יש חוק אין צדק: קצבת הזקנה נשללה מהקשיש

הכתבה יש חוק אין צדק: קצבת הזקנה נשללה מהקשיש , עו"ד חיים קליר , ynet, אוגוסט 2011

בביטוח הלאומי הסבירו לאדון מנטל כי יוכל לקבל קצבת זקנה רק כשיגיע לגיל 70, אולם אז התברר לו כי למעשה הוטעה והיה זכאי לקבלת קצבה כבר 5 שנים קודם. טענת השופטת כי ידיה קצרות מלהושיע, דורשת בדק בית רציני במערכת המשפט

יובל מנטל הגיע בשעה טובה לגיל 65. מנטל פנה למוסד לביטוח לאומי וביקש לקבל קצבת זקנה. אכן, הגעת לגיל פרישה הסבירו לו פקידי הביטוח הלאומי, אולם את קצבת הזקנה לא תקבל. הכנסותיך גבוהות מ"ההכנסה המרבית". תמתין בסבלנות. תגיע לגיל 70 ואז תקבל קצבת זקנה בלי קשר להכנסותיך.

מנטל סמך על פקידי הביטוח הלאומי ולא עמד על זכויותיו. הוא אפילו לא בדק מהי ההכנסה המרבית. בחמש השנים הבאות הוא המשיך לעבוד. מידי שנה דיווח על הכנסותיו. אם הפקידים ההגונים האלה יראו שירדתי אל מתחת להכנסה המרבית, חשב לתומו, בוודאי ישלמו לי את הקצבה.

איחרת את הרכבת

בהגיעו לגיל 70, פנה מנטל שוב לביטוח הלאומי וביקש לקבל את הקצבה. או אז התברר לו כי היה זכאי לקצבת זקנה גם בחמש השנים שחלפו. הכנסותיו בשנים אלה ירדו אל מתחת להכנסה המרבית. כדי לקבל מושג על מה מדובר, ההכנסה המרבית אינה בשמיים. מדובר ב- 4,735 שקל בלבד, נכון להיום.

כאשר מנטל הבין כי נפל בפח, מיהר להגיש לביטוח הלאומי תביעה לקצבת זקנה גם עבור השנים שחלפו. איחרת את הרכבת, הודיעו לו פקידי המוסד ואישרו לו תשלום עבור שנה אחת בלבד. ומה עם התשלום עבור כל השנים האחרות, מחה מנטל בזעם.

תביעה רטרואקטיבית? רק עד שנה

אני לא אקים אוהל מחאה, הודה מנטל, אבל על מערכת המשפט אני עדיין סומך. שמעתי שהגברת דורית ביניש, נשיאת העליון אמרה בהרצאה לשופטים ללכת לקראת האדם הנזקק. אני בטוח ששם ייעשה עמי צדק. מלא תקווה, שם מנטל פעמיו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

מה שמחייב את השופטים, הסבירה השופטת מהא סמיר-עמאר, זה לא מה שהשופטים אומרים בהרצאות, אלא מה שהם כותבים בפסקי דין. בכל הנוגע לאיחור בהגשת תביעה לקצבת זקנה, אני כבולה בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, כפי שפורש בפסקי הדין.

כאן יש לעשות אתנחתא קצרה ולהסביר: סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, הוא סעיף חוק דרקוני, יחיד במינו, שהמחוקקים בסדום ועמורה לא היו מתביישים בו. כל אדם וגוף במשק, חשוף, בדרך כלל, לתביעות עבור תקופה רטרואקטיבית של 7 שנים. המוסד לביטוח לאומי, לעומת זאת, על פי סעיף 296 חשוף לתביעות רק עבור תקופה רטרואקטיבית של שנה.

אנו משלמים כל ימינו דמי ביטוח לאומי ובסכומים ניכרים. אם נפגר בתשלום, המוסד יוכל לתבוע מאתנו את החוב ללא כל הגבלת זמן. המוסד לעומת זאת נהנה מזכות יתר, אותו אפשר לתבוע רק שנה אחורנית.

את מי סעיף 296 מכשיל? את בני השכבות החלשות, חסרי היכולת והאמצעים לעמוד על זכויותיהם בזמן. ומי אחראי לסעיף זה בנוסחו הדרקוני? כאן צפויה לגולשים הפתעה.

