ביטוח לאומי בשירות עצמו

המאמר ביטוח לאומי בשירות עצמו , רומן ברונפמן , 16.07.2012 , הארץ דעות

המוסד לביטוח לאומי מציג את עצמו באתר האינטרנט שלו כ-"אחד מעמודי התווך שעליהם נשענת המדיניות החברתית בישראל", וככזה ש"נועד להבטיח לאוכלוסיות חלשות ולמשפחות שנקלעו למצוקה זמנית או ממושכת בסיס כלכלי לקיומן". המנכ"ל החדש, פרופ' שלמה מור יוסף, כותב כי המוסד "מגלם בפעילותו את רעיון הערבות ההדדית הקיים ביהדות ובחברה הישראלית... ומהווה את חוד החנית של רשת הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל ... המבטיחה את חובת המדינה לאזרחיה: חובה לרווחה, לקיום, לדאגה בפני מחסור ולהגנה בשעת הצורך". גורלו של משה סילמן, שהצית את ייאושו ברבים בהפגנה בתל-אביב בליל שבת האחרון, מוכיח שמדובר במילים ריקות מתוכן.

במקביל להתרחקותו המתמשכת של השלטון הישראלי מאופיה הדמוקרטי של המדינה, תוך גילויים רבים של גזענות ואפרטהייד בתוך גבולות ישראל ומעבר לקו הירוק, נרמסות חדשות לבקרים גם הזכויות החברתיות הבסיסיות של אזרחי ישראל. משה סילמן הוא קורבן של מערכת שערכי היסוד שלה התעוותו והצדקת קיומה כקופה שיתופית נשכחה.

המוסד לביטוח לאומי הוקם למען מטרה אחת - לתמוך באזרחים הנזקקים. לכן אזרחי המדינה מפרישים לקופתו מדי חודש מיליארדי שקלים. על ניהולם וחלוקתם ההוגנת אמון המוסד. הבעיה היא, שהביטוח הלאומי במתכונתו ובתרבותו הארגונית כיום, איבד כליל את ייעודו המקורי, והוא מתנהל כגוף מסורבל ומנוכר, שפועל לטובת הארגון עצמו יותר מאשר לטובתו של האזרח.

מצב דומה שורר כמעט בכל זרוע שלטונית: פקידי משרד הפנים ממשיכים להתעלל באזרחי המדינה, המבקשים להתאחד עם בני זוגם הלא-יהודים, שוטרי משטרת ישראל נתפסים לעיתים קרובות מדכאים ומכים פעילים חברתיים שמפגינים למען החלשים, מפקחי עיריות מתנפלים על מפגינים בניגוד לסמכויותיהם הקבועות בחוק. אנדרלמוסיה שלטונית זו איננה מקרית. מקורה במסר ברור המחלחל מלמעלה, מראש הפירמידה: עם אשר מנושל מזכויותיו החברתיות הוא עם שקל יותר לשלוט בו, להטעות אותו ולנצלו.

המקרה של משה סילמן נראה על פניו כתוצר של ביורוקרטיה אטומה שלפעמים אף הורגת. מבט מדוקדק יותר מגלה מגמה של שינוי תרבות שלטונית מסוכן, כאשר ערך האדם, ערך האזרח, איננו עוד ערך עליון, אלא כלי בידי השחקנים הפוליטיים. כששליחי הציבור הופכים לאדוני הציבור, הקופות המשותפות - הן בתחום הסוציאלי והן בתחום הפנסיוני - מאבדות את ייעודן החברתי המקורי, והופכות לשמש ככלי עבור "אבירי" ההון והשלטון.

כיום השלטון בישראל מוצא לנכון מצד אחד לתקוף פעילי זכויות אדם, לגרש זרים, להשתיק קולות ביקורתיים מבית ומחוץ ולהתעלם ממצוקתם של החלשים; מצד שני הוא מעלה על נס בריונים פוליטיים, מעשיר את בעלי ההון, מתגמל את מנהלי הכסף המשותף, ומחלק אוצרות טבע לידיים פרטיות.

