תשלום גמלאות מחליפות שכר - מדו"ח נת"צ מס' 41 לשנת 2014 - פורסם יולי 2015

המוסד משלם כמה גמלאות מחליפות שכר, כגון דמי לידה, דמי אבטלה, דמי פגיעה בעבודה, תגמולי מילואים וגמלה בגין שמירת היריון. הגמלאות הללו משמשות תחליף לשכר שהיה מקבל המבוטח, אילו לא היה מפסיק לעבוד בשל האירוע שבגינו הוא זכאי לגמלה. גובה הזכאות לגמלה נקבע על פי שכרו של המבוטח בשלושת החודשים האחרונים שבהם עבד באופן מלא, לפני שהפסיק את עבודתו בשל האירוע המזכה. בבירור כמה תלונות עלה כי המוסד שילם למבוטחות דמי לידה על פי בסיס שכר נמוך יותר מבסיס השכר שהיו זכאיות לו. להלן תאורי כמה תלונות:

א. מתלוננת עבדה לפני לידתה בגיוס תרומות, ושכרה היה מורכב משכר בסיס קבוע ומבונוסים שניתנו לה על פי סכומי התרומות שהצליחה לגייס בחודש מסוים. ואולם בחישוב זכאותה לדמי לידה הסכים המוסד להביא בחשבון רק את הכנסתה הבסיסית הקבועה, ולא את הבונוסים שקיבלה.
הנציבות הבהירה למוסד כי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה (*), לצורך חישוב השכר הקובע לתשלום דמי לידה יש לבצע בדיקה מקיפה של התשלומים ששולמו למבוטחת לפני הלידה, ללא קשר לשם שניתן להם ולדרך הטכנית שבה הם ניתנו. בית הדין פסק כי העובדה ש”חלק מהשכר מחושב כנגזרת של עסקאות אינה שוללת את מהותו כשכר עבור עבודה רגילה”. בעקבות התערבות הנציבות, ולאחר שהמוסד קיבל ממעסיקה של המתלוננת פרטים נוספים, הוא קבע כי בנסיבות המקרה יש לראות בתשלום הבונוסים חלק משכרה החודשי של המתלוננת ולהביא אותו בחשבון בעת חישוב דמי הלידה. המוסד הודיע לנציבות כי בעקבות זאת קיבלה המתלוננת הפרשי דמי לידה בסך 6,157 ש”ח. (804253)

(*) עב"ל 543-09 פלונית נ’ המוסד לביטוח לאומי (פורסם במאגר ממוחשב, 4.5.11)

ב. מתלוננת אחרת, עובדת עצמאית, ילדה בספטמבר 2012 . המוסד קבע כי הכנסותיה בחודשים נובמבר 2011 - ינואר 2012 , שלושת החודשים שבהם עבדה באופן מלא לפני הלידה, יהיו ההכנסות שעל פיהן ייקבעו דמי הלידה שיינתנו לה. ואולם את הכנסתה לינואר 2012 פרס המוסד על פני כל שנת 2012 , בנימוק שכעובדת עצמאית הכנסתה החודשית נקבעת על פי ההכנסה הכללית שעליה דיווחה בדוח השנתי, בחלוקה ל 12- חודשים.
הנציבות הסבה את תשומת לב המוסד לכך שבשנת 2012 עבדה המתלוננת באופן מלא רק בחודש ינואר, ולאחר מכן נאלצה להפסיק את עבודתה עקב היותה בשמירת היריון. בנסיבות אלה אין לכאורה מקום לפרוס את הכנסתה בחודש היחיד שבו עבדה על פני השנה כולה. לאחר ששקל בדבר קיבל המוסד את עמדת הנציבות. (9016)

תשלום ביתר גמלת השלמת הכנסה לקצבת זקנה - מדו"ח נת"צ מס' 41 לשנת 2014 - פורסם יולי 2015

תלונות רבות התקבלו מזכאים שנדרשו להשיב גמלאות ששילם להם המוסד ביתר, בלי שהיו מודעים לכך. מצב של תשלום ביתר יכול להיגרם כאשר מקבל הגמלה אינו מוסר למוסד את מלוא הפרטים הנדרשים לבדיקת זכאותו, כגון הכנסות מעבודה או ממקורות אחרים; או שאינו מעדכן כנדרש את המוסד בדבר שינויים שחלו אצלו, שעשויים להשפיע על הזכאות לגמלה או על שיעורה. מצב של תשלום ביתר יכול להיגרם גם עקב טעות של משלם הגמלה, אף שכל הנתונים הרלוונטיים היו לפניו.
לגבי חובות שנוצרו בגלל תשלום גמלאות ביתר, קובע סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה 1995 , כי המוסד רשאי לנכות חובות אלה, בבת אחת או לשיעורין, מהגמלאות שהוא משלם לחייב, בהתחשב במצבו של החייב ובנסיבות העניין. אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב, רשאי המוסד לתבוע ממנו להשיב את התשלום.
במוסד פועלת ועדה לבחינת חובות, שתפקידה לבחון בקשות לביטול חובות הקשורים לתשלומי גמלה או להפחתתם. הוועדה פועלת על פי נוהל המפרט את ההיבטים שעליה להביא בחשבון בבחינת הבקשות, ובהם הגורמים ליצירת החוב, מצבו הכלכלי של החייב, משך הזמן שבו שולמה הגמלה שלא כדין, והזמן שחלף ממועד היווצרות החוב ועד לפעולה האחרונה של המוסד לגבייתו.
לגבי כמה תלונות שבוררו השנה, סברה הנציבות כי הוועדה לבחינת חובות לא הביאה בחשבון כנדרש את כל ההיבטים הרלוונטיים בעת שקיבלה החלטה בעניינם של מתלוננים, או שלא היה לפניה כל החומר הנדרש לקבלת ההחלטה.

להלן תאור הטיפול בתלונה בעניין זה:
זוג מתלוננים, עולים חדשים קשישים, צברו חוב למוסד בסך 10,487 ש”ח, בגין תשלום יתר של גמלת השלמת הכנסה לקצבת זקנה. הבירור העלה כי במועד הרלוונטי להיווצרות החוב קבע חוק הבטחת הכנסה, התשמ”א 1980- , כי אם שני בני זוג שהו בשנה מסוימת
יותר מ-  72 ימים בחו”ל 4, הם לא יהיו זכאים לגמלת הבטחת הכנסה בגין החודשים שבהם שהו בחו”ל, בכל החודש או בחלקו. מאחר שהמתלוננים שהו בחו”ל כ- 90 יום, שהתפרסו על פני חמישה חודשים, נשללה מהם גמלת הבטחת הכנסה לחמישה חודשים, והמוסד החל לקזז את החוב שנוצר עקב כך מהגמלה השוטפת ששולמה להם. הוועדה לבחינת חובות דחתה את בקשתם לביטול החוב.

