משה סילמן נגד מדינת ישראל: סיפור קריסת הביטחון הכלכלי

משה סילמן במצעד זכויות האדם בחיפה. צילום: דורון עובד

המאמר משה סילמן נגד מדינת ישראל: סיפור קריסת הביטחון הכלכלי , רויטל חובל , 16.07.2012 , הארץ

סילמן ניסה להתפרנס ולחיות בכבוד, אך בתוך עשור, הפך מבעל עסק עצמאי למחוסר דיור שמכלה את כוחו במאבק עם הרשויות. כעת הוא נלחם על חייו

חבריו של משה סילמן לא הופתעו לשמוע על המעשה שעשה שלשום, ברחוב קפלן בתל אביב. ההחלטה להצית את עצמו בגלל סירובה של המדינה לסייע לו במצבו הכלכלי אולי היתה קיצונית במיוחד, אבל אפיינה היטב את העמדות שגיבש, ובעיקר את המצב האישי שנקלע אליו. "המחאה היתה בנפשו", מספרים חבריו להפגנות בחיפה. "הוא חיכה שתפרוץ ושמח שפרצה".

לפני שנתיים עבר סילמן מבת ים לחיפה, ומיד נסחף בהתעוררות החברתית ששטפה את העיר ואת הארץ כולה. במקביל להידרדרותו הכלכלית, הוא הפך מעורב יותר ויותר בפעילות המחאה בעיר, והפעילים שהכיר במאהל שעל הכרמל בקיץ שעבר היו מאז לחבריו הטובים ביותר. "הוא אדם של תכלס. הוא אמר שצריך להיות פוליטיים ושצריך לרוץ ולהיבחר בכל מקום שרק אפשר", נזכר יוסי ברוך, פעיל מרכזי בחיפה. "הוא נהג לומר שאין למחאה הזאת זמן - שצריך לעשות, שחייבים להקים מפלגה ולרוץ".

החברים בחיפה לא התקשו להבין מהיכן נבע הלהט של סילמן לשנות את תמונת המצב החברתית-כלכלית. בחיפה הוא התגורר בדירת שני חדרים ישנה ברחוב מעלה השחרור, על גבול שכונת הדר וואדי סאליב. אלה שביקרו אותו סיפרו על דירה ריקה, מוזנחת, עם תכולה מינימלית, ללא תמונות על הקירות או חפץ נוי כלשהו. ובעיקר, הם זוכרים מקרר ריק. השכנים לא הכירו אותו כלל, מדבקה רופפת התנוססה על תיבת הדואר שלו והתריסים נראו כאילו מעולם לא חדר דרכם אור אל תוך הדירה.

למרות המצוקה הקשה, הפעילים מספרים על אדם אנרגטי, תקיף אך לא תוקפני, שידע על מה הוא מדבר, דגל במעשים ולא בדיבורים - והלך עם זה עד הסוף, גם במעשיו שלשום. משה סילמן נולד בארץ לפני 57 שנה לשרה וישראל. יש לו שתי אחיות: בת ציון אלול, תושבת ראשון לציון, ונעמי אנג'ל, חברת מעגן מיכאל. אנג'ל נהגה לבקר אותו מדי פעם בחיפה, תמיד מצוידת בסלים של אוכל. עם בת ציון שמר על קשר רחוק יותר. בעלה של בת ציון, עמרם, מספר שדיבר אתו בשבוע שעבר והוא נשמע עצוב ועצבני מתמיד. "הוא לא נהג לבקר אותנו. בת ציון באה לבקר אותו בדירה וחזרה מזועזעת. היא סיפרה שהדירה שלו שימשה בעבר למגורי בעלי חיים. למרות זאת, לא תיארנו לעצמנו שזה מה שהוא יעשה לעצמו".

האחות עצמה אמרה אתמול: "הוא היה במצב של יאוש. הוא הסתבך בחובות. עד הרגע האחרון עזרנו לו, אבל הוא לא רצה. ביום שהוא ירד מנכסיו, שלקחו לו את הכל, את הבית, את המשאיות שהיו לו, את הכסף, את הבית של ההורים שלי, מאז מצבו הידרדר".

סילמן לא נישא מעולם ואין לו ילדים. על כן נדחתה שוב ושוב בקשתו לסיוע בדיור ציבורי. במרוצת השנים הוא עבד בעבודות מזדמנות, ולאחר כמה שנים בארצות הברית, הקים עסק לשליחויות "מיקה שינוע", ולראשונה בחייו הפך יציב כלכלית ונכנס למחויבויות. לקראת סוף שנת 2000, כשפרצה האינתיפאדה השנייה, נפגע הענף וסילמן העביר את עסקיו לביתו, ברחוב יפת 15 ביפו. בהמשך התברר לו כי אזהרה על חוב קטן של הביטוח הלאומי נשלחה לכתובתו הקודמת, ברחוב יונה הנביא 18 בתל אביב, והוא לא היה מודע אליה.

נקודת המפנה: 8.10.2002

סילמן עצמו תיאר את נקודת המפנה בחייו בשמונה באוקטובר 2002. אנשי המוסד לביטוח לאומי באו לעסק שלו ועיקלו אחת מארבע המשאיות ששימשה אותו בהובלות הסחורה, בגלל החוב שתפח ל-15 אלף שקלים. הוא אמנם שילם שליש מהחוב כדי להסיר את העיקול, אבל אז נדרש לשלם 1,200 שקלים על הוצאות הגרירה של המשאית. לטענתו, באותה עת המוסד לביטוח לאומי שבת והוא לא הצליח לשחרר את המשאית. השליחויות בוטלו, עסקיו התמוטטו והחובות הלכו ותפחו. חשבונות הבנק שלו, יחד עם החסכונות וביטוח החיים שלו עוקלו, וב-2005 הוא פונה מדירתו ועבר להתגורר עם אמו בבת ים.

גם בימי המשבר הזה, סילמן היה נחוש בצדקתו והאמין שבית המשפט יעמוד לצדו. יחד עם אמו שרה, הוא החליט לתבוע את הביטוח הלאומי. השניים טענו שנגרמו לו נזקים של שמונה מיליון שקלים בגלל העיקול ודרשו פיצוי. אלא שכדי להגיש את התביעה, נדרש סילמן לשלם אגרה לבית המשפט. הוא ביקש פטור, אך נענה בשלילה והתביעה נגנזה לבסוף. בביטוח הלאומי טענו אז כי "התביעה מופרכת", ורשם בית המשפט חגי ברנר טען אף הוא ש"סכום התביעה מופרך על פניו וכמוהו הניסיון לקשור קשר סיבתי בין מחדליו של המוסד לבין הנזק שנגרם לסילמן". ברנר כתב עוד כי "המקרה הנוכחי הוא דוגמה מובהקת להגשת תביעה מוגזמת על פניה, תוך ניצול העובדה שמבוקש פטור מאגרת התביעה". סילמן ערער על החלטה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם גם הערעור נדחה ב-2010.

