ביטול תושבות בשל שהייה בחו"ל -
מתוך דוח נציבות תלונות הציבור מספר 40 - פורסם ביוני 2014
המתלונן, אשר עלה לישראל בשנת 1976, שוהה משנת 2005 תקופות ארוכות באנגליה, כדי לסייע בטיפול באמו הקשישה, אשר מתגוררת שם בגפה. כאשר פנה המתלונן למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) כדי לבדוק את זכאותו לקצבת זקנה, התברר לו כי המוסד ביטל את תושבותו, ועקב כך הוא אינו זכאי לקצבת זקנה. נוסף על כך בוטלה זכאותו לקבלת שירותי בריאות, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות). לטענתו, כדי שזכאויות אלה יוחזרו לו דרש ממנו המוסד למלא טופס "תושב חוזר" ולהמציא אישור ממשרד הקליטה ולפיו מעמדו הוא מעמד של תושב חוזר, אף שמעולם לא התכוון לעזוב את הארץ ואף שמרכז חייו הוא בישראל.
בירור התלונה העלה כי על פי הנתונים שבידי המוסד, שוהה המתלונן בשנים האחרונות בחו"ל במרבית הזמן, למעט ביקורים קצרים בארץ, ולפיכך הוחלט לראות בו מאפריל 2012 מי שאינו תושב ישראל.
תושבות בישראל היא תנאי לקבלת גמלאות שונות ולקבלת שירותי בריאות. על פי הפסיקה[1], התושבות מושתתת בין היתר על הזיקה היציבה והמתמשכת, שאין בה מהזמניות או מהארעיות, של האדם למדינה, שבעקבותיה נוצרת מחויבות של המדינה לספק לו ביטחון סוציאלי. הזיקה נקבעת בעיקר על פי המקום המשמש מרכז חייו של האדם והזהות בין המקום שבו הוא נמצא למקום שבו הוא חי, בהתחשב בתשתית העובדתית ובמכלול הנסיבות.
נוכח הנסיבות האישיות המיוחדות של המתלונן, אשר נאלץ לשהות מרבית זמנו בחו"ל על מנת לסייע בטיפול באמו הקשישה, פנתה הנציבות למוסד על מנת שישקול בשנית את עמדתו בנוגע לזכאותו של המתלונן לקבלת שירותי ביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ולקבלת קצבת זקנה. בבדיקה שנעשתה נמצא כי אשת המתלונן היא אזרחית ישראלית ומתגוררת בישראל באופן קבוע, וכי ילדיהם של בני הזוג מתגוררים בישראל אף הם.
בנסיבות אלה, ומכיוון שלפי פסיקת בתי המשפט יש לראות על פי רוב בתא המשפחתי יחידה אחת בנוגע לקביעת התושבות, קבע המוסד כי חרף השהות הארוכה של המתלונן בחו"ל, מרכז חייו הוא בישראל. עקב כך חזר בו המוסד מההחלטה על ביטול תושבותו, השיב לו את זכאותו לקבלת שירותי בריאות ואף החל לשלם לו קצבת זקנה.
(713414)
[1] דב"ע מה/04-73 סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 83 (1985); דב"ע תשן/0-209 נסימיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 299, 302 (1990); דב"ע נג/04-20 המוסד לביטוח לאומי - אבו האני, פד"ע כו 122, 128-126 (1993).
המתלונן, אשר עלה לישראל בשנת 1976, שוהה משנת 2005 תקופות ארוכות באנגליה, כדי לסייע בטיפול באמו הקשישה, אשר מתגוררת שם בגפה. כאשר פנה המתלונן למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) כדי לבדוק את זכאותו לקצבת זקנה, התברר לו כי המוסד ביטל את תושבותו, ועקב כך הוא אינו זכאי לקצבת זקנה. נוסף על כך בוטלה זכאותו לקבלת שירותי בריאות, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות). לטענתו, כדי שזכאויות אלה יוחזרו לו דרש ממנו המוסד למלא טופס "תושב חוזר" ולהמציא אישור ממשרד הקליטה ולפיו מעמדו הוא מעמד של תושב חוזר, אף שמעולם לא התכוון לעזוב את הארץ ואף שמרכז חייו הוא בישראל.
בירור התלונה העלה כי על פי הנתונים שבידי המוסד, שוהה המתלונן בשנים האחרונות בחו"ל במרבית הזמן, למעט ביקורים קצרים בארץ, ולפיכך הוחלט לראות בו מאפריל 2012 מי שאינו תושב ישראל.
תושבות בישראל היא תנאי לקבלת גמלאות שונות ולקבלת שירותי בריאות. על פי הפסיקה[1], התושבות מושתתת בין היתר על הזיקה היציבה והמתמשכת, שאין בה מהזמניות או מהארעיות, של האדם למדינה, שבעקבותיה נוצרת מחויבות של המדינה לספק לו ביטחון סוציאלי. הזיקה נקבעת בעיקר על פי המקום המשמש מרכז חייו של האדם והזהות בין המקום שבו הוא נמצא למקום שבו הוא חי, בהתחשב בתשתית העובדתית ובמכלול הנסיבות.
נוכח הנסיבות האישיות המיוחדות של המתלונן, אשר נאלץ לשהות מרבית זמנו בחו"ל על מנת לסייע בטיפול באמו הקשישה, פנתה הנציבות למוסד על מנת שישקול בשנית את עמדתו בנוגע לזכאותו של המתלונן לקבלת שירותי ביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ולקבלת קצבת זקנה. בבדיקה שנעשתה נמצא כי אשת המתלונן היא אזרחית ישראלית ומתגוררת בישראל באופן קבוע, וכי ילדיהם של בני הזוג מתגוררים בישראל אף הם.
בנסיבות אלה, ומכיוון שלפי פסיקת בתי המשפט יש לראות על פי רוב בתא המשפחתי יחידה אחת בנוגע לקביעת התושבות, קבע המוסד כי חרף השהות הארוכה של המתלונן בחו"ל, מרכז חייו הוא בישראל. עקב כך חזר בו המוסד מההחלטה על ביטול תושבותו, השיב לו את זכאותו לקבלת שירותי בריאות ואף החל לשלם לו קצבת זקנה.
(713414)
[1] דב"ע מה/04-73 סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 83 (1985); דב"ע תשן/0-209 נסימיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 299, 302 (1990); דב"ע נג/04-20 המוסד לביטוח לאומי - אבו האני, פד"ע כו 122, 128-126 (1993).