הבירור העלה כי המתלוננים האריכו את שהותם בחו”ל יותר מהתקופה שתכננו מלכתחילה לאחר שבנם, החי לבדו ברוסיה, אושפז במשך כמה חודשים בבית חולים, רוב הזמן במחלקה לטיפול נמרץ. עוד העלה הבירור כי המתלוננים מגדלים את נכדם הקטין, לאחר שבתם נפטרה.
הנציבות העירה לוועדה לבחינת חובות כי נראה שהיא לא הביאה בחשבון בשיקוליה את הנסיבות המיוחדות של המקרה ואת מצבם המיוחד של המתלוננים. כמו כן לא הביאה הוועדה בחשבון בשיקוליה שבינואר 2013 , זמן קצר לאחר ששבו המתלוננים ארצה, תוקן החוק, ונקבע בו כי הזכאות לגמלה נשללת רק מהיום ה- 73 להיעדרות מהארץ ולא בכל תקופת ההיעדרות.
אילו היה התיקון לחוק מוחל בעניינם של המתלוננים, היה חובם נמוך בהרבה.
בעקבות התערבות הנציבות הודיעה הוועדה כי שקלה שוב את הבקשה של המתלוננים והורתה על ביטול חובם ועל החזרת הסכומים שכבר נוכו מהם על חשבון החוב - כל זאת עקב מצבם המיוחד. (801739)

אי מיצוי זכות הבטחת הכנסה לניצול שואה - - מדו"ח נת"צ מס' 41 לשנת 2014 - פורסם יולי 2015

לא תמיד ניתן לסייע למתלוננים לקבל גמלאות למפרע, שכן החובה להגיש תביעה לגמלה מסוימת והמועד שממנו ואילך תשולם הגמלה קבועים בחוק, וככלל לא ניתן לחרוג מהנקבע בו. דוגמה לכך היא מקרהו של ניצול שואה קשיש שלא ידע כי הוא זכאי לגמלת השלמת הכנסה בסך כ 1,000- ש”ח כתוספת לקצבת הזקנה שלו, ולפיכך לא הגיש למוסד תביעה לגמלה זו. כשהגיש לבסוף את התביעה, לאחר כמה שנים, לא היה ניתן למרבה הצער לשלם לו את הגמלה למפרע, מכיוון שלפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ”א 1980- , הזכאות לגמלה זו נוצרת רק (814032) . מהחודש שבו מוגשת התביעה לקבלתה *

מאחר שמתלונות שבוררו במשך השנים עלה כי מדובר בתופעה רווחת שבה זכאים לגמלה אינם יודעים על זכותם זו, ועקב כך אינם מגישים תביעה לגמלה במועד, פנתה הנציבות למוסד על מנת שייתן את דעתו לצורך
לפעול לאיתור זכאים כאלה וליידע אותם בדבר זכאותם ובדבר הצורך להגיש תביעה במועד - כל זאת כדי למנוע פגיעה באוכלוסיות החלשות.

ואכן, בשנים האחרונות פועל המוסד למיצוי זכויות המבוטחים: הוא פונה ביזמתו למבוטחים כדי שיגישו תביעה לקבלת גמלה, משלם כמה גמלאות בלי לדרוש קודם הגשת תביעה לתשלומן ומקל את ההליכים
הביורוקרטיים להגשת תביעות. עם זאת, מבירור התלונות ומדוח הביקורת עלה כי המוסד אינו משתמש ביעילות במידע הרב והמקיף שבמאגרי המידע שלו להגדלת שיעור מיצוי הזכויות, וכי קיימים ליקויים
בהעברת מידע בין המוסד ובין גופים ציבוריים אחרים ובהסרת החסמים הביורוקרטיים למיצוי הזכויות.

* בדוח הביקורת צוין בין היתר כי בשנת 2013 לא שולמו כ 100- מיליון ש"ח לזכאים לקצבת אבטלה, וכי בשנת 2011 לא שולמו כ 35- מיליון ש"ח לזכאיות לגמלת דמי לידה.

אי מיצוי זכויות - זכאות עולים לקצבת ילדים - מדו"ח נת"צ מס' 41 לשנת 2014 - פורסם יולי 2015

תלונות רבות בנושא הגמלאות נסבות על אי-מיצוי זכויות (*). כדי לקבל גמלה יש להגיש למוסד תביעה לגמלה, אולם לא כל הזכאים לגמלה יודעים על זכותם זו, ובשל כך הם אינם מגישים תביעה לגמלה סמוך
למועד שבו נוצרה זכאותם. לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה 1995- , יש להגיש תביעה לגמלה בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה; אם הוגשה תביעה לאחר פרק זמן זה,
תשולם הגמלה רק שנה למפרע.

כך קרה בעניינה של מתלוננת שעלתה ארצה בספטמבר 2010 עם שני ילדיה. לטענתה, בשל אי-התמצאותה בחוקי המדינה ועקב קשיי שפה, היא לא הייתה מודעת לזכאותה לקצבת ילדים ממועד עלייתה ארצה,
ולכן הגישה תביעה לקצבת ילדים רק באוקטובר 2013 . המוסד אישר את זכאותה לקצבה מאוקטובר 2012 , כלומר שנה למפרע מהגשת התביעה.
הבירור העלה כי בדרך כלל משרד העלייה והקליטה מזין למערכות הממוחשבות של המוסד את פרטיהם של העולים החדשים וילדיהם מיד עם הגעתם ארצה, ולכן העולים אינם צריכים כלל להגיש למוסד תביעה
לקצבת ילדים. מאחר שהמתלוננת הגיעה לארץ כתיירת ורק לאחר מכן שינתה את מעמדה לעולה חדשה, לא הוזנו פרטי ילדיה למערכות המוסד, ולכן היה עליה להגיש תביעה לקצבת ילדים.
הנציבות העירה למוסד כי בנסיבות העניין הופלתה המתלוננת לרעה לעומת עולים חדשים אחרים, שאינם נדרשים להגיש תביעה לקצבת ילדים.

בעקבות הערת הנציבות, ומשהתברר למוסד כי המתלוננת הגישה בספטמבר 2011 תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, הוא החליט לראות במועד זה גם את המועד שבו הוגשה התביעה לקצבת הילדים. בהתאם לכך אישר המוסד את זכאותה של המתלוננת לקצבת ילדים מספטמבר 2010 , כלומר שנה למפרע ממועד הגשת התביעה לגמלת הבטחת הכנסה,  ושילם לה קצבה בסך 10,967 ש”ח. ( 810013)

(*) על אי-מיצוי של זכויות ובהן הזכות לגמלה, ראו מבקר המדינה, דוח שנתי 65 ג ( 2015 ), בפרק “אי-מיצוי של זכויות חברתיות”, עמ’ 46-3(להלן - דוח הביקורת)

אי-תשלום גמלת הבטחת הכנסה בשל רישומים שגויים - מדוח נציבות תלונות הציבור מס' 39 - פורסם מאי 2013

משרד האוצר - רשות המסים בישראל והמוסד לביטוח לאומי - אי-תשלום גמלת הבטחת הכנסה בשל רישומים שגויים


המתלוננים הגישו למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. המוסד סירב לאשר את התביעה בטענה שרשומים על שמם שני נכסים - הדירה שהם מתגוררים בה בירושלים ודירה אחרת בפתח תקווה (להלן - הנכס הנוסף) - אף שהמתלוננים טענו בתוקף כי מעולם לא היו בעליו של הנכס הנוסף [1].

בירור שנעשה בסניף המוסד בירושלים העלה כי לצורך אישור תביעות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בודק המוסד את רישומי רשות המסים בישראל (להלן - רשות המסים) בדבר עסקאות במקרקעין, ובבדיקת הרישומים נמצא כי הנכס הנוסף רשום על שמם של המתלוננים. המתלוננים התבקשו אפוא להמציא אישור מרשות המסים שלפיו הנכס אינו בבעלותם - תנאי לאישור תביעתם לגמלה.

כדי להשיג את האישור נסעו המתלוננים במיוחד למשרד מיסוי מקרקעין מרכז שבתל אביב. ואולם שם נאמר להם כי לא ניתן לאתר את תיק העסקה המקורי, והוצע להם לפנות בעניין ללשכת רישום מקרקעין שבפתח תקווה. המתלוננים נסעו לפתח תקווה, הוציאו נסח רישום מקרקעין שלפיו הם אינם בעלי הנכס ומסרו אותו למוסד. ואולם המוסד טען כי האישור אינו מספק, שכן לא כל עסקת מקרקעין מסתיימת ברישום הזכויות בלשכת רישום מקרקעין, ועמד על דרישתו כי המתלוננים ימציאו לו אישור מאת רשות המסים.


בעקבות פניית הנציבות למנהל משרד מיסוי מקרקעין מרכז נמצא הדיווח המקורי לשלטונות המס על עסקת רכישת הנכס בשנת 1966. מבדיקת הטופס עלה כי בשל טעות טכנית נרשם מספר הזהות של המתלונן במקום מספר הזהות של הקונה האמִתי של הנכס. מנהל משרד המיסוי שלח לנציבות אישור על הרישום השגוי כדי שיהיה אפשר להציגו למוסד.

בעקבות קבלת האישור אישר המוסד את זכאותם של המתלוננים לתשלום גמלת הבטחת הכנסה למפרע מחודש הגשת הבקשה, וחשבונם של המתלוננים זוכה בסכום של 31,521 ש"ח.

הבירור העלה שעובדי המוסד היו נכונים לסייע למתלוננים. ואולם מאחר שאין ביכולתם של העובדים לפנות במישרין למשרדי מיסוי מקרקעין כדי לבדוק טענות כמו אלה שהעלו המתלוננים, הם דורשים מתובעי הגמלה להשיג את האישורים הנדרשים בעצמם. על אף מאמציהם של התובעים, לרוב לא עולה בידם להשיג את האישור בעצמם, כפי שקרה למתלוננים.

נוכח ממצאי הבירור פנתה הנציבות למנהלת אגף הבטחת הכנסה במוסד והעמידה אותה על הצורך למצוא פתרון לבעיה, ולאפשר קיום קשר ישיר בין המוסד ובין משרדי מיסוי מקרקעין לשם קבלת מידע בנושאים אלה. מנהלת האגף מסרה לנציבות כי המוסד ער לבעיה זו, ובדעתו ליזום פגישה עם נציגי רשות המסים כדי למצוא דרכים לפתרונה.

הנציבות תמשיך לעקוב אחר טיפול הרשויות בבעיה שעלתה בתלונה עד לפתרונה.

(706852)



[1] לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, והתקנות שהותקנו על פיו, נכס מקרקעין שאינו משמש למגורי מבקש הגמלה נחשב "הכנסה" המובאת בחשבון בקביעת הזכאות לגמלה.

חיוב "נעדר" בדמי ביטוח - מתוך דוח נציבות תלונות הציבור מספר 40 - פורסם ביוני 2014

משטרת ישראל הכריזה על בנה של המתלוננת כנעדר משנת 2004. בשנת 2010 הודיעה המתלוננת למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), ששילם לבן קצבת נכות כללית מינואר 1981, כי הבן נעלם לאחר שהותיר אחריו שני מכתבי התאבדות וככל הנראה הוא אינו עוד בין החיים.

המתלוננת הלינה על כך שהמוסד חייב את הבן בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות בגין פרק הזמן שמתחילת היעדרותו (להלן - תקופת ההיעדרות) ועל כך שהמוסד הטיל עיקול על חשבון הבנק של הבן לצורך גביית החוב.

על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, תושב ישראל שאינו עובד חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות עבור עצמו (להלן ביחד - דמי הביטוח). עם זאת, מי שזכאי לקצבת נכות ואינו בעל הכנסה זכאי לפטור מדמי ביטוח לאומי ועליו לשלם דמי ביטוח בריאות בשיעור מינימלי, המנוכים מקצבת הנכות המשולמת לו.

מאחר שבנה של המתלוננת קיבל מהמוסד קצבת נכות כללית ולא היה בעל הכנסה, הוא היה פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי והמוסד ניכה מקצבתו את דמי ביטוח הבריאות. לאחר שהמתלוננת הודיעה למוסד בשנת 2010 כי בנה נעדר וסביר שנפטר, הפסיק המוסד מיד את תשלום הקצבה לבן ומשך מחשבון הבנק שלו את כספי הקצבה שהופקדו בו בתקופת ההיעדרות. ואולם, באוקטובר 2012 חייב המוסד את המתלונן בגין אי-תשלום דמי הביטוח למפרע עבור כל תקופת ההיעדרות, ובדצמבר 2012 עיקל מחשבונו סך של 23,122 ש"ח לכיסוי החוב.

הבירור העלה כי בהיעדר משבצת מתאימה במערכת המחשב של המוסד להפסקת תשלום לאדם המוכרז "נעדר", נשללה זכאותו של הבן לקצבה בהתאם לקוד "הפסקת טיפול", המוזן למערכת במקרים של הפסקת תשלום קצבה עקב אי-שיתוף פעולה של הזכאי עם דרישות המוסד. בעקבות זאת חייבה המערכת הממוחשבת את הבן באופן אוטומטי בדמי הביטוח למפרע עבור תקופת ההיעדרות, כמו שמחויב תושב ישראל שאינו זכאי לקצבה ואינו עובד.

בהתערבות הנציבות, ולאחר שהעירה למוסד כי לא היה מקום לחייב את הבן בדמי הביטוח בתקופת ההיעדרות, הוחזר במרץ 2013 הסכום שעוקל לחשבון הבנק של הבן.

כמו כן העירה הנציבות למוסד שעליו להסדיר במערכת הממוחשבת שלו את הטיפול גם במקרים נדירים מסוג זה (אף שהם נדירים) תוך הפקת הלקחים הנחוצים מהאירוע המתואר לעיל.
(801473)

דרישה לא מוצדקת לתשלום חוב גמלה - מתוך דוח נציבות תלונות הציבור מספר 40 - פורסם ביוני 2014

מתלוננת, תושבת המגזר הבדואי בדרום הארץ, נישאה ביולי 2005 בנישואים פוליגמיים, וכעבור כמה חודשים נפרדה מבעלה. בתקופה שבה הייתה פרוּדה מבעלה היא הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), ולאחר חקירה שביצע המוסד תביעתה אושרה. בנובמבר 2008 הודיעה המתלוננת למוסד כי חזרה להתגורר עם בעלה ובעקבות זאת הופסק תשלום הגמלה.

זמן מה לאחר מכן התקבל במוסד מידע ממשרד הפנים ולפיו המתלוננת רשומה כנשואה נישואים פוליגמיים מיולי 2005. בעקבת מידע זה קבע המוסד את מעמדה של המתלוננת כידועה בציבור החל מיום נישואיה, לרבות בתקופה שבה חיה בנפרד מבעלה.

עדכון מצבה המשפחתי של המתלוננת יצר חוב בסך כ-60,000 ש"ח בגין שלילה למפרע של זכאותה לקבלת הגמלה ששולמה לה בתקופה שבה חיה בנפרד מבעלה.

המתלוננת הגישה למוסד בקשה לביטול החוב, אך בקשתה נדחתה בטענה שבזמן ששולמה לה הגמלה היא העלימה מן המוסד את העובדה כי היא נשואה וחיה עם בעלה. על כך הגישה המתלוננת תלונה לנציבות.

בירור התלונה העלה כי המתלוננת אכן חיה בנפרד מבעלה בתקופה שבה שולמה לה הגמלה, וכי היא מסרה למוסד את כל העובדות הרלוונטיות. בעקבות התערבות הנציבות הודיע המוסד כי ביטל את חובה של המתלוננת ואף השיב לה סך של
כ-18,000 ש"ח שכבר קוזזו מקצבת הילדים המשולמת לה.

(614484)

ביטול תושבות בשל שהייה בחו"ל - מתוך דוח נציבות תלונות הציבור מספר 40 - פורסם ביוני 2014

ביטול תושבות בשל שהייה בחו"ל -  מתוך דוח נציבות תלונות הציבור מספר 40 - פורסם ביוני 2014

המתלונן, אשר עלה לישראל בשנת 1976, שוהה משנת 2005 תקופות ארוכות באנגליה, כדי לסייע בטיפול באמו הקשישה, אשר מתגוררת שם בגפה. כאשר פנה המתלונן למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) כדי לבדוק את זכאותו לקצבת זקנה, התברר לו כי המוסד ביטל את תושבותו, ועקב כך הוא אינו זכאי לקצבת זקנה. נוסף על כך בוטלה זכאותו לקבלת שירותי בריאות, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות). לטענתו, כדי שזכאויות אלה יוחזרו לו דרש ממנו המוסד למלא טופס "תושב חוזר" ולהמציא אישור ממשרד הקליטה ולפיו מעמדו הוא מעמד של תושב חוזר, אף שמעולם לא התכוון לעזוב את הארץ ואף שמרכז חייו הוא בישראל.

בירור התלונה העלה כי על פי הנתונים שבידי המוסד, שוהה המתלונן בשנים האחרונות בחו"ל במרבית הזמן, למעט ביקורים קצרים בארץ, ולפיכך הוחלט לראות בו מאפריל 2012 מי שאינו תושב ישראל.

תושבות בישראל היא תנאי לקבלת גמלאות שונות ולקבלת שירותי בריאות. על פי הפסיקה[1], התושבות מושתתת בין היתר על הזיקה היציבה והמתמשכת, שאין בה מהזמניות או מהארעיות, של האדם למדינה, שבעקבותיה נוצרת מחויבות של המדינה לספק לו ביטחון סוציאלי. הזיקה נקבעת בעיקר על פי המקום המשמש מרכז חייו של האדם והזהות בין המקום שבו הוא נמצא למקום שבו הוא חי, בהתחשב בתשתית העובדתית ובמכלול הנסיבות.

נוכח הנסיבות האישיות המיוחדות של המתלונן, אשר נאלץ לשהות מרבית זמנו בחו"ל על מנת לסייע בטיפול באמו הקשישה, פנתה הנציבות למוסד על מנת שישקול בשנית את עמדתו בנוגע לזכאותו של המתלונן לקבלת שירותי ביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ולקבלת קצבת זקנה. בבדיקה שנעשתה נמצא כי אשת המתלונן היא אזרחית ישראלית ומתגוררת בישראל באופן קבוע, וכי ילדיהם של בני הזוג מתגוררים בישראל אף הם.

בנסיבות אלה, ומכיוון שלפי פסיקת בתי המשפט יש לראות על פי רוב בתא המשפחתי יחידה אחת בנוגע לקביעת התושבות, קבע המוסד כי חרף השהות הארוכה של המתלונן בחו"ל, מרכז חייו הוא בישראל. עקב כך חזר בו המוסד מההחלטה על ביטול תושבותו, השיב לו את זכאותו לקבלת שירותי בריאות ואף החל לשלם לו קצבת זקנה.

(713414)

[1] דב"ע מה/04-73 סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 83 (1985); דב"ע תשן/0-209 נסימיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 299, 302 (1990); דב"ע נג/04-20 המוסד לביטוח לאומי - אבו האני, פד"ע כו 122, 128-126 (1993).

אי-תשלום קצבת נכות בשל יציאה לחו"ל מסיבות בריאותיות - תלונה נגד ביטוח לאומי

מתוך דוח נציבות תלונות הציבור מספר 40 - פורסם ביוני 2014

המוסד לביטוח לאומי משלם למתלונן, הסובל מהיצרות כלי הנשימה, קצבת נכות כללית (להלן - הקצבה). המתלונן הלין על שהמוסד שולל את זכאותו לקצבה בתקופות שבהן הוא שוהה בחו"ל, אף שלפי אישורים רפואיים שבידו שהייתו בארץ בחורף תסכן את חייו.
לפי סעיף 324(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, "הנמצא בחוץ לארץ למעלה משלושה חודשים, לא תשולם לו קצבה בעד הזמן שלמעלה משלושת החודשים הראשונים, אלא בהסכמת המוסד". הבירור העלה כי המתלונן שוהה בחו"ל בכל שנה יותר משלושה חודשים, ולכן המוסד שלל את זכאותו לקצבה בעד פרק הזמן החורג משלושה חודשים. לטענת המוסד, רופא מטעמו שבדק את המסמכים הרפואיים שהציג המתלונן לא מצא שיש הצדקה לשלם לו בעד שהותו בחו"ל בחורף קצבה לפרק זמן העולה על שלושה חודשים, וטען כי אין יסוד לחששו של המתלונן ששהייתו בארץ בחורף תסכן את חייו.
בעקבות פניית הנציבות הועבר עניינו של המתלונן לבחינה של רופא נוסף מטעם המוסד, מומחה בתחום המחלות הפנימיות, והוא קבע כי יש ממש בטענות המתלונן, וכי שהייתו בחו"ל בחודשי החורף עשויה להפחית את הסיכון לזיהום נשימתי. לנוכח חוות הדעת האמורה אישר המוסד למתלונן לשהות בחו"ל באקלים שאינו חורפי ולקבל קצבה בחודשים אוקטובר-מרץ.
(714024)

הצעת חוק: ביטוח לאומי ורשות השידור יחוייבו להודיע על חוב בטרם גביית קנס

הכתבה הצעת חוק: ביטוח לאומי ורשות השידור יחוייבו להודיע על חוב בטרם גביית קנס , צבי זרחיה , 06.01.2014

ח"כ תמר זנדברג (מרצ) שהגישה את ההצעה: "הביטוח הלאומי ורשות השידור פועלות ב'שיטת מצליח': לא מדובר בטעות נקודתית, אלא במדיניות של חוסר דיווח וגרירת חובות כדי לגבות תוספת תשלום מהציבור" 

רשות השידור והמוסד לביטוח לאומי יחויבו להודיע לאזרח על קיום חוב בטרם התחלת גביית ריביות וקנסות - כך מציעה ח"כ תמר זנדברג (מרצ) בהצעת חוק שהניחה על שולחן הכנסת. לדבריה, "כיום, חייבים יכולים לגלות על חוב באיחור של שנים, לאחר שהתווספו עליו ריביות וקנסות, העלולים לעלות פי כמה על סכום החוב המקורי. החוק הקיים מייצר מצב אבסורדי בו האינטרס של הביטוח הלאומי ורשות השידור הינו לפעול בחוסר שקיפות, כדי להטיל על החייב קנסות וריביות ובכך להגדיל את הכנסותיהם מהציבור".

זנדברג הוסיפה כי "הביטוח הלאומי ורשות השידור פועלות ב'שיטת מצליח': לא מדובר בטעות נקודתית, אלא במדיניות של חוסר דיווח וגרירת חובות כדי לגבות תוספת תשלום מהציבור. כולנו מכירים את המצב שבו אנחנו מגלים חובות אחרי שנים, כמובן עם ריביות והוצאות גבייה, למרות שלא קיבלנו מעולם את דרישת התשלום המקורית".

עוד הדגישה כי "חוסר השקיפות הקיים מוביל את האזרחים לחובות מנופחים, שלא נובעים מניסיונות התחמקות, אלא מחוסר דיווח שגובל בחוסר תום לב. הגשתי את הצעת החוק כדי לשים סוף לחובות מפתיעים. לא ייתכן שגוף ציבורי יטיל קנסות וריביות על אזרח מבלי שיידע אותו קודם לכן בקיום חוב".

סוף מאמר  צבי זרחיה

להלן קטע מתלונה שהוגשה לנציבות תלונות הציבור נגד המוסד לביטוח לאומי אשר ב"שיטת מצליח" לגבות חוב עם קנס גבוה כעבור שנים, למרות שהודיע שנים קודם לכן לאזרח כי אינו חייב.

 פרטים בקצרה

בתאריך 22 באוקטובר 2013 קיבלתי הודעת חיוב מהמוסד עם קנסות כבדים סכ"ה 522 ש"ח עבור תשלומי ביטוח לחודשים ינואר- פברואר 2007. (ראה קובץ תמונה מצורפת "הודעת חיוב אוקטובר 2013)

יצוין כי במרץ 2008 (חמש וחצי שנים קודם) קיבלתי הודעה מהמוסד ממנה ברור כי איני חייב תשלומים עבור ינואר - פברואר 2007. (ראה קובץ תמונה מצורפת "הודעת זיכוי מרץ 2008)

בעיקבות החיוב שילמתי את התשלום בסך 522 ששלח המוסד באוקטובר 2013 .

מדוע פעילות המוסד אינה מוצדקת?

התנהגות המוסד מדיפה ריח רמיה או ניסיון טיוח מחדליו. אם הודיע ב- 2008 כי איני חייב על התקופה (ינואר- פברואר 2007), מדוע שלח הודעה נוספת קצרה כעבור 5 וחצי שנים ללא הסברים ראויים עם חיוב תשלום על התקופה + קנס גבוה.

כיצד יתכן כי מוסד ציבורי גדול ולאומי בענייני רווחה וביטחון סוציאלי ינהג נגד האזרח העובד קשה שאין לו זמן להתעסקות בירוקרטית בתשלומים כאלו ואחרים בצורה בוטה, ודורסנית.

הודעת זיכוי מרץ 2008 - ביטוח לאומי מודיע לאזרח כי אינו חייב

הודעת חיוב אוקטובר 2013 - ביטוח לאומי מחייב את האזרח עם קנס גבוה למרות שהודיע קודם לאזרח שאינו חייב

משלוח הודעת עיקול שלא כדין - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

משלוח הודעת עיקול שלא כדין - המתלונן, עורך דין שבבעלותו משרד בחיפה, קיבל מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) במרץ 2012 הודעה בדבר הטלת עיקול על נכסים שהוא כביכול מחזיק או עתיד להחזיק, אף שהחוב שבשלו הוטל העיקול היה של חייב שאינו מוכר לו כלל (להלן - הודעת העיקול).

לטענת המתלונן, בעקבות פנייתו למוסד בנוגע להודעת העיקול נמסר לו כי ההודעה נשלחה אליו ולעורכי דין אחרים, מאחר שמשרדיהם נמצאים בסמוך למשרדו של החייב, עורך דין אף הוא, בעיר התחתית בחיפה.

בתגובתו על התלונה הודה המוסד כי אין לו כל מידע המקשר בין המתלונן לחייב, אך טען כי לפי הוראות הדין ניתן לשלוח הודעה בדבר הטלת עיקול על נכסים המצויים בידי צד שלישי, גם אם אין ודאות שנכסים אלה מצויים בידו. המוסד ציין כי נוכח עיסוקם המשותף של המתלונן והחייב והסמיכות בין משרדיהם הוא הניח כי קיימים ביניהם קשרי עבודה, וכי המתלונן מחזיק בנכסים של החייב, ולכן סבר כי בנסיבות אלה הוא רשאי לשלוח את הודעת העיקול.

הנציבות קבעה כי אין לקבל את עמדת המוסד: הימצאותם של משרדי עורכי דין אחרים בסמוך למשרד עורכי הדין של החייב, כשלעצמה, אינה יכולה לשמש ראיה מספקת לקשרים עסקיים של החייב עם משרדים אלה ולהימצאות נכסים של החייב בידי בעליהם. אילו הייתה נמצאת לכך ראיה ברורה, היה הדבר עשוי לשמש עילה מספקת למשלוח הודעת העיקול, אך במקרה זה לא נמצאה כל ראיה כזאת.

שליחת הודעת העיקול פגעה אפוא בפרטיותו של החייב, שפרטים עליו ועל חובותיו למוסד נחשפו לפני עמיתיו למקצוע, וגרמה לטרחה מיותרת לצד השלישי - המתלונן - ששורבב בעל כורחו להליך שהוא אינו צד לו.

בעקבות התערבותה של הנציבות שונו נהליו הפנימיים של המוסד. בנהלים החדשים הונחו פקידי הגבייה לנקוט משנה זהירות בביצוע עיקולים על נכסים של החייב המצויים בידי צד שלישי.

(704888)

שלילת דמי אבטלה שלא כדין - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

שלילת דמי אבטלה שלא כדין - המתלוננת, אם חד-הורית, הועסקה כאחות בחברה המעניקה טיפולי דיאליזה לחולים. לפי דרישת מעסיקה השתתפה המתלוננת בשנת 2011 במשך יומיים בשבוע בקורס להכשרה מקצועית של משרד הבריאות, שהוא קורס חובה לאחיות העוסקות בתחום הדיאליזה.

בשנת 2012 פוטרה המתלוננת מעבודתה והגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) תביעה לתשלום דמי אבטלה. המוסד דחה את התביעה בנימוק שתשלום דמי אבטלה מותנה בצבירת תקופת אכשרה של 300 יום שבמהלכה עבד העובד ושולמו עבורו דמי ביטוח לאומי. לפי חישוב המוסד, קודם להגשת התביעה עבדה המתלוננת 276 יום, וביתר הימים נעדרה מעבודתה בשל ההשתתפות בקורס, ולכן אין היא זכאית לדמי אבטלה.

המתלוננת קבלה על החלטת המוסד לדחות את תביעתה וטענה כי אילולא נאלצה להיעדר מעבודתה כדי להשתתף בקורס ההכשרה הייתה צוברת את תקופת האכשרה הנדרשת.

נציבות תלונות הציבור הסבה את תשומת לב המוסד לכך שההשתתפות בקורס נכפתה על המתלוננת והייתה תנאי להמשך העסקתה במקום עבודתה.

מאחר שלפי הוראות הדין, אין להביא בחשבון לעניין תקופת האכשרה את הימים שבהם נעדר עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות בו, הייתה עמדת הנציבות כי אין מקום להביא בחשבון את הימים שבהם נעדרה המתלוננת מעבודתה כדי להשתתף בקורס ההכשרה.

בעקבות כך בחן המוסד בשנית את זכאותה של המתלוננת וקבע כי היא זכאית לתשלום מלוא דמי האבטלה.

(707509)

ליקויים בטיפול בבקשה לביטול חוב שמקורו בתשלום קצבאות ביתר - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

ליקויים בטיפול בבקשה לביטול חוב שמקורו בתשלום קצבאות ביתר - המתלוננת היא עקרת בית עיוורת אשר מקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי (להלן -המוסד). בעלה של המתלוננת הוא אלכוהוליסט, ואינו משתתף בהוצאות המחיה של המשפחה. לבני הזוג יש ארבעה ילדים, שניים מהם עיוורים ומוכרים כנכים על ידי המוסד.

המתלוננת קבלה על שבשנת 2009 דרש ממנה המוסד לשלם לו 104,279 ש"ח בגין קצבת ילד נכה ששולמה לה בשנים 1994-1985 עבור בתה. לטענת המוסד, מכיוון שהבת שהתה באותן שנים במוסד לעיוורים היא לא הייתה זכאית לקצבה.

לטענת המתלוננת, עוד בשנת 1994 היא נדרשה להחזיר למוסד 56,465 ש"ח בגין הקצבה האמורה, ובעקבות זאת הגישה, באמצעות מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, בקשה לביטול החוב, שבה טענה כי לא ידעה שהיא מקבלת קצבה שהיא אינה זכאית לקבלה. בבקשה ציינה המתלוננת כי הואיל והעברת בתה למוסד לעיוורים בוצעה בסיועה של מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, שהייתה בעניין זה בקשר עם המוסד, היה לה יסוד להניח כי זה ידע על העברת הבת למוסד לעיוורים.

לדברי המתלוננת, זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הודיעה לה מחלקת הרווחה כי החוב נמחק. מאז לא פנה אליה המוסד בעניין החוב ולא ניכה אותו מקצבאות ששולמו לה במשך השנים, ולפיכך היא סברה כי החוב בוטל.

הבירור העלה כי בשנת 1994 הועברה בקשת המתלוננת לטיפולה של הוועדה לביטול חובות במוסד, אולם בשל טעות לא טיפלה הוועדה בבקשה במשך שלוש שנים. רק בשנת 1997 נדונה הבקשה, והוחלט שאין הצדקה לבטל את החוב בשל שיעור השׂתכרותו של הבעל באותן שנים (אחת מהעילות לביטול חוב של קצבה ששולמה ביתר היא מצוקה כלכלית של מקבל הקצבה). ההודעה על דחיית הבקשה התקבלה בסניף המוסד שטיפל בה, אך הסניף לא הודיע למתלוננת או למחלקת הרווחה על ההחלטה. במשך כשנה וחצי נוכה החוב לשיעורין מקצבת הילדים שקיבלההמתלוננת. משנת 1999 ואילך הופסק ניכוי החוב מקצבת הילדים, והחוב גם לא נוכה מקצבת הנכות שקיבלה המתלוננת במשך השנים. החוב צבר אפוא הצמדה והגיע ל-104,279 ש"ח, שאותם נדרשה המתלוננת לשלם רק בשנת 2009.

בעקבות השתלשלות האירועים שתוארה לעיל פנתה המתלוננת לוועדה לביטול חובות במוסד, וזו החליטה ביוני 2010 לבטל את ההצמדה ולהעמיד את החוב על 56,465 ש"ח בלבד.

בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה לביטול חובות את העניין שוב והחליטה ביוני 2011, נוכח מצבה הכלכלי של המתלוננת, לבטל 50% מקרן החוב.

הנציבות שבה ופנתה למוסד והדגישה כי נוכח הליקויים שנמצאו בדרך פעולתו בעניינה של המתלוננת, מן הראוי שהוועדה לביטול חובות תשקול לבטל את החוב כולו. הנציבות ציינה כמה נימוקים לכך:

1. ההחלטה משנת 1994, הדוחה את הבקשה לביטול החוב, לא הובאה לידיעת המתלוננת, ולכן היא סברה שהחוב נמחק.

2. מכיוון שההחלטה לא הובאה לידיעת המתלוננת, נמנע ממנה להשיג עליה או לערער עליה לפני בית הדין לעבודה.

3. אילו הנימוק להחלטת הוועדה - השׂתכרות הבעל - היה מובא לידיעת המתלוננת במועד, היה באפשרותה להשיג על כך ולהוכיח כי הבעל מכלה את כל משכורתו על רכישת אלכוהול.

4. במשך הזמן בוער תיק הרווחה של המתלוננת ברשות המקומית, ולכן אין באפשרותה להוכיח את טענתה שמחלקת הרווחה הייתה בקשר עם המוסד ומסרה לו את המידע בדבר העברת הבת למוסד לעיוורים, ואת טענתה שמחלקת הרווחה הודיעה לה כי החוב נמחק.

בעקבות פנייתה החוזרת של הנציבות החליטה הוועדה לביטול חובות ביוני 2012 לבטל את החוב כולו.

(503930)

ביטול חוב שנגרם בשל רשלנות - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

ביטול חוב שנגרם בשל רשלנות - במרץ 2008 קבע המוסד לביטוח לאומי כי המתלונן חייב לו 266,144 ש"ח בגין קצבת נכות כללית ששולמה לו בטעות במשך כמה שנים (להלן - החוב). החוב נוצר לאחר שהתברר למוסד שהכנסתו של המתלונן מעבודה עולה על תקרת ההכנסות המזכה בקצבת נכות כללית.

בתלונתו טען המתלונן כי מאז החל לקבל את הקצבה הוא לא החליף מקום עבודה, וגם לא היה שינוי של ממש בהכנסותיו; לטענתו, הוא אינו צריך לשאת כיום בתשלום חוב שנוצר באשמתו הבלעדית של המוסד, אשר לא בדק במשך שנים אם הוא זכאי לקצבה. המתלונן ציין גם כי חלה החמרה במצבו הרפואי, וככל הנראה הוא ייאלץ להפסיק לעבוד עקב כך.

הבירור העלה כי משנת 1992 שולמה למתלונן קצבת נכות כללית. רק במרץ 2008, בעקבות בדיקת הכנסותיו של המתלונן מעבודה, נמצא כי הוא לא היה זכאי לקצבה מינואר 1994 ועד יולי 2007. בעקבות בקשה לביטול החוב שהגיש המתלונן עוד לפני שפנה לנציבות, החליטה הוועדה לבחינת חובות במוסד (להלן - הוועדה) לבטל 75% ממנו. למתלונן נותר אפוא חוב בסך 66,038 ש"ח, והמוסד החל לגבותו באמצעות קיזוז 10% מקצבת השירותים המיוחדים החודשית שהמתלונן מקבל מהמוסד משום שהוא זקוק לסיוע בפעולות היום יום.

בעקבות התערבות הנציבות החליט המוסד להעביר את עניינו של המתלונן לבדיקה נוספת של הוועדה, כדי שתשקול את ביטול החוב במלואו, בהתחשב בהכנסותיו ובמצבו הרפואי. לאחר שהמתלונן הגיש למוסד מסמכים עדכניים על מצבו הרפואי והכלכלי, דנה הוועדה בבקשה והחליטה לדחות אותה, מכיוון שהכנסותיו של המתלונן מעבודה ומקצבת שירותים מיוחדים היו גבוהות מהשכר הממוצע במשק.

הנציבות ביקשה לקבל את מסמכי הוועדה, ומעיון בפרוטוקול ישיבתה עלה כי היא לא הביאה בחשבון בשיקוליה את ההחמרה שחלה במצבו הרפואי של המתלונן, שכתוצאה ממנה הוא הפסיק לעבוד והתקיים מימימחלה שצבר במקום עבודתו. כמו כן עלה ממסמכי המוסד כי בשל ההחמרה במצבו הרפואי הוגדל שיעור גמלת השירותים המיוחדים שהוא זכאי לה ל-105%.

הנציבות פנתה שוב לוועדה וציינה כי ככל רשות מינהלית עליה לפעול לפי כללי המינהל התקין ולקבל את החלטותיה בהתבסס על תשתית עובדתית עדכנית. אולם נראה לכאורה שבהחלטתה בדבר חובו של המתלונן היא לא לקחה במניין שיקוליה את השינוי שחל במצבו הרפואי שבגינו הפסיק לעבוד, על כל המשתמע מכך מבחינת הכנסותיו.

בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה בשלישית את עניינו של המתלונן והחליטה למחוק את יתרת החוב, שסכומה כ-58,000 ש"ח.

(610464)

ניכוי סכומים בגין תשלום יתר - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

ניכוי סכומים בגין תשלום יתר - המתלוננת, אם חד-הורית הסובלת ממצוקה כלכלית וממצב בריאותי לקוי, קיבלה בשנים 2004-2008 מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) קצבת נכות כללית, אף שלפי אחוזי הנכות שנקבעו לה היא לא הייתה זכאית לקבל את הקצבה.

עם גילוי הטעות חויבה המתלוננת ב-127,304 ש"ח, ששולמו לה ביתר, והחוב נוכה מקצבתה החודשית ומתשלומים אחרים שקיבלה מהמוסד.

המתלוננת הגישה לוועדה לבחינת חובות של המוסד (להלן - הוועדה) בקשה לביטול החוב, והוועדה הורתה בשנת 2011 על ביטול מחצית החוב, זאת עקב טעותו של המוסד ובהתחשב במצוקתה הכלכלית של המתלוננת ובמצבה הרפואי. הוועדה קבעה כי אף שהמוסד היה אמור לבטל, לפי אמות המידה שהוא פועל לפיהן, רק 20% מהחוב, יבוטלו נוכח הנסיבות המיוחדות 50% ממנו. הוועדה לא הטילה ספק בתום לבה של המתלוננת וקבעה שאין לתלות בה את היווצרות החוב, מאחר שהיא לא יכלה לשער שהיא מקבלת קצבת נכות כללית שלא הייתה זכאית לקבלה.

אף שבירור התלונה העלה כי המוסד פעל בעניינה של המתלוננת לפי נהליו, ואף הקטין את החוב בשיעור גבוה מהמתחייב, ראתה הנציבות לנכון להציג לפניו את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, שבעטיין היא סברה שיש מקום לבטל את החוב כולו:

א. המתלוננת הסתמכה בתום לב על החלטת המוסד משנת 2004, שבה אושרה זכאותה לקצבת נכות כללית, והשתמשה בכספי הקצבה למחייתה.

ב. מכיוון שהמוסד טעה ולא דחה בשנת 2004 את תביעת המתלוננת לקצבת הנכות, לא יכלה המתלוננת באותה העת לפעול לשינוי ההחלטה ולמיצוי זכויותיה, בין באמצעות הגשת ערר על החלטת הוועדההרפואית בעניין אחוזי הנכות שנקבעו לה ובין באמצעות הגשת תביעה חדשה לקבלת קצבת נכות.

ג. אילו ידעה המתלוננת בפרק הזמן האמור שהיא אינה זכאית לקצבה, היה באפשרותה גם לשקול לצאת לעבוד או לתבוע גמלת הבטחת הכנסה. מכיוון שלא עשתה כן ומכיוון שנשללה למפרע זכאותה לקצבה, הורע מצבה הכלכלי באופן בלתי הפיך.

ד. אילו הייתה הוועדה דנה בבקשה לביטול החוב במועד שבו התגלתה הטעות, היו החלטותיה נקבעות לפי הוראות הנהלים הפנימיים לביטול חובות שהיו בתוקף באותו זמן. בנהלים אלה נקבע כי חוב שנוצר באשמת המוסד ושעברה שנה ממועד תחילת הזכאות השגויה שבגינה הוא נוצר, יבוטל אוטומטית.

בעקבות פניית הנציבות שבה הוועדה ודנה בעניינה של המתלוננת והחליטה לבטל כליל את יתרת חובה למוסד.

(702934)

שלילת הזכאות להחזר כספי עקב טיפול לקוי - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

שלילת הזכאות להחזר כספי עקב טיפול לקוי - בשל טעות שעשה המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בחישוב הכנסותיה של חותנתו של המתלונן, אושרה לה גמלת סיעוד חלקית. המתלונן גילה את הטעות, ולאחר התכתבות עם המוסד תוקן החישוב, והחותנת הייתה אמורה לקבל הפרשי גמלה בסך 5,370 ש"ח (להלן - ההפרשים). אף שהמתלונן פנה למוסד כמה פעמים, לא שולמו ההפרשים לחותנת. כעבור זמן היא נפטרה.

המתלונן ביקש כי המוסד ישלם לו (או לאשתו) את ההפרשים, שכן חותנתו התגוררה בביתם והם נשאו בהוצאות הטיפול בה. המוסד דחה את הבקשה והבהיר כי על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), הזכות לגמלת כסף עוברת בירושה רק ל"שאירים" כמשמעותם בסעיף 308 לחוק. שאיר מוגדר בסעיף זה "בן זוגו של הזכאי או ילד מתחת לגיל 24", והוא ואשתו אינם עומדים בהגדרה זו.

מאחר שהוראות החוק אינן מתירות תשלום הפרשי גמלת סיעוד למי שאינו שאירו של הזכאי לגמלה, היה המוסד מנוע מלשלם למתלונן את ההפרשים שהגיעו לחותנתו. אולם הנציבות סברה כי נוכח העיכוב הלא סביר של כשלושה חודשים בתשלום ההפרשים, ראוי שהמוסד ישקול אם יש מקום לפצות את המתלונן על ההוצאות שהוציא לצורך הטיפול בחותנתו.

בעקבות עמדה זו של הנציבות הובא עניין התלונה לפני הלשכה המשפטית של המוסד, ובאישור הגורמים המוסמכים הוחלט לשלם למתלונן כפשרה, מקופה המיועדת למצבים חריגים, פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

נוכח ממצאי הבירור הציעה הנציבות למוסד לבחון את האפשרות לתקן את החוק ולקבוע בו שגם מי שאינו מוגדר "שאיר" של נפטר, יהיה זכאי לקבל הפרשי גמלת סיעוד שהנפטר היה זכאי להם, אם יוכיח שסיפק את צרכיו לפני פטירתו.

בתגובה הודיע המוסד כי הוא שוקד בימים אלה על כמה תיקונים בחוק, ובמסגרת זו יבחן את הצעת הנציבות.

(608960)

ליקויים במינוי מקבל גמלה - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

ליקויים במינוי מקבל גמלה - המתלונן מתגורר עם אמו ועם אחותו הנכה, ודואג לכל מחסורה של האחות. הוא קבל בתלונתו על שהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) אינו משלם לאחותו את קצבת הנכות המגיעה לה או ממנה אותו למקבל הגמלה (הקצבה) עבורה [ראה הערה להלן]

הבירור העלה כי קצבת הנכות של האחות משולמת לבעלה, אשר, לדברי המוסד, מונה בעבר למקבל הגמלה עבורה. ואולם המתלונן ציין כי אחותו ובעלה חיים בנפרד ונמצאים בהליכי גירושין, וכי משנת 2008 האחות מתגוררת אתו ועם אמו. לטענת המתלונן, בנסיבות אלה על המוסד לשלם את קצבת הנכות לאחות או למנותו למקבל הגמלה עבורה.

בעקבות התערבותה של הנציבות מונה המתלונן למקבל הגמלה עבור אחותו, ומאוקטובר 2011 משולמת לו הקצבה שהיא זכאית לה. ואולם המתלונן טען כי על המוסד לשלם לו את הקצבה למפרע משנת 2008, המועד שבו עברה אחותו להתגורר אתו ועם אמו.

בתחילה טען המוסד כי לא ניתן להיענות לבקשה, מאחר שהמתלונן או אחותו לא הגישו בעבר בקשה לשלם את הקצבה לאחות או למנות את המתלונן למקבל הגמלה עבורה. ואולם הבירור העלה כי מאז עזבה האחות את בעלה הודיעו היא והמתלונן על כך למוסד כמה פעמים וביקשו כי הקצבה תשולם לאחד מהם. גם אגף הרווחה במקום מגוריהם פנה בעניין זה למוסד, אך מסיבות שונות לא שולמה הקצבה לאחות או למתלונן, אלא המשיכה להיות משולמת לבעלה של האחות, שאתו לא היה לאחות שום קשר מאז שנת 2008.

לאחר שהנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לאמור לעיל, הוחלט להיענות לבקשת המתלונן ולשלם לו את קצבתה של האחות למפרע מיולי 2008.

(708419)

[הערה] - לפי סעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אם נוכח המוסד כי זכאי לגמלה אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגמלה לזכאי אינו לטובתו, רשאי המוסד למנות את מי שבהחזקתו או בהשגחתו נמצא הזכאי או אדם אחר למקבל הגמלה ולשלם לו אותה, כולה או חלקה - והכול בתנאים שיקבע המוסד. על המוסד להודיע לזכאי לגמלה על ההחלטה למנות עבורו מקבל גמלה, וכן לקבל את הסכמתו של מקבל הגמלה המיועד למינויו.

אי-טיפול בבקשות להגדלת קצבת נכות - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

אי-טיפול בבקשות להגדלת קצבת נכות  - עובדים אשר נפגעו תוך כדי עבודתם ובעקבותיה, זכאים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בין היתר קצבת נכות. בתקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, נקבע כי אם חלה ירידה בהכנסותיו של נפגע עבודה הזכאי לקצבת נכות, הוא רשאי, בהתקיים תנאים מסוימים, להגיש בקשה להגדלתה.