מאז, דיבר סילמן תמיד על הביטוח הלאומי כעל גוף אכזר וכינה אותו "הביטוח האנטי-סוציאלי הלאומי". בפייסבוק שלו הוא קרא במארס האחרון לארגן הפגנות מול מטה הביטוח הלאומי וכתב: "אני חושב שלקראת הבחירות של מנכ"ל חדש לביטוח הלאומי, כשמו לא הוא, שמן הסתם במשך עשרות שנים גרם לכמות העוולות הכי גדולה שאיזה ארגון ממשלתי גרם אי-פעם לאזרחי המדינה המוחלשים, לארגן הפגנות מול סניפי הביטוח הלאומי ,כארגון אנטי-סוציאלי כראש וראשון למעוולים, שמתנהג כחברת ביטוח פרטית מהגרועות ביותר".

בניסיון להישאר עם הראש מעל למים החל סילמן לעבוד כנהג מונית, אך הוא התקשה להתפרנס בכבוד מהמקצוע. בתצהיר שצירף לתביעת הנזיקין שהגיש, הוא כתב כי ב-2007 הרוויח בסך הכל 4,150 שקלים, ובשליש הראשון של 2008 5,525 שקלים בלבד, וצירף לכך אסמכתאות. עם הידרדרות מצבו הכלכלי שוב, חשבון הבנק שלו עוקל ועמו כל חסכונותיו, לרבות תוכניות החיסכון וביטוח החיים. מכל רכושו נותרה המונית הישנה. חובותיו נאמדו כעת כבר במאות אלפי שקלים.

אמו של סילמן, שהיתה ערבה לחובות של בנה, הפכה אף היא חסרת כל. כדי לא להפסיד את הדירה שבבעלותה, היא העבירה את הבעלות עליה ללא תמורה לשתי בנותיה. על כך כתב הרשם ברנר: "מי שנוהג בדרך זו של הברחת רכוש, אינו יכול להישמע לאחר מכן בטענה שלא נותרו בידו אמצעים כלכליים למימון אגרת תביעה". את התצהיר חתם במלים הבאות: "דחיית בקשתנו, בהתחשב במאזן הנוחות והאינטרסים, יביא בעצם לסיומו של מאבקנו המשפטי בלא שנוכל לקבל את יומנו בבית המשפט ולהציג את טיעונינו ולעמוד על זכויותינו... כך ניוותר כשאנו צועקים במר לבנו זעקה ברורה אחת: ‘אין לנו כסף, אין לנו צדק ואין לנו בית - מוטלים אנחנו לגורלנו לבד'". לבסוף, לפני כשנתיים, מתה האם שרה. דירתה עוקלה בכל זאת, וסילמן נדרש לפנותה. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הוא מצא את עצמו ברחוב.

לאחר דחיית ערעורו ומות אמו, החל להידרדר גם מצבו הבריאותי, הפיזי והנפשי, והוא אף אושפז לכמה ימים בבית חולים פסיכיאטרי. לאחר כמה אירועים מוחיים שעבר, הוא החליט לעבור לחיפה, כשהוא נשען על קצבת נכות של 2,300 שקלים. "הציעו לו לגור בחיפה ולכן הוא עבר", מסביר הגיס עמרם. "לא היה אכפת לו כבר איפה, העיקר לגור".

בשלב הזה, מצבו הבריאותי כבר לא אפשר לו לעבוד. הוא חיפש עבודה בעמותות שונות בחיפה, אך ללא הצלחה. רישיון הנהיגה שלו נשלל לצמיתות בגלל מצבו הבריאותי, ולכן נמנע ממנו לעסוק בתחום היחיד שהכיר - נהיגה. מנגד, הביטוח הלאומי אישר לו רק 50 אחוזי אובדן כושר עבודה, ולכן קצבתו היתה מוגבלת. אברי רביב , שבילה עמו במשרדי הביטוח הלאומי לא אחת, מספר: "כמאמר הקלישאה, הכתובת היתה על הקיר. סילמן איים לא אחת בפניהם שיתאבד. הנציגה של הוועדה הפסיכיאטרית שם אמרה לי שמי שמאיים לא מתאבד".

הייאוש הוליד ברק בעיניים

למרבה האירוניה, דווקא הייאוש הגדול הוא שהוליד אצל סילמן את הברק המחודש בעיניים. לפני כשנה, עם פרוץ המחאה החברתית, הוא החל להשתתף בקביעות בכל אירוע והפך לדמות מוכרת בקרב קהילת פעילי המחאה הקטנה והאינטימית של חיפה. "הוא לא היה אדם בודד", מספרת עדית לב, שהיתה לאחד האנשים הקרובים אליו ביותר. "הוא תמיד ניסה להפוך עוד אבן ועוד אבן ולראות אם הוא מצלח להתקדם לאיזשהו פתרון בשבילו. השיחות שלנו התמקדו איך למצוא עוד פתרון, אולי להגיש תביעה, לעתור, לערער ולהילחם". חן קרסניצקי, חברה נוספת, מספרת כי בשנה האחרונה הוא היה אדם רעב - פשוטו כמשמעו - שדיבר איתה לא אחת על הדילמה שאוכלת אותו, אם לרכוש תרופות או מזון. "הוא התייחס לזה כהחלטה גורלית", היא אומרת.

את שגרת יומו העביר סילמן בניסיונות למצוא עבודה, בהמתנות אינסופיות בתורי קופות החולים ובניסיונות להילחם במשרד השיכון כדי לקבל סיוע בשכר דירה. הוא הגיש ארבע בקשות כאלה באמצעות עו"ד בקי כהן-קשת, שנדחו על הסף בטענה שהיתה בבעלותו בעבר דירה ואין לו ילדים. במקביל, התאמצו חבריו לדאוג לו לאוכל. כשהתאשפז אמר לרבה עדית לב שסייעה לו בחיפה כי "מצבו מצוין, כי הוא בבית החולים והוא מקבל שלוש ארוחות ביום, דבר שאין לו בבית".

כשנודע על האסון, התחוור לכולם מדוע לא ראו את פניו כתמיד בהפגנה החיפאית שהתקיימה במקביל לאחותה הגדולה בתל אביב. בשבוע הבא הוא היה אמור לפנות את הדירה שבה התגורר בחינם בזכות סיוע מחבריו. לא אחת הוא אמר לחבריו בחיפה שלרחוב הוא לא יגיע שוב.

