מסע הייסורים וההשפלה של הקשישים הסיעודיים , עו"ד חיים קליר , יולי 2015
ר' בת ה- 84 היא חולת אלצהיימר. היא סובלת גם מסוכרת, מפרפור פרוזדורים התקפי, אינה שולטת בסוגרים וזו רק רשימה חלקית. כל בר דעת שיפגוש בר' או יקרא את התיק הרפואי שלה יבין מיד כי היא סיעודית.
לצפיה בפסק הדין הקלק כאן
קרוביה של ר' פנו לחברת הביטוח כלל כדי לממש את זכויותיה בפוליסת סיעוד אותה רכשה לפני שנים רבות. מסלקי התביעות בכלל פתחו את תיקה הרפואי ורגשי חמלה הציפו אותם. לא חס וחלילה על הקשישה הסיעודית, אלא על הבונוסים העלולים להצטמק אם ר' וקשישים סיעודיים במצבה יקבלו את המגיע להם. מסלקי התביעות מצאו פסיכיאטר בדמותו של ד"ר בוריס ראוכברגר. אלצהיימר, אובדן זיכרון לטווח קצר, חוסר התמצאות בזמן, שברים ברגלים כתוצאה מנפילות חוזרות ושאר המחלות שפקדו את ר' לא צריכים למנוע מאישה בת 84 לתפקד, כך קבע הפסיכיאטר הנכבד.
בקיצור, מסלקי התביעות דחו את תביעתה של ר'. האסקימוסים נוטשים את זקניהם למות בשלג אבל לפחות לא משפילים אותם. מדינת ישראל נוטשת את זקניה לידי טייקוני הביטוח ואלה משפילים אותם בחסות החוק בין כתלי בתי המשפט. כך בערוב ימיה, בשעותיה הקשות ביותר, מצאה עצמה ר' בחצר האחורית של החברה הישראלית. כעת יהא עליה להתמודד לא רק עם עם אימת המוות ואובדן יכולות התפקוד אלא גם עם ייסורים והשפלות מידיהם של נציגי טייקוני הביטוח.
ר' פנתה לבית משפט השלום בבית שאן. עיני הנץ של נציגי כלל הבחינו כי לכתב תביעתה לא צורפה חוות דעת רפואית הערוכה פורמלית כדין. הם הזדרזו להגיש בקשה למחוק את תביעתה על הסף. מדובר בתביעה הנוגעת ל"עניין שברפואה", טענו נציגי כלל בפני השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי ותקנות סדר הדין דורשות כי בית המשפט ימחק תביעה כזו שלא צורפה אליה חוות דעת פורמלית.
למה נציגי כלל התעקשו על חוות דעת פורמלית? לא קשה לנחש את הסיבה. נציגי כלל קיוו כי ההוצאה הכספית הכרוכה בחוות דעת שכזו, אלפי שקלים ולעיתים עשרות אלפים, תגרום לקשישה לוותר על זכויותיה. מצוקתם של מבוטחים שידם לא משגת לממן חוות דעת פורמלית, מהווה מקור לרווח נקי לחברות הביטוח.
אין פה "עניין שברפואה", השיבה השופטת דחלה-שרקאוי. מצב סיעודי נקבע על ידי אחות סיעודית על פי מבחני תפקוד ולא על ידי רופא. לכן גם לא צריך חוות דעת רפואית פורמלית. מעבר לכך, הוסיפה השופטת, הגישה לבתי המשפט היא זכות חוקתית האמורה להיות פתוחה גם לעניים שבתוכנו. לכן אנחנו השופטים מצווים לנקוט בפרשנות מצמצמת בכל הקשור לדרישה לחוות דעת פורמלית. אסור להציב מכשול כלכלי בפני מי שמבקש סיוע ממערכת המשפט.
השופטת דחתה אם כן את בקשת כלל למחוק את תביעתה של ר' על הסף.
נציגי כלל לא אמרו נואש. המבוטחת הזו מנצלת את בית המשפט לרעה. תביעתה הוגשה בסדר דין מקוצר. היא רוצה לקצר הליכים כדי לקבל את כספה במהירות. כשאנו תובעים מבוטחים על פרמיות מדובר בתביעות על סכום קצוב. גם מוצדק לברר את תביעותינו במהירות וביעילות. הרי אנו מתפרנסים מכספי המבוטחים. לעומת זאת אין הצדקה לדון במהירות וביעילות בתביעותיהם של קשישים סיעודיים. לאן אצה להם הדרך? נציגי כלל ביקשו להעביר את תביעתה של ר' לפסים של סדר דין רגיל כדי שיוכלו בנחת להמשיך ולטרטר את ר' על פני שנים רבות.
