על פי דרישת המוסד, הבנק שבו התנהל חשבונו של המתלונן החזיר למוסד ביולי 2003 את הגמלאות שהמוסד שילם למתלונן בחודשים פברואר ומרס 2002. נוסף על כך שלח המתלונן למוסד ממקום מושבו בהודו סכום השווה ל-1,599 ש"ח לכיסוי החוב. ואולם לא היה בסכומים אלה כדי לכסות את מלוא חובו של המתלונן למוסד.
ביוני 2006 שב המתלונן לארץ והגיש למוסד תביעה לקצבת זקנה. המוסד החליט לבחון את זכאותו של המתלונן לקצבה בתום שישה חודשים ממועד הגעתו ארצה, ובדצמבר 2006 קבע כי המתלונן זכאי למעמד של "תושב" ואישר את זכאותו לקצבת זקנה למפרע החל במועד חזרתו - יוני 2006.
המתלונן הסביר לנציבות כי עד שאושרה קצבת הזקנה בדצמבר 2006 לא היו לו כל מקורות מחיה, ולפיכך באוגוסט 2006 הפקיד בנו בחשבונו בבנק 1,284 ש"ח כדי שיהיה לו ממה להתקיים. ואולם המוסד דרש וקיבל מהבנק את הכסף שהפקיד בנו של המתלונן, והוא שוב נותר חסר כול.
המוסד טען כי בכל טופס תביעה לגמלה מאשר התובע למוסד להיפרע מהחשבון שאליו מועברת הגמלה אם יעביר המוסד כספים לחשבון בטעות או שלא כדין. בדרך כלל המוסד מנצל הרשאה זו במקרים שבהם מתברר שגמלה הופקדה בחשבון עקב טעות אנוש או עקב תקלה במערכת הממוחשבת שלו, או במקרים שבהם מתברר שגמלה שולמה אף שהזכאות לקבלתה פקעה ואין דרך לפנות למקבל התשלום (למשל אם מקבל הגמלה מת או עזב את הארץ). לטענת המוסד, אף שברוב המקרים הטעות מתגלה בתוך זמן קצר, מכוח ההרשאה שבטופס התביעה הוא רשאי לדרוש מהבנק ללא הגבלת זמן החזר גמלה ששולמה בטעות או שלא כדין.
עמדת הנציבות הייתה שהפרשנות המרחיבה שנתן המוסד להרשאה שבטופס התביעה אינה סבירה, וכי ההרשאה נועדה לאפשר למוסד לדרוש החזר של תשלומי יתר בסמוך להעברת התשלום לחשבון המבוטח או במקרים שבהם אין כל דרך אחרת לגבות את החוב. כאמור לעיל, המוסד דרש מהבנק את הסכום שהופקד בחשבונו של המתלונן כחמש שנים לאחר שנוצר החוב, בלי שבדק מה מקור הכסף הנמצא בחשבון ובלי שבחן אם אפשר לגבות את החוב לפי הוראות סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, שלפיהן המוסד רשאי לנכות סכומים ששילם בטעות מתשלום שמבוטח זכאי לקבל ממנו, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין. לפיכך קבעה הנציבות כי בנסיבות אלה, ונוכח מצבו הכלכלי של המתלונן, פעולת המוסד לא הייתה סבירה.
מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי הודיעה לנציבות כי בעקבות התלונה הוחלט כי המוסד יימנע מלדרוש מבנקים באופן אוטומטי החזר כספים שהופקדו בטעות בחשבונו של מבוטח אם עברה יותר משנה מהיום שבו נדרש לראשונה להשיב את הכספים.
(תלונה 364505)
קישורים:
- מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני מקוללת במהלך טקס יום הזכרון לזכר נפגעי פעולות האיבה - מאי 2011 - במהלך טקס יום הזכרון לזכרם של נפגעי פעולות האיבה, בזמן בו הניחה מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני זר לזכר נפגעי פעולות האיבה, אדם אחד החל לקרוא לעברה מספר פעמים "זונה ... זונה" וקריאות גנאי נוספות. הוא פונה מהמקום...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה