הכתבה העליון: תחושה כבדה של אי סדר בביטוח הלאומי , איתמר לוין , news1 , יולי 2011
אישר את זיכויו של ד"ר משה פרלמוטר בביטוח הלאומי שעסק בעבודות נוספות - תוך ביקורת הן על ה"ראש הקטן" בו נקט הרופא והן על ההתנהלות הבלתי הולמת של המוסד פס"ד: בר"ש 2736/11, מדינת ישראל נ' משה פרלמוטר "
השתלשלות העניינים בפרשה זו מותירה תחושה כבדה של אי סדר ושל התנהלות בלתי תקינה של גוף ציבורי, המוסד לביטוח לאומי, היא מגלה אותם פנים של שירות הציבור המוציאים לו לא אחת שם לא טוב, לעתים שלא בצדק ולעתים בצדק, של ביורוקרטיה איטית, שבה שוררת בוקה ומבולקה". כך אומר (א', 24.7.11) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין.
רובינשטיין דחה את בקשת המדינה לערער על זיכויו של ד"ר משה פרלמוטר, שהועמד לדין משמעתי בגין ביצוע עבודות פרטיות ללא היתר. פרלמוטר, רופא ומשפטן, עבד במשך מספר שנים גם עבור משרד עורכי דין קליר העוסק בביטוח, ולטענת המדינה - בכך העמיד את עצמו בניגוד עניינים.
בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה זיכה את פרלמוטר בהגנה מן הצדק, לאחר שקבע, כי פרלמוטר ביקש במשך שנים אישור לעבודה נוספת, וכי הממונים עליו ידעו תקופה ארוכה על עבודתו ללא היתר אך נמנעו מפעולה כלשהי. עוד נקבע, כי בפועל לא היה פרלמוטר מצוי בניגוד עניינים, וכן צויין הזמן הרב שחלף. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעור המדינה על ההחלטה, וכעת כאמור העניק לה רובינשטיין אישור סופי.
עם זאת, רובינשטיין מותח ביקורת על התנהלותו של פרלמוטר: "אי-אפשר שלא לתמוה כיצד עובד מדינה מן היישוב, ובנידון דידן אדם ברמה גבוהה, בעל השכלה גבוהה כפולה - רופא ומשפטן - לא החיל על עצמו בהקשר זה את הא"ב של ניגוד עניינים... ברי, גם אם המשיב לא טיפל בתיקי הביטוח הלאומי במשרד עורכי הדין, כי יכול היה מי שראה חוות דעת שלו במשרד או אף ראהו לעתים פיסית שם, רק לתמוה ולחשוב מחשבות רעות על השירות הציבורי, שהרי המשרד עצמו עסק בתיקי ביטוח לאומי".
בביקורתו על הביטוח הלאומי, מוסיף רובינשטיין: "לא ברור מדוע במשך שנים לא טופלו פניות באשר לעבודה פרטית, שניתן היה לדחות או לאשר - אך בכל מקרה היה צורך להחליט, והדבר לא נעשה. מן החומר הרב בתיק עולה, כי משאלות הלשכה הרפואית של המוסד ל'עשיית סדר' לא נענו. קשה להלום את אלה; וככל הנראה היו גם פניות רופאים לעניין העבודה הנוספת".
ואולם, מדגיש רובינשטיין, בלגן ברשות הציבורית אינו אישור לעובדיה לפעול בצורה פסולה: "לכן, אף אם הרשות לא התנהלה כשורה, אין בכך כדי לפטור את עובד הציבור מן ההתנהלות המצופה הימנו, ואין הוא רשאי לעשות דין לעצמו... על המשיב, הן לעניין עבודה פרטית והן ובפרט נוכח עבודתו במשרד עורכי דין העוסק בנזיקין לרבות תיקי ביטוח לאומי, היה לדעת כי יש אפשרות ודרך מתאימות לבירור אי סדר, גם אם לא נענתה פניה להנהלה, יש דרכים לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים, במקרה זה גורמי ההנהלה במשרד, כדי לקבל החלטה, אולם המשיב בחר שלא לעשות כן".
לאחר שהוא שואל רטורית "מדוע בכל זאת אין הבקשה מתקבלת", מסביר רובינשטיין, כי החליט - לאחר התלבטות - שצירוף הנסיבות מצדיק מתן הגנה מן הצדק לפרלמוטר. והוא מסיים:
"יידע המשיב כי 'זכה מן ההפקר', ואל יחשוב שבאי קבלת הבקשה זכה לציון לשבח. לא היא. ולצד זאת, ולא פחות חשוב, אל תחשוש המבקשת כי כל פגם בהתנהלותה של רשות ציבורית משמעו יהא ביטול התובענה המשמעתית; כך יקרה רק כאשר מדובר במערכת נסיבות יוצאת דופן. על אגף המשמעת בנציבות להמשיך ללא חת במלאכתו החשובה, ולא כל אי סדר במשרד ממשלתי יפטור עובד מחובותיו המשמעתיות. אמליץ עם זאת, כי החלטה זו תובא בפני גורמי ההנהלה והאמרכלות במשרדים וברשויות, כדי שיופקו לקחים וגם ייענו פניות במועד".