בסטטוס בפייסבוק, באפריל האחרון, הוא כתב כי הוא מפחד לחזור לביתו לאחר שיסיים את הבדיקות בבית החולים רמב"ם. "הבוקר איבדתי את שיווי המשקל. למזלי נפלתי על המיטה, ולא נפגעתי למזלי, וכל היום היה סחרחורת. כשבבוקר איבדתי לגמרי את השליטה על שיווי המשקל שלי, נסעתי למיון רמב"ם, עשו לי פעמיים סיטי, שללו אירוע מוחי, הרופאה ד"ר וסרמן אומרת שזה אולי בגלל האוזן ורוצה לשחרר אותי הביתה, והיא אומרת שבקופ"ח יטפלו, ולא רוצים לטפל בי, אלא מה אני מפחד ללכת הביתה. אני חי לבד ואני מפחד ללכת הביתה, והם מתעקשים להוציא אותי מבית החולים ללא עזרה רפואית. הם גם מאיימים להזמין לי משטרה, כך שבמקום עזרה רפואית, אני כנראה אגיע לבית הסוהר, אז להתראות".

מבית חולים רמב"ם נמסר בתגובה: "לבנו עם מר סילמן ומשפחתו. מר סילמן מוכר לרמב"ם מאשפוזים קודמים במהלך השנים האחרונות. נמצא שהוא לא במצב המחייב אשפוז והוא שוחרר לביתו. למרות טענותיו, אנו משוכנעים שרמב"ם העניק לו את מיטב הטיפול הרפואי". במשרד השיכון אמרו אתמול כי לא יכלו לעזור לסילמן, כיוון שהוא לא העביר את המידע הנדרש כדי להוכיח שדירת אמו אינה בבעלותו. לדברי המשרד, סילמן ערער על ההחלטה אך לפני שוועדת הערעורים התכנסה קרה האירוע הקשה.

ייתכן שאירועי שלשום השיבו במידת מה את המחאה החברתית למרכז הבמה, אך חבריו של סילמן מחיפה מגנים את מעשיו. אודי חן, פעיל חברתי במחאה החיפאית הגדיר את מעשיו "אקט קיצוני, קשה ומזעזע. משה בחר לפגוע בחייו בצורה קשה. זה נורא שאדם צריך לעשות אקט כזה כדי להסביר לאנשים את מצבו". רפי קמחי, פעיל נוסף, אמר כי "לנו, חבריו של סילמן בחזית החיפאית שהכירו את עמדותיו, ברור כי הוא הצית עצמו לדעת לא כמעשה של ייאוש אישי, אלא כסימן קריאה חברתי ופליטי. סילמן סימן בחייו את הקו השברירי המפריד בין תחושת הביטחון המזויפת של מעמד הביניים לבין חוסר המוצא והייאוש הקיומי של המעמדות הנמוכים. סילמן סירב להתבשם משינוי התודעה שחוללה לכאורה המחאה וקרא לרדיקליזציה פוליטית שלה. ספק אם סימן הקריאה שלו יחלחל לשלטון, אך את תנועת המחאה הוא מחייב חשבון נפש".

הוד השרון - הביטוח הלאומי דורס את האזרח הקטן, לשכת הרווחה מפקירה אותו

המאמר קהילה האזרח הקטן מול הביטוח הלאומי , קרן שלהבת , local , הוד השרון


לנוכח הגזרות הכלכליות החדשות ולרגל חזרתה של המחאה הציבורית ראיין ''לוקאל'' שלושה אזרחים שמתלוננים על היחס לו הם זוכים מהביטוח הלאומי משה סילמן שהצית את עצמו במהלך הפגנת המחאה ונלחם על זכותו לחיות בכבוד נפטר מפצעיו, אולם מותו חשף את ההתנהלות הבעייתית של הביטוח הלאומי. לרגל חזרתה של המחאה החברתית ראיינו שלושה אנשים, תושבי הוד השרון, שמתלוננים על יחס המוסד לביטוח לאומי, שלדבריהם, מתעלם ממצוקותיהם ובכך מחריף את מצבם.

הביטוח הלאומי עיקל את קצבת הילדים

ביטוח לאומי עיקל את קצבת הילדים של תושבת הוד השרון, אם ל-4 ילדים, שנותרו בעקבות הצעד הקיצוני ללא אוכל.

אורית (30) תושבת הוד השרון, אם לארבעה ילדים קטנים בני 2,5,6,8. מספרת על היחס המחפיר שקבלה בביטוח הלאומי.

אורית: ''בעלי צבר חוב בביטוח לאומי של 25,000 שקל. את חובו החליטו בביטוח הלאומי לקצץ מהפיות של הילדים שלי. יש לי ארבעה ילדים קטנים, גם אני וגם בעלי לא עובדים ואת הקצבה עיקלו לנו בגלל החוב. אנחנו חיים מסל מזון וזה כל מה שיש לנו.

''לא מזמן הגיעו אל הבית שלנו מהוצאה לפועל כדי לעקל דברים בגלל החוב. המעקלים, שראו שאנחנו גרים בבית קטן שבו אני, בעלי וארבעת הילדים ישנים באותו החדר, נחרדו. מלבד טלוויזיה ומקרר ישן אין לנו כלום, כך שלא היה להם מה לקחת. ניגשתי לעובדת הסוציאלית מטעם העירייה כדי להסדיר את החוב מול ביטוח לאומי, אבל לא התייחסו אליי שם. הם טענו שהקצבה נכנסת לחשבונו של בעלי ולו יש חוב אז היא מעוקלת. כרגע, למרות שבעלי סובל מנכות נפשית, הוא לא מקבל שום קצבה, הוא לא יכול לצאת לעבוד ומנגד גם מעקלים לנו את הקצבה''.

איך אתם חיים?

''עמותת רעים מביאה לנו סל מזון פעם בשבועיים. אני יוצאת לנקות בתים פעם פעמיים בשבוע ומזה אנחנו חיים. אני קוראת בעיתונים על משפחות שחיות מ-2900 שקל ובוכים, הלוואי והיה לי את הסכום הזה. כרגע הילדים בחופש, אין להם קייטנה, שלא לדבר על בילויים, ואני נלחמת כדי שיהיה לי איך לקנות להם אוכל מידי יום ביומו''.