לאורך ההיסטוריה למדנו, כי הדיכוי החברתי והשיסוי ההדדי של מגזרים באוכלוסייה הוא למעשה כלי תמרון וניצול בידיהם של משטרים טוטליטריים. אם לשפוט לפי מצב הדברים בישראל 2012 - הרי שאנחנו לא רחוקים ממצב מדאיג זה. ד"ר רומן ברונפמן היה ח"כ בין השנים 2006-1996

רשויות הרווחה - חקירות אלימות נגד אזרחים זכאים לקצבאות

המאמר ביקשתם הנחה בארנונה? הכירו את החוקרים שיוציאו לכם את הנשמה , רוני לינדר-גנץ, ליאור דטל , TheMarker , נובמבר 2012 

חוקרים פרטיים מבצעים עבור רשויות מקומיות חקירות פולשניות על כל מי שמבקש הנחה או הטבה מהעירייה ■ "בסך הכל ביקשת הנחה שמגיעה לך, והרשות מפעילה טרור", אומר סטודנט שזכה לביקור בית בן שעה וחצי מחוקר פרטי

דבורה (שם בדוי), אם יחידנית לשלושה ובהריון מתקדם, בסך הכל רצתה לקבל מעיריית גבעת שמואל הנחה בתשלום למעונות היום של נעמת. היא הגישה לעירייה בקשה רשמית להנחה, מלווה במסמכים המעידים על מצבה הכלכלי, אך מהר מאוד מצאה את עצמה במרכזה של חקירה שבוצעה על ידי חברת חקירות פרטית, שהוסמכה לכך מטעם משרד הרווחה.

"זה התחיל בוויכוח פעוט עם עובדת העירייה, שביקשה לדעת למה אני מקבלת קצבת נכות מהביטוח הלאומי", מספרת דבורה. "שאלתי אותה מה זה עניינה ואיך זה רלוונטי לבקשה שלי, וזה התפתח לוויכוח. יום-יומיים לאחר מכן כבר קיבלתי הודעה מחוקר פרטי שהוא מונה לבצע בדיקת יכולת, שאני צריכה להציג לו מסמכים ושהוא יגיע אלי הביתה 'לצורך התרשמות'".

דבורה מצאה את עצמה במצב בלתי אפשרי: העירייה והחוקר הבהירו לה כי אי שיתוף פעולה יגרום לדחיית בקשתה להנחה. מנגד, היא מתקוממת קשות נגד מה שהיא רואה כחדירה לפרטיותה: "אני לא מוכנה ולא רוצה לשתף את כל העולם בבעיות שלי - בטח שלא גוף פרטי", היא אומרת.

בסופו של דבר, לאחר מאבק קשה בעובדי העירייה, ולאחר שסיפקה מכתב מהרופאה הפסיכיאטרית שלה שקובע כי הכנסת חוקר פרטי לביתה עלול לפגוע בה נפשית, ויתרה העירייה על החקירה וקיבלה החלטה על סמך המסמכים שסיפקה. דבורה עדיין חשה פגועה: "זה פשוט משפיל שהייתי צריכה לשתף את כל עובדי העיריה במצבי הפסיכיאטרי רק כדי שיוותרו על החקירה הפרטית".

עבור אזרחים רבים, שחלקם הגדול נזקקים הפונים לרשויות כדי לקבלת הנחות, הפגישה עם חוקר פרטי היא בלתי נמנעת, ושיתוף הפעולה עמו הוא תנאי לבירור זכאותם ולקבלת ההנחה המבוקשת. במרבית המקרים מדובר בחקירה גלויה, אבל גם פעולות סמויות ומעקבים אחר מבקשי ההנחות הם חלק מהסמכויות שניתנות לחוקרים הפרטיים.

כאשר האגודה לזכויות האזרח התערבה במקרה ופנתה בתלונה לעיריית גבעת שמואל, התקבלה תשובה שאפשר לסכם במלים "כולם עושים את זה". על פי העירייה, החקירה מתבצעת על ידי חברת חקירות שזכתה במכרז של משרד הרווחה, והעניין כולו אינו בעייתי: "אנו סבורים כי גורמי הרווחה רשאים להשתמש בשירותים אלה, וזהו כלי שמאפשר קבלת פרטים שלא מצויים בידי גורמי הרווחה ואשר נחוצים להם לצורך בדיקת הבקשה וקבלת החלטה... מדובר בכלי עזר שנועד לסייע לגורמי הרווחה לקבל החלטה הנאמנה לנסיבות האמיתיות של הפונה".

סירב להיחקר - והבקשה נדחתה

עיריית גבעת שמואל צודקת: החוקרים הפרטיים שעובדים עבור הרשויות המקומיות אינם פועלים על דעת עצמם, או בגלל גחמה של רשות כזו או אחרת, אלא עושים זאת מתוקף מכרזים רשמיים שעורכת המדינה. במלים אחרות, המדינה מפריטה את חקירת הזכאות של אזרחיה להנחות שונות ומעניקה סמכויות חקירה לחברות פרטיות.