סעיף 296 קיים כבר עשרות שנים. אולם בעבר הייתה בסוף הסעיף פסקה שנתנה לפקידי המוסד סמכות לאשר תביעה שהוגשה באיחור. בתי הדין לעבודה קבעו כי יש לפרש את הסמכות בהרחבה לטובת ציבור המבוטחים: גם מבוטח שהגיש תביעה באיחור זכאי לגמלה. זו תשולם לו עבור תקופה רטרואקטיבית של עד שבע שנים.

הליברליות של בתי הדין לעבודה, הייתה לצנינים דווקא בעיני ראשי המפלגות שעלו לשלטון בזכות השכבות החלשות. בינואר 1998 חתמו ראש הממשלה בנימין נתניהו מהליכוד ושר הרווחה אלי ישי מש"ס, על תיקון לסעיף 296. זכותו של מבוטח לקצבה צומצמה מתקופה רטרואקטיבית של שבע שנים לארבע שנים בלבד.

ארבע שנים מאוחר יותר, הגבילו ראש הממשלה אריאל שרון ושר האוצר סילבן שלום, שניהם באותה עת עדיין מטעם הליכוד, עוד יותר את זכויות המבוטחים. הם תיקנו שוב את סעיף 296. הפעם צומצמה זכותו של המבוטח לקבל גמלה רק עבור תקופה שאינה עולה על שנה אחורנית.

מערכת המשפט צריכה לעבור בדק בית

בתי הדין לעבודה, למרבה הצער, התיישרו עם מגמת הפוליטיקאים. הם יכלו לפרש את התיקון לחוק כך שאמנם למוסד לביטוח לאומי אין סמכות להעניק קצבה לתקופה העולה על שנה אחורנית אך להם, לשופטים, יש סמכות להאריך את התקופה. אולם הם לא עשו זאת.

וכיצד תירצו השופטים את העובדה שהם פוגעים בזכויות סוציאליות שאנשים שילמו עבורן עשרות בשנים? אנחנו לא שוללים את הזכאות לקצבה, אמרו השופטים, אנחנו שוללים רק את הזכאות לתשלום הקצבה. כמו בבדיחה על הפוליטיקאי שהבטיח אבל לא הבטיח לקיים. הנה כי כן, אמרה השופטת מהא סמיר-עמאר למנטל, לצערי אני כבולה בפסיקת עמיתי בבתי הדין לעבודה ולא אוכל לאשר לך את תשלום קצבת הזקנה עבור השנים הקודמות.

ומה עם העובדה שפקידי המוסד הטעו אותי לחשוב כי הם ישלמו לי קצבת זקנה ברגע שהכנסותיי ירדו אל מתחת להכנסה המרבית? מבוטחים רבים העלו את הטענה כי הוטעו על ידי פקידי המוסד, ענתה לו השופטת, גם על כך מצאו עמיתי השופטים תשובה במהלך השנים: "הביטוח הלאומי הינו ביטוח סוציאלי ואיננו שירות סוציאלי. ראוי שהמוסד לביטוח לאומי, בתוקף תפקידו ומעמדו כגוף המופקד על הענקת זכויות סוציאליות לציבור, יפעל להרחבת הידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם. עם זאת, לא מוטלת על המוסד כל חובה חוקית לעשות כן".

אתם מבינים את האבחנה הדקיקה? שופטינו הטובים חושבים כי ראוי שהביטוח הלאומי ינהג בהגינות וביושר, אבל לא מוטלת עליו חובה לעשות זאת.

בסופו של דיון, יצא מנטל מבית הדין לעבודה ללא קצבת הזקנה שלו, למרות שאין חולק כי היה זכאי לה.

ואני חושב כי מערכת משפט הנותנת גושפנקא לגזלת קצבת זקנה מקשיש תם וישר שכל כך זקוק לה, צריכה לעבור בדק בית רציני ביותר. משהו במערכת המשפט שלנו לא עובד.

שלילה שלא כדין של גמלת הבטחת הכנסה - מדוח שנתי 37 נציבות תלונות הציבור

בדצמבר 2009 החל המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לנכות מדי חודש 360 ש"ח מגמלת הבטחת הכנסה המשולמת למתלוננת ולבעלה. בעקבות כך פנתה המתלוננת למוסד כדי לברר את פשר הניכוי, והמוסד השיב לה כי נשללה זכאותה לגמלה עבור אוקטובר 2009 מאחר שהיא ובעלה יצאו את ישראל פעמיים בתוך שנה. בעקבות שלילת הגמלה נוצר חוב שלהם למוסד, והוא מנוכה לשיעורין מהגמלה החודשית המשולמת להם.