הכסף מהביטוח הלאומי לא מספיק לקיום מינימאלי

אהובה (51) תושבת הוד השרון, נשואה ואם לילדה בת 12, סובלת מנכות נפשית, מטופלת בשלוותה, וחיה מקצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי, הגיעה לפת לחם. לפני כשנתיים היא ומשפחתה עברו להתגורר באוהל סמוך לעיריית הוד השרון. הם אמנם קיבלו דירה מעמידר, אך מצבם עדיין רע מבחינה כלכלית. אהובה ומשפחתה חיים מקצבת נכות בסך 3400 שקל. בעלה של אהובה אינו עובד, בתה חיה בפנימייה ומגיעה לחופשים ושבתות הביתה. רק לפני ארבעה חודשים עברה אהובה ניתוח לכריתת שד בשל מחלת הסרטן שבה חלתה, ולדבריה אין לה מי שידאג לה וילחם על זכויותיה מול הביטוח הלאומי.

לטענתה של אהובה הקצבה לא מאפשרת להם לגמור את החודש, לשלם חשמל, מים לקנות אוכל ובגדים לילדה.

אהובה: ''בעלי לא עובד וסובל גם הוא מבעיות בריאותיות. אני מטופלת בשלוותה ומבחינה נפשית אני לא יכולה לעבוד. יש לי ילדה בת 12 שהוכנסה לפנימייה בגלל כל המצב הזה. אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי, אבל הכסף הזה לא מספיק לכלום. אנחנו קונים לילדה דברים, משלמים חשמל מים, ולקראת אמצע החודש אנחנו מגיעים למצב שאין לנו כסף לקנות אוכל. אנחנו מקבלים סל מזון וכשהוא נגמר, אנחנו נשארים בלי אוכל''.

במשך שנתיים נאבק מול הביטוח הלאומי על מנת לקבל קצבת נכות

אלי (64) תושב הוד השרון לקה בסוכרת, איבד את יכולתו לעבוד למחייתו ולפרנס את משפחתו ונאלץ להילחם במוסד לביטוח לאומי במשך שנתיים. בכל אותה תקופה בה לא עבד ולא היה לו מקור הכנסה, נאלץ להשתמש בחסכונותיו אותם שמר לפנסיה.

כיום, לאחר שניהל עסק מצליח, ומצבו הכלכלי היה מעל לממוצע, הוא מקבל קצבה זעומה בסך 2400 שקל ממנה הוא צריך להתפרנס ולחיות בכבוד.

אלי: ''במשך כל חיי עבדתי מאוד קשה. מעולם לא נתמכתי באיש, ולא החסרתי דבר מאשתי וילדי. לפני כ-4 שנים חליתי בסוכרת ובשל עבודתי הפיזית המאומצת בכל השנים, אני סובל מכאבים עזים ברגליי, דבר שלא אפשר לי להמשיך לעבוד. כתוצאה מהמצב נאלצתי לשבת בבית. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה מה עובר על אדם בריא שהופך פתאום חולה. אותו אדם צריך להתמודד גם עם מצבו הבריאותי ועם ההכרה שחלה וגם להילחם בבירוקרטיה ובשרירים שמופעלים על ידי המוסד לביטוח לאומי שחורץ נפשות. כשחליתי, חלו אצלי סיבוכים, לא יכולתי לעמוד על רגליי ואושפזתי לא פעם בבית החולים. תוך כדי אשפוזים, נאלצתי לרוץ לוועדות רבות, להיבדק על ידי עשרות רופאים שונים, כל פעם מחדש, ולבסוף לגלות שאני לא זכאי לכלום.

''רופא תעסוקתי בדק והכריז שאיני כשיר לעבודה ולמרות זאת בביטוח הלאומי קבעו לי אחוזי נכות מועטים שלא אפשרו לי לקבל קצבה. מתוך מיטת חוליי, המשכתי להילחם כי ידעתי שאין לי ברירה. הגשתי ערעור ולבסוף נקבעו לי 80% נכות דבר שמאפשר לי כיום לקבל קצבת נכות בסך 2400 שקל''.

כיצד אתה מצליח להתקיים מקצבה זו?

''אני חי עם אשתי והילד וחי מהיד אל הפה. אני לא בוכה אבל בתור אדם שעבד 40 שנה ונלחם בכל המלחמות ציפיתי ליחס אחר מהמדינה. אני מרגיש שירקו לי בפרצוף. אני לא היחיד בארץ הזו וכל יום קורא בעיתונים על עוד ועוד אנשים במצבי ואף במצבים גרועים יותר. קשה לי עם העובדה שהמדינה שלנו לא מתייחסת כראוי למי שבאמת זקוק לעזרה''.

מה אתה חושב על המעשה הקיצוני של משה סילמן?

''אני לא יכול לשפוט אותו על מעשיו. הוא היה על סף ייאוש והגיע הזמן שראש הממשלה ואנשי הממסד יתעוררו לפני שיהיה מאוחר מידי. במקום לקצץ כל הזמן בתקציבים שיעזרו לחלשים''.

תגובת דוברות המוסד לביטוח לאומי: ''למשפחה שולמה גמלה להבטחת הכנסה ע''י הביטוח הלאומי עד ינואר 2011. תשלום הקצבה הופסק מכיוון שהאב לא התייצב בשרות התעסוקה כנדרש. כדי לבדוק מחדש את זכאות המשפחה להבטחת הכנסה, עליהם להגיש תביעה חדשה, ובמקביל על האיש להתייצב בשרות התעסוקה לדרוש עבודה. החל מספטמבר 2012, המועד בו ימלאו לילדם הקטן שנתיים, גם האם תהיה חייבת על פי החוק, להתייצב בשרות תעסוקה. לאב חוב בדמי ביטוח וכיון שאינו פועל להסדרת החוב, קצבת הילדים מקוזזת לכיסויו. בעבר, נקבעה לו נכות זמנית, כיום אינו זכאי לקצבת נכות. אם חלה החמרה במצבו הרפואי באפשרותו להגיש תביעה בנכות להחמרת מצב.

לגבי אהובה נמסר בתגובה: ''אהובה מקבלת קצבת נכות מלאה עם תוספת עבור ילד בסך 3,471 שקל בחודש. סכום זה שולל זכאות להבטחת הכנסה''.

הטלת עיקול בגין חובות שמקורם בתשלום גמלאות יתר - מדוח שנתי 37 נציבות תלונות הציבור

שני מתלוננים פנו בתלונה על שהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הטיל עיקולים על חשבונות בנק של קשישות בגין חובות שנוצרו להן בעקבות קבלת גמלאות יתר. להלן תיאורן של שתי התלונות:

1. בשנת 2006 גילה המוסד כי לאמו של המתלונן, ניצולת שואה ילידת 1912, יש הכנסה מרנטה שעליה לא הצהירה בטופס התביעה לגמלת זקנה שהגישה בשנת 1991, ועקב כך היא קיבלה במשך שנים גמלת יתר. בעקבות הגילוי הודיע המוסד לאם כי נוצר לה חוב בסך כ-242,000 ש"ח, וכי לצורך כיסויו הוא ינכה מדי חודש 20% מגמלת הזקנה ומכל תשלום אחר שישלם לה.
עד אוקטובר 2009 פעל המוסד בהתאם להחלטה האמורה לעיל, אולם באותו מועד הוא הטיל עיקולים על קופת הגמל של האם ועל חשבונה בבנק ודרש ממנה להחזיר לו את יתרת החוב לאלתר.
אמו של המתלונן נפטרה ביוני 2010, עוד לפני שהסתיים בירור התלונה.

