שני מתלוננים פנו בתלונה על שהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הטיל עיקולים על חשבונות בנק של קשישות בגין חובות שנוצרו להן בעקבות קבלת גמלאות יתר. להלן תיאורן של שתי התלונות:
1. בשנת 2006 גילה המוסד כי לאמו של המתלונן, ניצולת שואה ילידת 1912, יש הכנסה מרנטה שעליה לא הצהירה בטופס התביעה לגמלת זקנה שהגישה בשנת 1991, ועקב כך היא קיבלה במשך שנים גמלת יתר. בעקבות הגילוי הודיע המוסד לאם כי נוצר לה חוב בסך כ-242,000 ש"ח, וכי לצורך כיסויו הוא ינכה מדי חודש 20% מגמלת הזקנה ומכל תשלום אחר שישלם לה.
עד אוקטובר 2009 פעל המוסד בהתאם להחלטה האמורה לעיל, אולם באותו מועד הוא הטיל עיקולים על קופת הגמל של האם ועל חשבונה בבנק ודרש ממנה להחזיר לו את יתרת החוב לאלתר.
אמו של המתלונן נפטרה ביוני 2010, עוד לפני שהסתיים בירור התלונה.
2. עורך דין המייצג אפוטרופסים של חסויה, ילידת 1921, התלונן אף הוא על שהמוסד הטיל באוקטובר 2009 עיקול על חשבון הבנק של החסויה בגין חוב בסך 144,000 ש"ח. העיקול הוטל בעקבות קביעת המוסד כי בשל טעות שולמה לחסויה גמלת יתר של השלמת הכנסה בשנים 1982-2002. גם במקרה זה הודיע המוסד בשנת 2003 לחסויה כי לצורך כיסוי חובה הוא ינכה מדי חודש 25% מגמלת השארים המשולמת לה, ולמרות זאת הוא החליט בשנת 2009 לעקל את חשבון הבנק שלה ודרש כי תכסה את מלוא החוב.
המוסד הסביר כי לפי החוק, מתווספים לחוב מדי חודש הפרשי הצמדה , ואם סכום החוב ניכר, הרי שקיזוז שיעור מסוים מהגמלאות, שסכומן אינו גדול, אינו מדביק את קצב ההצמדה למדד, ולכן קרן החוב אינה פוחתת. בעקבות כך החליט המוסד בשנת 2009 לשנות את מדיניות גביית החובות, באופן שחובות ששיעורם גדול מ-50,000 ש"ח ייגבו בהתאם לפקודת המסים (גביה), באמצעות הטלת עיקולים על חשבונות הבנק, קופות הגמל או מקורות הון אחרים של חייבים. המוסד ציין כי הטלת העיקולים היא הדרך האפקטיבית היחידה לקיים את הנחיית מבקר המדינה ולפיה המוסד נדרש להגדיל את שיעורי הגבייה של חובות שמקורם בגמלאות יתר.
הנציבות הודיעה למוסד כי מדיניותו האמורה פוגעת באינטרס ההסתמכות של החייבים וביכולתם לכלכל את צעדיהם, שכן במשך שנים נהג המוסד לנכות את החובות לשיעורין עד שבאופן חד-צדדי ובלי שהתריע על כך החליט לשנות את מדיניותו ולהטיל עיקולים על חשבונות החייבים.
זאת ועוד, המוסד שינה את דרך הגבייה תוך התעלמות מנסיבותיהם האישיות של כל אחד מהחייבים ובלי שבדק את השפעת העיקולים עליהם. בכך לא נהג המוסד לפי הנורמות המחייבות אותו, כרשות מינהלית, ולפיהן עליו לנהוג בהגינות כלפי מי שעלול להיפגע משינוי באופן פעולתו.
סמנכ"ל גמלאות במוסד הבהירה בתגובה כי בעת שהוחלט להטיל את העיקולים לא היה בידי המוסד מידע שיאפשר למיין את החייבים על פי מצבם הרפואי או הכלכלי, ולכן רק אם מבוטחים או קרוביהם הלינו לפני המוסד על הטלת עיקול, טיפל המוסד בהסרת העיקולים והגיע לידי הסדר תשלומים עם החייבים.
עוד הודיעה סמנכ"ל גמלאות כי לנוכח הלקחים שנלמדו בחודשים שבהם הוטלו העיקולים, הוחלט כי להבא לא יוטלו עוד עיקולים על קשישים נזקקים, סיעודיים או ניצולי שואה. בעקבות קבלתה של החלטה זו, בוטלו העיקולים על חשבונותיהן של הקשישות ובכך בא עניינן על תיקונו.