במענה לפניית הנציבות הבהיר המוסד כי על פי סעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - החוק), לא תשולם גמלה למי שיצא את ישראל בעד החודש הקלנדרי שבו יצא והחודש הקלנדרי שבו חזר לישראל, אם כבר יצא את ישראל באותה שנה קלנדרית. הואיל והמתלוננת ובעלה יצאו מהארץ באוקטובר 2009 וקודם לכן ביולי אותה שנה, נשללה זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה לאוקטובר 2009.
עוד נמסר כי החוב שנוצר למתלוננים בגין השלילה מסתכם ב-3,592 ש"ח, והוא מתקזז בשיעור של 10% מהגמלה לכל חודש עד לכיסוי החוב.

ואולם בירור התלונה העלה כי המתלוננת הגיעה לגיל פרישה, וכי הוראת סעיף 14א(ב)(1) האמורה אינה חלה על זכאי לגמלה שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה. בעניינם של אלה נקבע בסעיף 14א(ג1) לחוק כי אם הזכאי לגמלה או בן זוגו יצאו את הארץ פחות מארבע פעמים בשנה קלנדרית, וסך הימים ששהו מחוץ לישראל באותה שנה אינו עולה על 72 יום, לא תישלל הגמלה שהם מקבלים. הואיל והמתלוננת שהגיעה לגיל פרישה ובעלה יצאו את הארץ רק פעמיים בתוך שנה, ולפרק זמן שלא עלה על 72 ימים, נראה שלא היה מקום לשלול את זכאותם לגמלה באוקטובר 2009.

הנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לגילה של המתלוננת, ובעקבות כך הודיע המוסד לנציבות שאכן לא היה מקום לשלול את זכאותה לגמלה. המוסד השיב למתלוננת את הכספים שניכה על חשבון החוב עד אותה העת והודיע כי הפיק לקחים כדי למנוע מקרים דומים בעתיד.

הפסקת תשלום דמי אבטלה לבן 65 שטרם הגיע לגיל פרישה - מדוח שנתי 32 נציבות תלונות הציבור

התלונה

1. המתלונן הגיש בספטמבר 2004 לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). ואלה פרטי התלונה:
(א) המתלונן הגיש למוסד בפברואר 2004 תביעה לתשלום דמי אבטלה ותביעתו אושרה. על פי הודעת המוסד הוא היה זכאי לקבל את דמי האבטלה במשך 175 ימים.
(ב) ביולי 2004, סמוך לפני שמלאו למתלונן 65 שנה, הוא קיבל מהמוסד הודעה על הפסקת תשלום דמי האבטלה, אף שבאותו מועד טרם הסתיימה תקופת זכאותו לקבלם - הוא קיבל דמי אבטלה עבור 116 מ-175 ימי זכאותו. כמו כן הודיע לו המוסד שזכאותו לקצבת זקנה תיבחן רק כשימלאו לו 65 שנים וארבעה חודשים, לאמור בנובמבר 2004.
2. בתלונתו לנציבות קבל המתלונן על שבחודשים יולי עד נובמבר 2004 לא קיבל לא דמי אבטלה ולא קצבת זקנה.

בירור התלונה

1. (א) בסעיפים 158 ו-160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), בנוסחם כפי שהיה עד ינואר 2004, נקבע כי לעניין ביטוח אבטלה, "מבוטח" הוא תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנה וטרם מלאו לו 65 שנה, וכי למבוטח מובטל שהתמלאו לגביו התנאים הקבועים בחוק לתשלום דמי אבטלה, ומלאו לו 20 שנה וטרם מלאו לו 65 שנה, ישולמו דמי אבטלה.
סעיף 245 לחוק הביטוח הלאומי קבע בעניין קצבת זקנה כי גבר בן 70 זכאי לקצבה, ואם הכנסתו בשנת המס אינה עולה על ההכנסה המרבית - הוא זכאי לקצבה כבר מגיל 65.