המתלונן, עורך דין המייצג שני נפגעי עבודה, הגיש למוסד בקשה להגדלת קצבת הנכות של מרשיו בשל ירידה בהכנסותיהם. ואולם המוסד השיב לו כי בשל עיצומים שנוקט ועד העובדים, העובדים אינם מטפלים בבקשות כאלה.

בירור התלונה העלה כי המוסד אינו מטפל בבקשות האמורות בשל עיצומים הנמשכים כבר יותר מעשר שנים, ובשלב זה, אף שנעשים מאמצים לסיימם, לא ניתן להעריך מתי יסתיימו.

בעקבות התערבותה של הנציבות הודיע מנכ"ל המוסד כי המוסד יטפל בבקשות להגדלת קצבת הנכות שהגיש המתלונן.

אף שעניינו של המתלונן הוסדר, פנתה הנציבות למוסד בדרישה למצוא פתרון למצב שבו נשללת מנפגעי עבודה במשך שנים האפשרות להגיש בקשה להגדלת קצבת הנכות שלהם. הנציבות הדגישה כי שלילתה של אפשרות זו פוגעת פגיעה קשה וממושכת בציבור המבוטחים.

הנציבות תמשיך לעקוב אחר הנושא עד להסדרתו.

(608781)

אי-תשלום תוספת תלויים למי שזכאי לכך - מדוח נת"צ 38 לשנת 2011

המתלונן התגרש מאשתו, וילדיהם נמצאים בחזקתו משנת 2004. ביוני 2009 נודע לו כי מינואר 2008 משלם המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לגרושתו קצבת נכות כללית וכן תוספת תלויים עבור הילדים (להלן - התוספת). בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, הזכאות לקבלת התוספת מוקנית רק לילדים עצמם או למי שהילדים נמצאים בחזקתו[1].

המתלונן פנה למוסד וטען כי מאחר שהילדים נמצאים בחזקתו והוא נושא בהוצאותיהם, הוא זכאי לתוספת. טענתו התקבלה, ומיולי 2009 החל המוסד לשלם לו את התוספת. אולם המוסד דחה את דרישת המתלונן לקבל את התוספת למפרע מהמועד שבו החלה להשתלם לגרושתו.

בתלונתו טען המתלונן כי העובדה שהילדים נמצאים בחזקתו הייתה ידועה למוסד בעת שהחל לשלם לגרושתו את התוספת, שכן משנת 2004 המוסד משלם לו את קצבת הילדים ולא לגרושתו. לפיכך, כלל לא היה מקום שהמוסד ישלם את התוספת לגרושתו.

המוסד טען בתגובה כי מקום הימצאם של הילדים לא היה ידוע למחלקת הנכות במוסד בעת שאישרה בינואר 2008 את תשלום קצבת הנכות ואת תוספת התלויים לאם, ומיד כשנודע לה על כך, בעקבות פניית המתלונן, החל המוסד לשלם לו את התוספת. המוסד הסביר כי מאחר שאין קשר בין המערכות הממוכנות השונות במוסד, לא ידעה מחלקת הנכות שקצבת הילדים משולמת למתלונן ולא לאמם של הילדים. המוסד הוסיף כי אם יאשר למתלונן את תשלום התוספת למפרע, הוא ייאלץ לנכות סכום זה מקצבת הנכות שמקבלת גרושתו של המתלונן, והדבר יביא להיווצרות חוב שלה למוסד.

הנציבות ביקשה מהמוסד להמציא לה את כל המסמכים הנוגעים לתביעת האם לקבלת קצבת נכות, ומהמסמכים עלה כי האם הצהירה מפורשות בטופס התביעה כי הילדים נמצאים בחזקתו של המתלונן.

הנציבות הצביעה על כך לפני המוסד, ובעקבות זאת החליט המוסד לשלם למתלונן את תוספת התלויים למפרע מינואר 2008 בתוספת פיצויי הלנה. הטיפול בחוב שנוצר לגרושתו בגין גמלת היתר שקיבלה הועבר לוועדה לביטול חובות של המוסד.

(509732)

[1] ראו לדוגמה דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי נ. אבנר אשואל, תקדין.

אי-משלוח פרוטוקולים של ועדות רפואיות - מתוך דוח נת"צ 38 לשנת 2011

המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) מופקד על תשלום גמלאות שונות למבוטחים הסובלים מנכויות שונות, ובהן גמלת נכות כללית, גמלת נכות מעבודה, גמלת ילד נכה, קצבת שירותים מיוחדים וקצבת ניידות. הזכאות לגמלה ושיעורה נקבעים על ידי ועדות רפואיות הבודקות את המבוטחים. לפי החוק, על החלטות הוועדה הרפואית ניתן לערער לפני ועדות ערר, ועל החלטות ועדות הערר אפשר לערער לפני בית הדין לעבודה.

הוועדות הרפואיות וועדות הערר אמורות לנהל פרוטוקול שבו יתועדו הליך הבדיקה והחלטות הוועדה. לפי נוהלי המוסד, יש לצרף להודעה הנשלחת למבוטחים בעניין החלטת הוועדה הרפואית בעניינם את פרוטוקול הוועדה, כדי שיהיו לפניהם הנתונים שעליהם התבססה ההחלטה וכן שיקולי הוועדה.

למרות הנוהל האמור התקבלו בנציבות תלונות הציבור כמה תלונות ולפיהן להודעות בדבר ההחלטות לא צורף פרוטוקול הדיון של הוועדה, ובשל כך לא היו לפני המתלוננים מלוא הנתונים שלפיהם יוכלו להחליט אם להגיש ערר על החלטת הוועדה ובאיזו עילה:

· בתלונה אחת הלינה מתלוננת כי להודעה בדבר ההחלטה לדחות את תביעת בתה לגמלת ילד נכה, ששלחה לה הוועדה הרפואית לעררים שבסניף המוסד בבני ברק, לא צורף פרוטוקול הדיון של הוועדה. התלונה נמצאה מוצדקת, ובעקבות פניית הנציבות נשלח למתלוננת הפרוטוקול המבוקש.

· בתלונה אחרת הלין מתלונן כי להחלטה שנשלחה אליו בנוגע לשלילת זכאותו לקצבת שירותים מיוחדים לא צורף דוח ביקור הבית שנערך לו ופרוטוקול הדיון שבמסגרתו קיבלה הוועדה הרפואית החלטה בעניינו.

הבירור העלה כי בניגוד להנחיות המוסד, להודעה על דחיית התביעה שסניף המוסד בנהרייה שלח למתלונן לא צורפו המסמכים האמורים. בעקבות הבירור נשלחו למתלונן המסמכים המבוקשים, ולפי פניית הנציבות נתן המוסד למתלונן ארכה להגשת הערר, באופן שמניין 90 הימים שנקצבו להגשתו יחל ביום שבו קיבל המתלונן את המסמכים ולא ביום שקיבל את החלטת הוועדה.

· בתלונה נוספת הלין מתלונן כי סניף המוסד בקריות לא שלח אליו את פרוטוקול הדיון של הוועדה הרפואית לעררים - שבמסגרתו החליטה הוועדה לדחות את תביעת בנו לגמלת ילד נכה - בצירוף החלטת הוועדה. בעקבות הבירור נשלח למתלונן הפרוטוקול המבוקש.

נציבות תלונות הציבור הפנתה את תשומת לבה של הנהלת המוסד לתלונות האמורות, והנהלת המוסד השיבה לנציבות כי נוכח החשיבות הרבה של שקיפות הטיפול במבוטחים, רואה המוסד בחומרה רבה מקרים שבהם לא נשלח פרוטוקול הוועדה למבוטחים, וכי בעקבות התלונות הוציא המוסד הוראת ריענון לכל סניפי המוסד על מנת למנוע הישנות מקרים מסוג זה.

(601998, 605112, 610099)