2. עורך דין המייצג אפוטרופסים של חסויה, ילידת 1921, התלונן אף הוא על שהמוסד הטיל באוקטובר 2009 עיקול על חשבון הבנק של החסויה בגין חוב בסך 144,000 ש"ח. העיקול הוטל בעקבות קביעת המוסד כי בשל טעות שולמה לחסויה גמלת יתר של השלמת הכנסה בשנים 1982-2002. גם במקרה זה הודיע המוסד בשנת 2003 לחסויה כי לצורך כיסוי חובה הוא ינכה מדי חודש 25% מגמלת השארים המשולמת לה, ולמרות זאת הוא החליט בשנת 2009 לעקל את חשבון הבנק שלה ודרש כי תכסה את מלוא החוב.

המוסד הסביר כי לפי החוק, מתווספים לחוב מדי חודש הפרשי הצמדה , ואם סכום החוב ניכר, הרי שקיזוז שיעור מסוים מהגמלאות, שסכומן אינו גדול, אינו מדביק את קצב ההצמדה למדד, ולכן קרן החוב אינה פוחתת. בעקבות כך החליט המוסד בשנת 2009 לשנות את מדיניות גביית החובות, באופן שחובות ששיעורם גדול מ-50,000 ש"ח ייגבו בהתאם לפקודת המסים (גביה), באמצעות הטלת עיקולים על חשבונות הבנק, קופות הגמל או מקורות הון אחרים של חייבים. המוסד ציין כי הטלת העיקולים היא הדרך האפקטיבית היחידה לקיים את הנחיית מבקר המדינה ולפיה המוסד נדרש להגדיל את שיעורי הגבייה של חובות שמקורם בגמלאות יתר.

הנציבות הודיעה למוסד כי מדיניותו האמורה פוגעת באינטרס ההסתמכות של החייבים וביכולתם לכלכל את צעדיהם, שכן במשך שנים נהג המוסד לנכות את החובות לשיעורין עד שבאופן חד-צדדי ובלי שהתריע על כך החליט לשנות את מדיניותו ולהטיל עיקולים על חשבונות החייבים.
זאת ועוד, המוסד שינה את דרך הגבייה תוך התעלמות מנסיבותיהם האישיות של כל אחד מהחייבים ובלי שבדק את השפעת העיקולים עליהם. בכך לא נהג המוסד לפי הנורמות המחייבות אותו, כרשות מינהלית, ולפיהן עליו לנהוג בהגינות כלפי מי שעלול להיפגע משינוי באופן פעולתו.

סמנכ"ל גמלאות במוסד הבהירה בתגובה כי בעת שהוחלט להטיל את העיקולים לא היה בידי המוסד מידע שיאפשר למיין את החייבים על פי מצבם הרפואי או הכלכלי, ולכן רק אם מבוטחים או קרוביהם הלינו לפני המוסד על הטלת עיקול, טיפל המוסד בהסרת העיקולים והגיע לידי הסדר תשלומים עם החייבים.
עוד הודיעה סמנכ"ל גמלאות כי לנוכח הלקחים שנלמדו בחודשים שבהם הוטלו העיקולים, הוחלט כי להבא לא יוטלו עוד עיקולים על קשישים נזקקים, סיעודיים או ניצולי שואה. בעקבות קבלתה של החלטה זו, בוטלו העיקולים על חשבונותיהן של הקשישות ובכך בא עניינן על תיקונו.

(תיקים 411180, 411598)

שלילה שלא כדין של גמלת הבטחת הכנסה - מדוח שנתי 37 נציבות תלונות הציבור

בדצמבר 2009 החל המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לנכות מדי חודש 360 ש"ח מגמלת הבטחת הכנסה המשולמת למתלוננת ולבעלה. בעקבות כך פנתה המתלוננת למוסד כדי לברר את פשר הניכוי, והמוסד השיב לה כי נשללה זכאותה לגמלה עבור אוקטובר 2009 מאחר שהיא ובעלה יצאו את ישראל פעמיים בתוך שנה. בעקבות שלילת הגמלה נוצר חוב שלהם למוסד, והוא מנוכה לשיעורין מהגמלה החודשית המשולמת להם.

במענה לפניית הנציבות הבהיר המוסד כי על פי סעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - החוק), לא תשולם גמלה למי שיצא את ישראל בעד החודש הקלנדרי שבו יצא והחודש הקלנדרי שבו חזר לישראל, אם כבר יצא את ישראל באותה שנה קלנדרית. הואיל והמתלוננת ובעלה יצאו מהארץ באוקטובר 2009 וקודם לכן ביולי אותה שנה, נשללה זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה לאוקטובר 2009.
עוד נמסר כי החוב שנוצר למתלוננים בגין השלילה מסתכם ב-3,592 ש"ח, והוא מתקזז בשיעור של 10% מהגמלה לכל חודש עד לכיסוי החוב.

ואולם בירור התלונה העלה כי המתלוננת הגיעה לגיל פרישה, וכי הוראת סעיף 14א(ב)(1) האמורה אינה חלה על זכאי לגמלה שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה. בעניינם של אלה נקבע בסעיף 14א(ג1) לחוק כי אם הזכאי לגמלה או בן זוגו יצאו את הארץ פחות מארבע פעמים בשנה קלנדרית, וסך הימים ששהו מחוץ לישראל באותה שנה אינו עולה על 72 יום, לא תישלל הגמלה שהם מקבלים. הואיל והמתלוננת שהגיעה לגיל פרישה ובעלה יצאו את הארץ רק פעמיים בתוך שנה, ולפרק זמן שלא עלה על 72 ימים, נראה שלא היה מקום לשלול את זכאותם לגמלה באוקטובר 2009.

הנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לגילה של המתלוננת, ובעקבות כך הודיע המוסד לנציבות שאכן לא היה מקום לשלול את זכאותה לגמלה. המוסד השיב למתלוננת את הכספים שניכה על חשבון החוב עד אותה העת והודיע כי הפיק לקחים כדי למנוע מקרים דומים בעתיד.

סנקציות דומיניסיני - הקפאת הביטוח הרפואי של השבים מחו"ל - גם אם שילמו את חובם

הכתבה הביטוח הלאומי מקפיא את הביטוח הרפואי של השבים מחו"ל - גם אם שילמו את חובם , דנה ויילר-פולק , הארץ , יוני 2011

שירלי, ישראלית הלומדת בארה"ב, הופתעה לגלות שקופת החולים חסמה את חשבונה, בגלל חוב לביטוח הלאומי שכבר נפרע

המוסד לביטוח לאומי מפעיל סנקציה קיצונית של הקפאת ביטוח בריאות, השמורה לחייבים השוהים בחו"ל, גם כלפי מבוטחים שהסדירו חובם ושילמו דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות על פי חוק.

שירלי (שם בדוי) דוקטורנטית ישראלית הלומדת בארצות הברית, באה בחודש שעבר לחופשת סמסטר בישראל. ניסיונה להיכנס לאתר קופת החולים עם סיסמה נדחה, ופנייתה לקופת החולים העלתה את ההסבר כי המוסד לביטוח לאומי הקפיא את ביטוחה הרפואי. "הייתי בטוחה שמדובר בטעות", סיפרה אתמול.

"בשיחה עם נציגי המוסד התברר כי הביטוח אכן הוקפא בגין חוב מהעבר, אלא שמדובר בחוב ששילמתי מיד עם קבלת ההודעה על קיומו ואף הייתי ביתרת זכות במוסד". היא הדגישה שאיש לא יידע אותה על נקיטת הסנקציה: "אם לא הייתי מגלה זאת בדרך אגב, הייתי שוהה כאן מבלי לדעת שאין לי ביטוח בריאות".

שירלי מספרת כי בשנת 2010 קיבלה הודעה מהמוסד לפיה קיים בחשבונה חוב מ-2004 ו-2009, שנים בהן הייתה סטודנטית בישראל. עם קבלת ההודעה, שילמה שירלי מיד את החוב ומאז שילמה דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות באופן סדיר, כולל בתקופה בה שהתה בחו"ל.

על פי חוק הביטוח הלאומי, תושב ישראל השוהה בחו"ל חייב לשלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מינימליים כדי לשמור על רצף זכויותיו. תושב ששהה בחו"ל שנתיים או יותר, ולא שילם דמי ביטוח, או פיגר בתשלום במשך שנה או יותר, נשללת ממנו זכאות לביטוח בריאות עד לשובו לישראל. בחלוף תקופת המתנה של חודש על כל שנת שהייה בחו"ל, יחזיר המוסד את הביטוח לתוקף.

יש לציין כי מדובר בסנקציה חמורה נוכח העובדה שכל ביטוח בריאות משלים בקופות החולים אינו תקף ללא ביטוח הבריאות הממלכתי שיש לכל אזרח במדינה. כל שכן, ישנם אמצעים אחרים שעומדים לרשות ביטוח לאומי, המאפשרים גבייה, ובהם שימוש בהוצאה לפועל והטלת קנסות על חייבים.

אלא שהחוק לא מסייג דינו של אדם ששילם את חובו והמשיך לשלם את דמי הביטוח כנדרש, והמוסד - כמו גוף בירוקרטי משולל היגיון - הפעיל את הסנקציה כלפי שירלי חרף הסדרת החוב והמשך התשלום הרציף. כעת דורש ממנה המוסד להישאר בארץ 60 יום לפחות או לחילופין לשלם 9,630 שקל כדי להשיב את הביטוח הרפואי.

"בהחלטתו החד צדדית, שנעשתה ללא התרעה מוקדמת על הכוונה להפעיל את הסנקציה, ולא פחות חמור - ללא הודעה על החלת הסנקציה, נהג הביטוח הלאומי ברשלנות וסטה מאחריותו המינהלית ומחובותיו כמבטח", אומרת שירלי, "שללו ממני זכויות בסיסיות של אזרחית בישראל והדבר חמור עוד יותר לאור העובדה שהייתי בקשר עם נציגי הביטוח הלאומי בשנתיים האחרונות ואיש לא יידע אותי בדבר הסנקציה האמורה וכך מנעו ממני להיערך בהתאם".

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר בתגובה: "שירלי הינה תושבת ישראל השוהה בחו"ל. עוד לפני יציאתה לחו"ל פנינו אליה על מנת שתסדיר את חובה עבור תקופות ביטוח חסרות, אולם לא קיבלנו מענה. שירלי שילמה את חובה לביטוח הלאומי רק בנובמבר 2010, אולם מאחר שהיא שוהה בחו"ל מעל שנתיים, וכיוון שהיה לה חוב מצטבר העולה על 12 חודשים, הרי שהתיקון לחוק ביטוח בריאות (סעיף 58) חל עליה. לפיכך, אם ברצונה לקבל שירותי בריאות באופן מיידי, עליה לשהות בארץ במשך חודשיים רצופים, או לחילופין לפדות את תקופת ההמתנה על ידי תשלום מיוחד בגובה 9,630 שקל.

ממשרד הבריאות נמסר: "אנו סבורים שהחוק יוצר איזון ראוי בין זכאותו של תושב חוזר לבין עמידתו בחובות הנגזרות מחוק ביטוח בריאות ממלכתי. עם זאת, איננו מכירים את פרטי המקרה המוזכר. ככלל, נושא הקפאת זכות תושב חוזר מצוי באחריותו הטיפולית של המוסד לביטוח לאומי, אולם ככל שתפנה אלינו נשמח לסייע בבירור זכאותה מול המוסד".

ליקויים בבדיקת זכאות לתשלום קצבת נכות - מדוח 32 נציבות תלונות הציבור

התלונה
המתלונן הגיש ביוני 2004 לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). ואלה פרטי התלונה:
המתלונן מוכר כנכה על ידי המוסד משנת 1996. בהתבסס על הכנסות המתלונן קבע סניף המוסד בנתניה (להלן - הסניף) שכושר ההשתכרות של המתלונן פחת עקב הנכות הרפואית, קבע לו דרגת אי-כושר בשיעור של 60% ושילם לו קצבת נכות כללית (להלן - הקצבה) בהתאם לכך.
בבדיקה תקופתית שעשה הסניף באוקטובר 2001 התבקש המתלונן להצהיר על הכנסות משפחתו ולהמציא למוסד תלושי שכר.
בינואר 2002 הודיע הסניף למתלונן שמאוגוסט 1998 הוא לא היה זכאי לקצבה בשל שיעור הכנסותיו.
לטענת המתלונן, המוסד לא הודיע לו שנוצר לו חוב עקב שלילת הזכאות לקצבה למפרע, והדבר נודע לו באקראי: קצבת הילדים שקיבל מהמוסד קטנה בשיעור ניכר, והוא פנה לסניף לברר את פשר הקטנת קצבת הילדים, ורק אז הודיע לו הסניף שהוא חייב למוסד כ-54,000 ש"ח ושהוא נדרש להחזיר את החוב בתשלומים חודשיים של 2,500 ש"ח במשך כשנתיים.
המתלונן פנה לסניף וביקש לבטל את החוב, אך בקשתו נדחתה. בתלונתו לנציבות הלין המתלונן על שהוא נדרש להשיב סכומי כסף ששולמו לו בשל טעות של המוסד, וטען כי בשל מצבו הכלכלי נבצר ממנו לפרוע את החוב.

בירור התלונה

1. (א) לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), זכאותו של מבוטח לקצבת נכות מותנית בכך שדרגת נכותו הרפואית גבוהה משיעור שנקבע בחוק, ובכך שכושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן שהשתכרותו בפועל, צומצמו עקב נכותו, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר, לפי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

(ב) נכה שנמצא זכאי לקצבה מקבל מהמוסד הנחיה מפורשת לדווח לו על כל שינוי בשכרו או במצבו התעסוקתי, מאחר שכל שינוי כזה עשוי להשפיע על זכאותו לקצבה. אם לא דיווח מקבל הקצבה למוסד על הגדלת היקף עבודתו או על העלאה בשכרו, ועקב כך הוסיף לקבל קצבה שלפי הכנסתו לא היה זכאי לקבל, כי אז לפי סעיף 315(1) לחוק המוסד רשאי לנכות את סכומי היתר מכל תשלום שיהיה עליו לשלם למקבל הקצבה "בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין".

(ג) לפי כללי המוסד בעניין ביטול חובות שנוצרו עקב תשלום יתר, אם מקור החוב למוסד הוא תשלום קצבה בעת שהכנסת מקבל הקצבה הייתה גבוהה מההכנסה המרבית המזכה בקצבה רק בשל עדכון שגרתי של שכרו, יבוטל החוב. לעומת זאת, אם הכנסתו של מקבל הקצבה הייתה גבוהה מההכנסה המותרת בשל הגדלת היקף המשרה או בשל העלאת שכר, והוא לא דיווח על כך למוסד כנדרש, יגבה המוסד את החוב.

2. (א) לפניית הנציבות השיב סניף המוסד כי מאחר שבדיקת הכנסותיו של המתלונן באוקטובר 2001 העלתה שמאוגוסט 1998 השתכרותו מעבודה לא צומצמה ביותר מ-50%, כנדרש על פי החוק, הוא אינו זכאי עוד לקצבה, ולכן הפסיק המוסד לשלם לו את קצבת הנכות ודרש ממנו להשיב את סכומי הקצבה ששולמו לו מאוגוסט 1998 ואילך.
(ב) הנציבות בדקה את הערכים הריאליים של שכרו של המתלונן משנת 1997 ואילך ומצאה שהגידול בשכרו חל רק בשל עדכונים שגרתיים של השכר. לפיכך שבה הנציבות ופנתה לסניף וביקשה לדעת אם לפי כללי המוסד אין הצדקה לבטל את החוב. הנציבות ציינה בפנייתה כי לפי המידע שקיבלה, משנת 1997 ועד לשנת 2001 לא בדק הסניף את הכנסותיו של המתלונן, ואילו עשה כן היה מגלה במועד מוקדם יותר שהכנסותיו גבוהות מההכנסה המותרת.
(ג) הסניף עמד על דעתו שעל המתלונן להחזיר את חובו.
3. (א) לנוכח עמדת הסניף, שלא התיישבה עם הכללים שקבע המוסד, פנתה הנציבות לרכזת תחום נכות כללית במשרד הראשי של המוסד (להלן - הרכזת) וביקשה לדעת אם בנסיבות המקרה אין הצדקה לביטול החוב.
(ב) לאחר בדיקה נוספת החליט המוסד לבטל את חובו של המתלונן. כיום המתלונן אינו זכאי לקצבת נכות משום שהכנסותיו גבוהות מההכנסה המרבית המזכה בקצבה.

תוצאות הבירור
1. נציב תלונות הציבור קבע שהתלונה מוצדקת.
המוסד קבע שלמתלונן חוב עקב תשלום קצבת נכות כללית שלא היה זכאי לקבל, בשל הכנסותיו, בלא שבדק אם הגידול בהכנסותיו חל בשל עדכון שגרתי של שכרו, שכן בדיקה כזו הייתה מעלה כי יש הצדקה לביטול החוב.
2. אמנם המוסד ביטל את חובו של המתלונן, אך הנציבות העירה למוסד שאין זו התלונה היחידה שעלה ממנה שהמוסד אינו מבטל חוב שנוצר עקב גמלת יתר בנסיבות שבהן על פי כללי המוסד יש לבטל את החוב. הנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לדמיון שבין תלונה זו לתלונה שפורסמה בדוח השנתי הקודם של נציב תלונות הציבור , וביקשה שהמוסד יודיע לה על הצעדים שנקט למניעת הישנות הליקויים.
3. בעקבות הערת הנציבות שלח מנהל אגף חקיקה ונהלים במוסד הודעה לכל עובדי המוסד שיש להם נגיעה בדבר, ובה רענון הנוהל הנוגע לביטול חוב גמלה שנוצר בשל עדכון הכנסות שגרתי של מקבל הגמלה.

לא הוכחת ששילמת ביטוח לאומי? נעקל הכל

הכתבה לא הוכחת ששילמת ביטוח לאומי? נעקל הכל , מריאנה אגרנוביץ' , שדרות ויישובי הדרום

תושבת קרית גת שלא הצליחה לאתר תלושי שכר מלפני יותר מעשור כדי להוכיח ששילמה את דמי הביטוח הלאומי עומדת לאבד את כל רכושה. "עיקלו לי את חשבון הבנק, את המשכורת, את קצבת הילדים", היא אמרה


עדי מקרית גת עומדת בפני עיקול נכסיה וחשבון הבנק שלה. זאת רק משום שלא הצליחה לאתר קבלות תשלום דמי ביטוח לאומי לפני יותר מעשור.

כזכור, לפני כשבועיים הופתעה עדי לגלות בתיבת הדואר שלה התראה על חוב למוסד לביטוח לאומי העומד על למעלה מ־4,300 שקל. החוב התייחס לשנים 1999, 2001 ו־2002, בהן נטען כי היו מספר חודשים בהם לא שולמו דמי הביטוח. החוב הולך ותופח מיום ליום וצובר קנסות והצמדה.

עדי ניסתה לאתר תלושי שכר מאותה התקופה על מנת להוכיח כי עבדה, ולכן שולמו דמי הביטוח הלאומי על ידי המעביד, אך לאחר שבע שנים גנזו מעסיקיה את כל הנתונים והיא נותרה ללא מסמכים. בביטוח הלאומי לא הסכימו להתחשב בעובדה שעבר יותר מעשור וכי סביר להניח שאנשים לא שומרים תלושים כל כך הרבה שנים אחורה. הם מסתמכים רק על העובדה שחוק ההתיישנות, שגילו שבע שנים, לא חל עליהם.

עדי הוזהרה שבמידה ולא תשלם, יינקטו נגדה אמצעים הכוללים, בין היתר, תפיסת הרכוש ומכירתו. וכך אכן קרה: באחרונה קיבלה עדי מכתב המבשר על תהליך העיקול. "כשקראתי את המכתב, חשכו עיניי. הייתי פשוט בהלם", סיפרה עדי. "עיקלו לי את חשבון הבנק, עיקלו לי את המשכורת, מקצבת ילדים אני בכלל יכולה לשכוח".

לפי פקודת המסים והגבייה, הצו המצווה על עיקול נכסיה כולל את כל הכספים בחשבונות המנוהלים, את הנכסים ואת כל הכספים המגיעים לידיה של עדי במשך כל שלושת החודשים שלאחר המצאת הצו. גם אם יגיע אליה סכום כספי או נכס כלשהו, היא מתבקשת למסור אותו למשרדי המוסד לביטוח לאומי.

"מה אני אמורה לעשות עכשיו? מה הם חושבים לעצמם? שחסכתי כל יום שקל מלפני 13 שנים כדי שעכשיו אני אשלם להם? ועל מה בכלל?", התקוממה עדי. "עבדתי כל יום בחיי מגיל 15, קיבלתי תלושי משכורת ודמי הביטוח שולמו בזמן. הבקשה שלהם לא הגיונית, פתאום ביום בהיר שנים אחר כך. אי אפשר להוכיח דבר כזה, אז בעצם אני נופלת בין הכיסאות?".

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר בתגובה כי אין להם מה להוסיף מעבר למה שהציעו לעדי לפני שבועיים.

קישורים:

• מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני מקוללת במהלך טקס יום הזכרון לזכר נפגעי פעולות האיבה - מאי 2011 - במהלך טקס יום הזכרון לזכרם של נפגעי פעולות האיבה, בזמן בו הניחה מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני זר לזכר נפגעי פעולות האיבה, אדם אחד החל לקרוא לעברה מספר פעמים "זונה ... זונה" וקריאות גנאי נוספות. הוא פונה מהמקום...

קיזוז חוב שהתיישן מקצבת ילדים - מדו"ח נציבות תלונות הציבור מס' 35

המתלוננת, אם לשני ילדים, הופתעה לגלות כי המוסד לביטוח לאומי אינו משלם לה את מלוא קצבת הילדים בעבורם. בבירור שעשתה עם המוסד נמסר לה, כי במשך כמה חודשים בשנת 1995 העביר המוסד בטעות לחשבון הבנק של בעלה קצבת ילדים שהוא לא היה זכאי לה, שכן באותה העת לא היו לו ילדים. לפיכך נוצר לבעלה חוב, והמוסד קיזז אותו החל מדצמבר 2006 מקצבת הילדים ששולמה לה. המתלוננת טענה שבעלה אינו זוכר שחשבונו זוכה בסכומים האמורים, ומכל מקום, המוסד לא הודיע לבעלה על החוב במהלך השנים והחל בקיזוז קצבת הילדים בלא ששלח לה או לבעלה הודעה על הכוונה לעשות כן.
בירור התלונה העלה כי ביולי 1995 רשם המוסד בטעות את פרטי חשבון הבנק של בעלה של המתלוננת במקום פרטי חשבונו של מבוטח אחר שהיה זכאי לקצבת ילדים. בעקבות הטעות הועברה לחשבונו של הבעל במשך ארבעה חודשים קצבת הילדים שהייתה אמורה להשתלם לאותו מבוטח, ובסך הכול הופקדו בחשבונו 947 ש"ח. לאחר שהתגלתה הטעות, דרש המוסד במרס 1996 מהבנק להחזיר את הכספים שהועברו לחשבונו של הבעל. המוסד לא פנה אל בעלה של המתלוננת בעניין זה.
בדצמבר 2006 החל המוסד לנכות את החוב מקצבת הילדים שקיבלה המתלוננת בלי שהודיע לה או לבעלה על כוונתו לעשות כן ועל העילה לקיזוז.
בינואר 2007, לאחר שהמתלוננת פנתה לסניף המוסד והתבררו נסיבות הקיזוז, הונחו בני הזוג להגיש לוועדה לביטול חובות של המוסד בקשה להחזר הכספים שקוזזו. בנובמבר אותה שנה דחתה הוועדה את הבקשה בנימוק שאדם שקיבל קצבת ילדים בלא שנולדו לו ילדים אינו תם לב, ועל כן הניכוי מוצדק ואין מקום להחזיר את התשלומים שנוכו מהקצבה.
יצוין כי בהוראות מינהל הגמלאות של המוסד שהיו בתוקף באותה העת נקבע כי חובות בני שבע שנים ויותר שלא נעשו פעולות לגבייתם יבוטלו בלי שייבדקו הנסיבות שבהן נוצרו. הואיל וחלפו כעשר שנים מהמועד שבו נוצר החוב, ובפרק זמן זה לא נעשו פעולות לגבייתו מבעלה של המתלוננת, לא היה מקום לגבותו או להידרש לשאלת תום לבו של הבעל. לפיכך ביקשה הנציבות שהמוסד יבהיר לה מדוע לא פעל מלכתחילה לפי הוראות מינהל הגמלאות, ובמקום לבטל את החוב פעל לגבייתו; ומדוע כשהתברר לסניף המוסד בעקבות פניית המתלוננת כי מדובר בחוב ישן, הוא הפנה את המתלוננת לוועדה לביטול חובות במקום לבטל את החוב מיד.

בעקבות פניית הנציבות ומאחר שהוועדה לביטול חובות דנה בעניינה של המתלוננת (אף שכאמור לא היה מקום להעבירו אליה מלכתחילה), הוחזר עניינה של המתלוננת לוועדה כדי שתשקול מחדש את החלטתה הקודמת. באוגוסט 2008 קבעה הוועדה כי בנסיבות המקרה היא מאשרת את החזר סכומי החוב שנוכו, וחשבונה של המתלוננת זוכה בסכומים אלה.
(תלונה 379185)