מהסעיפים האמורים עולה, כי עד ינואר 2004 היה ניתן לקבל דמי אבטלה עד גיל 65, ומגיל זה היה ניתן לקבל קצבת זקנה, בכפוף למבחן הכנסה.
(ב) ב-7.1.04 התקבל בכנסת חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (להלן - חוק גיל פרישה). בחוק זה נקבע כי גיל הפרישה של גבר שנולד עד יוני 1939 הוא 65 שנה, ואילו גיל הפרישה של מי שנולד בחודשים יולי ואוגוסט 1939 הוא 65 שנים ו-4 חודשים.
(ג) בחוק גיל פרישה גם תוקנו, בין היתר, סעיפים 158, 160 ו-245 לחוק הביטוח הלאומי, ונקבע בהם שהזכאות לדמי אבטלה היא עד לגיל הפרישה שנקבע בחוק גיל פרישה, ואילו הזכאות לקצבת זקנה היא מגיל הפרישה שנקבע בחוק האמור ואילך.
(ד) על פי סעיף 33 לחוק גיל פרישה, יחולו הוראות החוק בעניין דמי אבטלה על מי ש"התאריך הקובע" שלו (דהיינו היום הראשון לחודש שבו התחילה תקופת האבטלה שלו) הוא הָחֵל ביום תחילת חוק גיל פרישה, שנקבע ל-1.4.04, ואילו הוראות החוק בעניין תשלום קצבת זקנה יחולו על גמלאות המשתלמות החל ביום תחילת חוק גיל פרישה.
2. המתלונן נולד ביולי 1939, ולפיכך גיל הפרישה שלו על פי הוראות חוק גיל פרישה הוא 65 שנים ו-4 חודשים. "התאריך הקובע" של המתלונן לעניין דמי אבטלה היה היום הראשון לחודש שבו החל לקבל דמי אבטלה, דהיינו 1.2.04. מאחר שבחוק גיל פרישה נקבע, כאמור, שלעניין דמי אבטלה יחול החוק רק על מי ש"התאריך הקובע" שלו הוא מ-1.4.04 ואילך, המשיך לחול על המתלונן לעניין זה המצב המשפטי שהיה קיים לפני תחילת חוק גיל פרישה, והוא היה זכאי לדמי אבטלה עד גיל 65. ואולם הוראות חוק גיל הפרישה לעניין הגיל שממנו אפשר לקבל קצבת זקנה כן חלו עליו, ולפיהן הוא היה זכאי לקצבת זקנה רק מגיל הפרישה שנקבע לגביו בחוק גיל פרישה, דהיינו מגיל 65 שנים וארבעה חודשים.
כתוצאה מכך לא שולמה למתלונן כל גמלה מיולי עד נובמבר 2004 אף על פי שלא תמה התקופה שעבורה הוא היה זכאי לדמי אבטלה על פי החוק.

תוצאות הבירור

1. הנציבות הסבה את תשומת לבה של היועצת המשפטית של המוסד למצב הדברים האמור. בתשובה הודיעה היועצת המשפטית לנציבות כי מנסחי חוק גיל פרישה לא היו ערים לבעיה שתוארה לעיל: לפי ההיגיון העומד בבסיס חוק הביטוח הלאומי, ישולמו דמי אבטלה לזכאי להם כל עוד הוא "בגיל עבודה". לפיכך, משנדחה גיל הפרישה של אדם, היה מקום לדחות גם את המועד האחרון לתשלום דמי אבטלה עבורו, ובוודאי שלא הייתה כוונה לגרום לתוצאה כמו במקרה של המתלונן.
היועצת המשפטית הודיעה לנציבות כי תפעל לתקן את הוראות סעיף 33 לחוק גיל פרישה, כדי שבנסיבות דומות לאלה של המתלונן יהיה ניתן להמשיך לשלם דמי אבטלה לזכאי עד מועד תחילת הזכאות לקצבת זקנה.
2. נציב תלונות הציבור הצביע לפני המוסד על הצורך לפעול לזירוז התיקון המוצע לחוק גיל פרישה, ואכן בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, שהתקבל בכנסת ביום 29.3.05, תוקן סעיף 33 לחוק גיל פרישה ונקבע שמי שנפסקה זכאותו לקבלת דמי אבטלה רק מחמת הגיעו לגיל 65 והוא טרם הגיע לגיל פרישה, ימשיך לקבל דמי אבטלה עד הגיעו לגיל פרישה. תחולת הסעיף היא למפרע ממועד כניסתו לתוקף של חוק גיל פרישה.
3. המוסד הודיע לנציבות כי הוא פועל לתשלום דמי אבטלה לפי התיקון בחוק גיל פרישה.