תביעתם של מבוטחים סיעודיים, קבעה השופטת, ראויה בהחלט להידון בסדר דין מקוצר. גם הם תובעים אתכם על סכומים קצובים. הרי סכומם של תגמולי סיעוד נקוב בפוליסה כסכום ברור ומוסכם מראש, שאותו עליכם לשלם למבוטחים הסיעודיים מדי חודש, כל עוד הם נתונים במצב סיעודי.
יש עוד חוצפה אחת שמצאנו בתביעתה של ר', מיהרו נציגי כלל לטעון בטרם השופטת תסיים את פסק דינה. ר' תבעה בתביעתה לא רק את תגמולי הביטוח הסיעודיים עבור התקופה שחלפה עד להגשת תביעתה אלא ביקשה כי בית המשפט יורה לנו להמשיך לשלם לה תגמולי סיעוד גם בעתיד עד לתום תקופת הביטוח. מי יתקע לידינו שהיא תמשיך להיות סיעודית. אולי מצבה ישתפר בעתיד והיא תשוב ותקפץ על הגבעות?
אני לא רואה פסול בתביעה לתגמולי ביטוח בעתיד, פסקה השופטת. אין מניעה שבית המשפט יקבע כי כל עוד אין שינוי במצבה של המבוטחת הסיעודית אתם תמשיכו ותשלמו לה תגמולי ביטוח סיעודיים.
הנה כי כן, כל טענותיה המקדמיות של כלל ובקשתה לדחות את תביעתה של ר' על הסף נדחו. המשך הדיון נקבע לעוד 4 חודשים. הסוף לא נראה באופק. האם זה הגורל שהועידה מדינת ישראל לקשישי ישראל כאשר הפריטה את הביטוח הסיעודי? כנראה שכן כי איש שם למעלה לא עושה דבר כדי לשים קץ לסאת הייסורים שעוברים הקשישים. בושה, חרפה, כלימה. אין מילים במילון כדי לתאר את גודל החלחלה שהתופעה מעוררת.
06.07.2015 מסמך 1118
ר' בת ה- 84 היא חולת אלצהיימר. היא סובלת גם מסוכרת, מפרפור פרוזדורים התקפי, אינה שולטת בסוגרים וזו רק רשימה חלקית. כל בר דעת שיפגוש בר' או יקרא את התיק הרפואי שלה יבין מיד כי היא סיעודית.
לצפיה בפסק הדין הקלק כאן
קרוביה של ר' פנו לחברת הביטוח כלל כדי לממש את זכויותיה בפוליסת סיעוד אותה רכשה לפני שנים רבות. מסלקי התביעות בכלל פתחו את תיקה הרפואי ורגשי חמלה הציפו אותם. לא חס וחלילה על הקשישה הסיעודית, אלא על הבונוסים העלולים להצטמק אם ר' וקשישים סיעודיים במצבה יקבלו את המגיע להם. מסלקי התביעות מצאו פסיכיאטר בדמותו של ד"ר בוריס ראוכברגר. אלצהיימר, אובדן זיכרון לטווח קצר, חוסר התמצאות בזמן, שברים ברגלים כתוצאה מנפילות חוזרות ושאר המחלות שפקדו את ר' לא צריכים למנוע מאישה בת 84 לתפקד, כך קבע הפסיכיאטר הנכבד.
בקיצור, מסלקי התביעות דחו את תביעתה של ר'. האסקימוסים נוטשים את זקניהם למות בשלג אבל לפחות לא משפילים אותם. מדינת ישראל נוטשת את זקניה לידי טייקוני הביטוח ואלה משפילים אותם בחסות החוק בין כתלי בתי המשפט. כך בערוב ימיה, בשעותיה הקשות ביותר, מצאה עצמה ר' בחצר האחורית של החברה הישראלית. כעת יהא עליה להתמודד לא רק עם עם אימת המוות ואובדן יכולות התפקוד אלא גם עם ייסורים והשפלות מידיהם של נציגי טייקוני הביטוח.