(תיקים 411180, 411598)
1. בשנת 2006 גילה המוסד כי לאמו של המתלונן, ניצולת שואה ילידת 1912, יש הכנסה מרנטה שעליה לא הצהירה בטופס התביעה לגמלת זקנה שהגישה בשנת 1991, ועקב כך היא קיבלה במשך שנים גמלת יתר. בעקבות הגילוי הודיע המוסד לאם כי נוצר לה חוב בסך כ-242,000 ש"ח, וכי לצורך כיסויו הוא ינכה מדי חודש 20% מגמלת הזקנה ומכל תשלום אחר שישלם לה.
עד אוקטובר 2009 פעל המוסד בהתאם להחלטה האמורה לעיל, אולם באותו מועד הוא הטיל עיקולים על קופת הגמל של האם ועל חשבונה בבנק ודרש ממנה להחזיר לו את יתרת החוב לאלתר.
אמו של המתלונן נפטרה ביוני 2010, עוד לפני שהסתיים בירור התלונה.
2. עורך דין המייצג אפוטרופסים של חסויה, ילידת 1921, התלונן אף הוא על שהמוסד הטיל באוקטובר 2009 עיקול על חשבון הבנק של החסויה בגין חוב בסך 144,000 ש"ח. העיקול הוטל בעקבות קביעת המוסד כי בשל טעות שולמה לחסויה גמלת יתר של השלמת הכנסה בשנים 1982-2002. גם במקרה זה הודיע המוסד בשנת 2003 לחסויה כי לצורך כיסוי חובה הוא ינכה מדי חודש 25% מגמלת השארים המשולמת לה, ולמרות זאת הוא החליט בשנת 2009 לעקל את חשבון הבנק שלה ודרש כי תכסה את מלוא החוב.
המוסד הסביר כי לפי החוק, מתווספים לחוב מדי חודש הפרשי הצמדה , ואם סכום החוב ניכר, הרי שקיזוז שיעור מסוים מהגמלאות, שסכומן אינו גדול, אינו מדביק את קצב ההצמדה למדד, ולכן קרן החוב אינה פוחתת. בעקבות כך החליט המוסד בשנת 2009 לשנות את מדיניות גביית החובות, באופן שחובות ששיעורם גדול מ-50,000 ש"ח ייגבו בהתאם לפקודת המסים (גביה), באמצעות הטלת עיקולים על חשבונות הבנק, קופות הגמל או מקורות הון אחרים של חייבים. המוסד ציין כי הטלת העיקולים היא הדרך האפקטיבית היחידה לקיים את הנחיית מבקר המדינה ולפיה המוסד נדרש להגדיל את שיעורי הגבייה של חובות שמקורם בגמלאות יתר.
הנציבות הודיעה למוסד כי מדיניותו האמורה פוגעת באינטרס ההסתמכות של החייבים וביכולתם לכלכל את צעדיהם, שכן במשך שנים נהג המוסד לנכות את החובות לשיעורין עד שבאופן חד-צדדי ובלי שהתריע על כך החליט לשנות את מדיניותו ולהטיל עיקולים על חשבונות החייבים.
זאת ועוד, המוסד שינה את דרך הגבייה תוך התעלמות מנסיבותיהם האישיות של כל אחד מהחייבים ובלי שבדק את השפעת העיקולים עליהם. בכך לא נהג המוסד לפי הנורמות המחייבות אותו, כרשות מינהלית, ולפיהן עליו לנהוג בהגינות כלפי מי שעלול להיפגע משינוי באופן פעולתו.
סמנכ"ל גמלאות במוסד הבהירה בתגובה כי בעת שהוחלט להטיל את העיקולים לא היה בידי המוסד מידע שיאפשר למיין את החייבים על פי מצבם הרפואי או הכלכלי, ולכן רק אם מבוטחים או קרוביהם הלינו לפני המוסד על הטלת עיקול, טיפל המוסד בהסרת העיקולים והגיע לידי הסדר תשלומים עם החייבים.
עוד הודיעה סמנכ"ל גמלאות כי לנוכח הלקחים שנלמדו בחודשים שבהם הוטלו העיקולים, הוחלט כי להבא לא יוטלו עוד עיקולים על קשישים נזקקים, סיעודיים או ניצולי שואה. בעקבות קבלתה של החלטה זו, בוטלו העיקולים על חשבונותיהן של הקשישות ובכך בא עניינן על תיקונו.
(תיקים 411180, 411598)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה