ליקויים במינוי מקבל גמלה - מדוח נת"צ 38 לשנת 2011

המתלונן, המתגורר בבית אבות בנהרייה, התלונן על כי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) אינו משלם לו את קצבת הזקנה שלה הוא זכאי.

בסעיף 307 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), ובתקנה 2(2) לתקנות הביטוח הלאומי (חלוקת קצבה), התשמ"ד-1984, נקבע כי זכאי לקצבה השוהה במוסד וגוף ציבורי נושא ביותר ממחצית הוצאות שהייתו במוסד, יקבל רק 20% מהקצבה ויתרת הקצבה תועבר לגוף הציבורי האמור. לפי הוראות אלה המתלונן זכאי ל-20% מקצבת הזקנה.

בירור התלונה העלה כי לפי המלצה של עובד סוציאלי של בית האבות ובדיקה של פקיד שיקום, החליט המוסד להעביר את חלקו של המתלונן בקצבה לקרן לטיפול בחסויים. המוסד פעל בעניין זה בהתאם לסמכותו שבסעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי ולפיה הוא רשאי למנות "מקבל גמלה" עבור זכאי, אם נוכח כי הזכאי עצמו אינו יכול לגבותה או כי מתן הגמלה לידיו אינו לטובתו. החלטה למנות מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד לביטוח לאומי הסמיכו לכך.

בסעיף 304(ב) לחוק הביטוח הלאומי נקבע כי על המוסד להודיע לזכאי 15 יום מראש על החלטתו למנות עבורו מקבל גמלה. ואולם הבירור העלה כי המוסד לא הודיע למתלונן על החלטתו זו. רק בעקבות התערבות הנציבות נשלח למתלונן מכתב בעניין זה, אך לא צוין בו שהוא זכאי להשיג על ההחלטה.

הנציבות העירה למוסד על הליקויים שהתגלו בפעולתו וציינה כי אין זו התלונה הראשונה שבעקבותיה נמצאו ליקויים במינוי מקבל גמלה[1]. הנציבות ציינה כי בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דין שנתן עוד ב-2003[2], כי מאחר שבמינוי "מקבל גמלה" נשללת מזכאי לגמלה זכות כספית שניתנה לו על פי דין, על המוסד לעשות שימוש מצומצם בסמכותו זו תוך הפעלת שיקול דעת קפדני. עוד הדגיש בית הדין באותו פסק דין את חובתו של המוסד להודיע לזכאי על ההחלטה ולהנחותו בכל הנוגע לזכויותיו שבדין שבגדרן הוא יכול להשיג על ההחלטה וכן על פעולותיו של מי שמקבל עבורו את הגמלה.

הנציבות הסבה את תשומת לב המוסד לכך שבפסק הדין נאמר כי היועצת המשפטית של המוסד לביטוח לאומי הצהירה כי מכאן ולהבא תימסר הודעה מראש לכל זכאי בדבר הכוונה למנות לו מקבל גמלה, וכי למרות הצהרה זו לא נשלחה למתלונן הודעה על ההחלטה.

בעקבות כך, וכדי למנוע הישנות מקרים דומים, נשלח חוזר רענון למנהלי תחום גמלאות בסניפי המוסד בעניין משלוח הודעות למבוטחים על מינוי מקבל גמלה.


(513094)

---

[1] נציב תלונות הציבור, דוח שנתי 33 (2006), תלונה מס' 20, עמ' 131.
[2] עב"ל 1270/02 מישניוב נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, לג(81), 41.

הפסקת תשלום קצבת זקנה שלא כדין - מדו"ח שנתי 33 נציבות תלונות הציבור

התלונה

המתלונן הגיש לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) במרס 2006 תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), ולפיה המוסד הפסיק לשלם לו את קצבת הזקנה (להלן - הקצבה), המשולמת לו מאז מלאו לו 70 שנה, ופניותיו למוסד לבירור הנושא ולחידוש הקצבה לא נענו.

בירור התלונה

1. (א) סעיף 245(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), קובע כי קצבת זקנה תשולם לגבר בהגיעו לגיל 70, ואולם אם הכנסתו מעבודה או ממשלח יד בשנת מס אינה עולה על ההכנסה המרבית (כהגדרתה בסעיף) - הוא יוכל לקבל את הקצבה כבר עם הגיעו לגיל פרישה .
(ב) על פי סעיף 249(א) לחוק, גבר שהגיע לגיל פרישה ויש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד העולה על "ההכנסה המרבית" לא יהיה זכאי לקצבת זקנה, ואולם לקצבה שתשולם לו מהמועד שהוא יהיה זכאי לה תתווסף תוספת דחיית קצבה של 5% עבור כל שנה שבה היו הכנסותיו גבוהות מההכנסה המרבית; תוספת זו תינתן עבור חמש שנים לכל היותר.

2. בתשובה לפניית הנציבות מסר המוסד כדלקמן:
(א) המתלונן הגיש למוסד במאי 2005 תביעה לקצבת זקנה, והמוסד החל לשלם לו את הקצבה ב-1.7.05, מועד מלאות לו 70.
(ב) על פי הנתונים על הכנסות המתלונן ממשלח יד בשנים 2000-2003, שהתקבלו במוסד מרשות המסים, אושרה למתלונן תוספת דחיית קצבה עבור ארבע שנים. מאחר שבמועד שבו הגיש המתלונן את תביעתו לקצבה טרם קיבל המוסד מרשות המסים נתונים על הכנסותיו בשנת 2004, פנה המוסד אל המתלונן ביוני, ביולי ובאוגוסט 2005 בבקשה להמציא לו מסמכים המעידים על הכנסות אלה, כדי שיוכל לקבוע אם הוא זכאי לקצבה עבור שנת 2004 (בשל הכנסה ממשלח יד שאינה חורגת מההכנסה המרבית) או לתוספת דחיית קצבה עבור אותה שנה.
המתלונן לא השיב לפניות המוסד, ועקב כך הפסיק המוסד ב-1.12.05 לשלם לו את הקצבה. עובדת המוסד שטיפלה בתביעת המתלונן הסבירה לנציבות כי הפסיקה את תשלום הקצבה כדי להאיץ במתלונן להשיב על פניותיה, ולטענתה היא הייתה רשאית לעשות כן נוכח אי-שיתוף הפעולה של המתלונן.

(ג) ב-7.3.06 התקבלו במוסד מרשות המסים נתונים על הכנסות המתלונן בשנת 2004, ונמצא כי הכנסות אלה מזכות אותו בתוספת דחיית קצבה גם עבור אותה שנה. לפיכך חידש המוסד את תשלום הקצבה למתלונן וקבע שהוא זכאי לתוספת דחיית קצבה עבור חמש שנים; ואולם בשל טעות לא נרשם במחשב המוסד שהעילה להפסקת הקצבה בוטלה, והדבר גרם לעיכוב של חודש נוסף בתשלום הקצבה למתלונן.

תוצאות הבירור

1. הנציבות מצאה את התלונה מוצדקת.
משמלאו למתלונן 70 שנה הוא היה זכאי לקבל את הקצבה ללא קשר להכנסותיו, והיא אמנם אושרה לו. המסמכים שביקש המוסד מהמתלונן נועדו רק כדי לבדוק אם הוא היה זכאי לקצבה בשנה שקדמה להגשת תביעתו או לתוספת דחיית קצבה עבור אותה שנה. לפיכך אי-מסירת המסמכים הייתה אמורה לגרום לכל היותר לאי-תשלום תוספת דחיית קצבה למתלונן עבור שנת 2004, ובוודאי לא להפסקת תשלום הקצבה.
רכזת בכירה באגף זקנה ושאירים במוסד אישרה כי ההחלטה להפסיק את תשלום הקצבה בנסיבות האמורות הייתה שגויה.
2. הנציבות העירה למוסד שעליו לדאוג לכך שמקרים דומים לא יישנו.