ר' פנתה לבית משפט השלום בבית שאן. עיני הנץ של נציגי כלל הבחינו כי לכתב תביעתה לא צורפה חוות דעת רפואית הערוכה פורמלית כדין. הם הזדרזו להגיש בקשה למחוק את תביעתה על הסף. מדובר בתביעה הנוגעת ל"עניין שברפואה", טענו נציגי כלל בפני השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי ותקנות סדר הדין דורשות כי בית המשפט ימחק תביעה כזו שלא צורפה אליה חוות דעת פורמלית.
למה נציגי כלל התעקשו על חוות דעת פורמלית? לא קשה לנחש את הסיבה. נציגי כלל קיוו כי ההוצאה הכספית הכרוכה בחוות דעת שכזו, אלפי שקלים ולעיתים עשרות אלפים, תגרום לקשישה לוותר על זכויותיה. מצוקתם של מבוטחים שידם לא משגת לממן חוות דעת פורמלית, מהווה מקור לרווח נקי לחברות הביטוח.
אין פה "עניין שברפואה", השיבה השופטת דחלה-שרקאוי. מצב סיעודי נקבע על ידי אחות סיעודית על פי מבחני תפקוד ולא על ידי רופא. לכן גם לא צריך חוות דעת רפואית פורמלית. מעבר לכך, הוסיפה השופטת, הגישה לבתי המשפט היא זכות חוקתית האמורה להיות פתוחה גם לעניים שבתוכנו. לכן אנחנו השופטים מצווים לנקוט בפרשנות מצמצמת בכל הקשור לדרישה לחוות דעת פורמלית. אסור להציב מכשול כלכלי בפני מי שמבקש סיוע ממערכת המשפט.
השופטת דחתה אם כן את בקשת כלל למחוק את תביעתה של ר' על הסף.
נציגי כלל לא אמרו נואש. המבוטחת הזו מנצלת את בית המשפט לרעה. תביעתה הוגשה בסדר דין מקוצר. היא רוצה לקצר הליכים כדי לקבל את כספה במהירות. כשאנו תובעים מבוטחים על פרמיות מדובר בתביעות על סכום קצוב. גם מוצדק לברר את תביעותינו במהירות וביעילות. הרי אנו מתפרנסים מכספי המבוטחים. לעומת זאת אין הצדקה לדון במהירות וביעילות בתביעותיהם של קשישים סיעודיים. לאן אצה להם הדרך? נציגי כלל ביקשו להעביר את תביעתה של ר' לפסים של סדר דין רגיל כדי שיוכלו בנחת להמשיך ולטרטר את ר' על פני שנים רבות.
תביעתם של מבוטחים סיעודיים, קבעה השופטת, ראויה בהחלט להידון בסדר דין מקוצר. גם הם תובעים אתכם על סכומים קצובים. הרי סכומם של תגמולי סיעוד נקוב בפוליסה כסכום ברור ומוסכם מראש, שאותו עליכם לשלם למבוטחים הסיעודיים מדי חודש, כל עוד הם נתונים במצב סיעודי.
יש עוד חוצפה אחת שמצאנו בתביעתה של ר', מיהרו נציגי כלל לטעון בטרם השופטת תסיים את פסק דינה. ר' תבעה בתביעתה לא רק את תגמולי הביטוח הסיעודיים עבור התקופה שחלפה עד להגשת תביעתה אלא ביקשה כי בית המשפט יורה לנו להמשיך לשלם לה תגמולי סיעוד גם בעתיד עד לתום תקופת הביטוח. מי יתקע לידינו שהיא תמשיך להיות סיעודית. אולי מצבה ישתפר בעתיד והיא תשוב ותקפץ על הגבעות?
אני לא רואה פסול בתביעה לתגמולי ביטוח בעתיד, פסקה השופטת. אין מניעה שבית המשפט יקבע כי כל עוד אין שינוי במצבה של המבוטחת הסיעודית אתם תמשיכו ותשלמו לה תגמולי ביטוח סיעודיים.
הנה כי כן, כל טענותיה המקדמיות של כלל ובקשתה לדחות את תביעתה של ר' על הסף נדחו. המשך הדיון נקבע לעוד 4 חודשים. הסוף לא נראה באופק. האם זה הגורל שהועידה מדינת ישראל לקשישי ישראל כאשר הפריטה את הביטוח הסיעודי? כנראה שכן כי איש שם למעלה לא עושה דבר כדי לשים קץ לסאת הייסורים שעוברים הקשישים. בושה, חרפה, כלימה. אין מילים במילון כדי לתאר את גודל החלחלה שהתופעה מעוררת.
06.07.2015 מסמך 1118