פעמים רבות המפגש הזה מאוד לא נעים: יוני בוקסבאום, תושב ירושלים, הגיש לפני כשנה בקשה להנחה בארנונה מטעמי הכנסה, בעת שהיה סטודנט, וכחלק מפנייתו הגיש תלושי שכר על פי בקשת העירייה. לדבריו, העירייה לא אישרה את בקשתו באופן מיידי, ולאחר כחודש קיבל שיחת טלפון מטרידה. "על הקו היתה אשה ממשרד חקירות, שאמרה שאני חייב להתייצב לחקירה בבית שלי ולהגיש כל מיני אישורים. אמרתי לה שעל פי החוק אני לא חייב לעשות דבר, אבל לאחר שעה התקשר אלי חוקר אחר מהמשרד שהסביר לי שזה יקדם את הבקשה שלי, וביקש ממני להשיג כל מיני מסמכים ולהגיש לו אותם. אמרתי לו שאני מוכן להגיש את המסמכים אבל לא להיחקר".

בוקסבאום החל לאסוף את האישורים הדרושים, שכללו מסמכים מחשבון הבנק שלו, מסמכים מרשות המסים ומידע על בת זוגו, אבל החוקר לא קיבל את בקשתו לא להיחקר. "מאחר שסירבתי, קיבלתי מכתב מהעירייה שהודיע לי כי בקשתי נדחתה בגין סירוב לשיתוף פעולה. נלחמתי בזה, אבל בסוף אמרו לי בפירוש בעירייה שאני חייב להיחקר כדי לקבל את ההנחה. מכיוון שמדובר בסכום משמעותי, הסכמתי לקבל את פניו של החוקר".

בוקסבאום נחקר בדירתו במשך כשעה וחצי: לדבריו, במהלך הביקור הסתובב החוקר בדירה כדי להתרשם ממצבו הכלכלי - נוהל שגרתי בחקירות מסוג זה. זה לא עזר לו, ולבסוף בקשתו נדחתה. "אני יכול להוכיח שהייתי זכאי להנחה, אבל פשוט לא היה לי כוח להמשיך. זו השיטה, הם מנסים להתיש אותך. אתה מרגיש כמו פושע כי בסך הכל ביקשת הנחה שמגיעה לך. הרשות המקומית מפעילה טרור. רומסים אותך ברגל גסה".

באגודה לזכויות האזרח סבורים כי השימוש שעושים משרדי הממשלה והרשויות המקומיות במשרדי חקירות הפרטיות אינו תקין - או ליתר דיוק לוקה בחוסר סמכות ופוגע בזכויות היסוד של אזרחי המדינה לפרטיות, לכבוד ולהליך הוגן. האגודה, שמטפלת במקרים רבים של אזרחים שנפגעו מיחסן של חברות החקירה הפרטיות, פנתה בחודשים האחרונים למשרדי הפנים והרווחה בדרישה לדעת מהו החוק המסמיך אותם להפריט את ביצוע החקירות הכלכליות. התשובות שקיבלה האגודה היו בעיקר מתחמקות: המשרדים השיבו כי מדובר בפעולות לגיטימיות, אך לא ידעו להשיב לשאלה מהו החוק שמאפשר זאת. באחרונה פנתה האגודה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בדרישה כי יורה למשרדים לחדול מכך. כשפנינו למשרד הפנים, למשרד הרווחה ולמשרד המשפטים, גילגלו המשרדים את האחריות לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה. עד שהמצב יובהר, הרשויות ממשיכות להשתמש בחוקרים הפרטיים.

המדינה דרשה הצעת מחיר לשיטות חקירה פליליות

על הבעייתיות של הנוהג הזה אפשר ללמוד מהמקרה הבא. אחד ממשרדי הממשלה שנוהג להשתמש בחוקרים פרטיים הוא משרד הרווחה, שמשתמש שנים רבות בשירותי חברות חקירה פרטיות שנבחרות במכרז. המכרז האחרון שפירסם המשרד לפני שנה הגיע לדיון בבית המשפט העליון. אחד מהמתמודדים במכרז עתר נגד המשרד ודרש לבטלו, וטען בין השאר כי המשרד דרש מהמשתתפים במכרז להגיש הצעות מחיר לשיטות חקירה לא חוקיות - חקירות סמויות וחקירות תחת כיסוי לגילוי ולהמצאת רשומות. לפי העתירה, מהמכרז עלה שהחוקרים יידרשו להוציא באופן לא חוקי רשומות פרטיות של אנשים. ההנחה היא כי מדובר ברשומות רפואיות, שהחוק אוסר על הוצאתן ללא הסכמה וחתימה על ויתור על סודיות רפואית, או על ידי צו בית משפט. "אפשר להוציא במאמץ מסוים מידע רפואי על אזרחים בניגוד לידיעתם. זה קשה מאוד, וכרוך בשימוש בדרכים אפלות ופליליות", אומר אחד החוקרים הפרטיים שאליו פנינו.

משרד החקירות שעתר לבית המשפט העליון משך לבסוף את העתירה בעצת השופטים, מכיוון שהתמודד בעצמו במכרז. אך בפסק הדין שניתן על ידי הרכב בראשות השופט אליקים רובינשטיין נקבע כי "הערת המערער באשר לכלילת חקירות מסוימות שאינן חוקיות במכרז מקובלת על המדינה, וביצוע חקירות מסוג זה לא יידרש. בעתיד אין לכלול תנאים כאלה במכרזים, ויש להצטער על כך שנכללו במכרז זה מלכתחילה".

למרות זאת, המשרד לא ביטל את המכרז, אך התחייב כי יבצע חקירות חוקיות בלבד. במשרד מסבירים כי "משרד הרווחה מפרסם מכרז בנושא זה בעניינים הנוגעים לבדיקת זכאות כלכלית בלבד. חקירות שאינן קשורות לנושאים אלה לא נדרשו בעבר ולא יידרשו בעתיד. המשרד פועל על פי חוק וכן בהתאם להתחייבותו בבית המשפט העליון. כאמור, משרד הרווחה פועל על פי חוק".

כיצד מנהלים החוקרים הפרטיים את הבדיקות? ברוב המקרים הם נדרשים על ידי הרשויות המקומיות לבצע חקירה גלויה: להודיע לאזרח שהם נשלחים בעקבות הבקשה שהגיש לקבלת הקצבאות או ההנחה. בדרך כלל, החוקר מתאם את הביקור עם האזרח, אבל החוקרים שעמם דיברנו מודים שלפעמים הם מעדיפים להגיע לבתים במפתיע.

החוק דורש מהחוקר להזדהות לפני תחילת החקירה, שבה הוא מנסה לברר פרטים על מצבו הכספי של האזרח ולפעמים מבקש גם להתרשם מהרהיטים והציוד בבית. הבעיה היא שלא תמיד ברור לאזרח שהוא אינו חייב על פי חוק לשתף פעולה עם החוקר, ושהוא מוסר פרטים ומסמכים על מצבו הפיננסי לאדם פרטי, ולא ישירות לרשות או למשרדי הממשלה. בקשה להנחה בתשלום הארנונה, למשל, כרוכה גם בחתימה על טופס שמסמיך את העירייה לבדוק את מצבו בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה.

"אנחנו אומרים להם שזה חלק מהפרוצדורה שקשורה להגשת הבקשה, וכך הם מבינים שאם לא ישתפו פעולה יש חשש שיקבלו סירוב", מודה אחד מהחוקרים הפרטיים שעמם שוחחנו. "מבחינת האזרח אנחנו עובדים עבור הרשות, וזה לא רחוק מהמצב בפועל. ברוב המקרים החוקר לא יתעכב יותר מדי בדירה. נגיע במפתיע רק אם נחשוד שמבקש ההנחה יטעה אותנו אם נודיע מראש, למשל יכניס לדירה אנשים שלא מתגוררים בה כי הצהיר שגר בדירה עם כל ילדיו. יש חקירות מסוימות שבהן אנחנו מעדיפים להגיע במפתיע כדי שלא יארגנו לנו הצגות".

באגודה לזכויות האזרח סבורים כי הפרקטיקה הזו פוגעת בחוקי יסוד וזכויות שונים. במכתב ששיגרה עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לווינשטיין, היא טוענת כי "הליך החקירה כולל ביקור בביתו של הנחקר וחדירה לחייו הפרטיים ולמידע רגיש ואישי ביותר אודותיו. הליך זה מלווה בתחושה של השפלה ולעתים אף רדיפה. בנוסף, החלטת הרשות להעמיד אדם המגיש בקשה לסיוע על בסיס מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי תחת חקירה מתייגת את המבקש כ'חשוד' הנדרש להוכיח את חפותו".

לטענת סוצ'יו, כאשר המחוקק התכוון להעניק לרשות ציבורית סמכות לעשות שימוש בחקירות, הדבר נקבע מפורשות בחוק ולווה בהסדרה לגבי אופן ביצוע החקירות, לאור הפגיעה המובנית בזכויות האדם של הנחקר. מכאן, לדבריה, נדרשת הסמכה מפורשת בחוק למי שעוסק בכך - דבר שלא קיים כיום. בנוסף, לטענתה, גם אם היתה הסמכה חוקית לביצוע חקירות, העברת הסמכות לידיים פרטיות היא בלתי חוקתית: "הפעלת סמכויות שלטוניות רגישות מסוג זה בידי גורם פרטי, שאינו נמנה עם הרשות הציבורית, טומנת בחובה פגיעה חמורה בזכויות היסוד של הפרט לפרטיות, לכבוד ולהליך הוגן. חקירת היכולת מוצגת לנחקרים כהליך חובה, שסירוב לשתף עמו פעולה גורר דחייה של בקשת ההנחה או של הבקשה לסעד. ההלכה שנקבעה בעניין אצילת סמכויות לגורמים פרטיים קובעת כי, ככלל, סמכות שלטונית לא ניתנת לאצילה".

באגודה מצביעים על בעיה נוספת שפוגעת בנחקרים - ניגוד העניינים. "חוקר פרטי, המונע משיקולי רווח ומעוניין כי ההתקשרות של הרשות המקומית עמו תימשך, ייטה 'להוכיח' את עצמו בעיני הרשות באמצעות ביצוע חקירות יכולת נוקשות שנועדו, כביכול, לחשוף הונאות בבקשות ההנחה. יש בכך תמריץ לביצוע חקירה מוטה שכל מטרתה 'לחשוף' את הונאתו של המבקש, ומשכך מנהלים מניעים כלכליים פרטיים של החוקר הפרטי את פעילותו". סוצ'יו מזכירה סעיף מתוך הסכם התקשרות עם חוקר פרטי שנחשף באחד מדו"חות מבקר המדינה, שבו נקבע במפורש כי התשלום לחוקר נעשה "רק במידה שהתברר כי הנתונים בנושא אימות מגורים שהביא החוקר בפניה גרמו לכך שההנחה שניתנה לתושב הופחתה או בוטלה".

החוקרים מתחזים לטכנאים

החוקרים הפרטיים שעמם שוחחנו דוחים את הטענות: "החוקר נפגש עם מגיש הבקשה ויושב אתו במשך שעה פחות או יותר - וזהו", אומר חוקר פרטי. "יש חוקרים שידפקו חזק בדלת, יסתובבו בדירה ויפתחו את המקרר והארונות. אבל חוקר הוגן לא יקום מהכיסא בלי לבקש רשות".

לא תמיד הרשות המקומית או משרדי הממשלה מסתפקים בחקירה הגלויה, ולפעמים החוקרים נדרשים לבצע חקירה סמויה. הם מנסים להתרשם מאורח חייו של מבקש הקצבה באמצעים שונים, כמו תשאול שכנים או כניסה לדירתו של המבקש באמצעות סיפור כיסוי. כך למשל, מתייצבים בבתי האנשים טכנאים או בעלי מקצוע שכלל לא הוזמנו, "עובדי עירייה" שמבקשים לבדוק מטרד באזור המגורים, וחוקר אחד סיפר על מקרה שבו חוקר הציג את עצמו כנציג של חברה מחו"ל שמעוניינת להעסיק את מבקש הבקשה. לחוקרים אסור להיכנס לדירה ללא נוכחות של בגיר, אבל אחד החוקרים סיפר כי יש חוקרים בודדים "שלא יפעלו על פי חוק, וכדי לגמור את העבודה מהר, יתרשמו מהדירה גם אם יש בה רק קטין".

עו"ד דני פרץ, ראש לשכת החוקרים הפרטיים בישראל ובעל משרד חקירות, מנסה להרגיע: לדבריו, בכל הקשור לבקשות להנחות בארנונה החוקרים לא נדרשים לבצע מעקבים אחרי תושבים, אלא רק מאמתים את הנתונים שהגיש מבקש הבקשה. "לא מדובר באנשים פרטיים, אלא בחוקרים מוסמכים ואחראיים בעלי רישיון לעבודה על פי חוק ועל פי כללי קוד אתי ממשרד המשפטים, שמפוקחים באופן הדוק על ידי מחלקה מיוחדת במשרד. רובם היו קציני משטרה או קצינים בצה"ל". למרות זאת, הוא אומר כי "כמו בכל ענף גם כאן יש כמה חריגים בודדים שגורמים נזק, אבל הסטטיסטיקה טובה בסך הכל ונמצאת בגדר הנורמה".

פרץ סבור כי "הבדיקות מסודרות, מידתיות, עדינות ומפוקחות. אין מקרים שבהם חוקרים נכנסים לבית ופותחים ארונות. זו פגיעה בפרטיות והעונש עליה הוא לעתים שלילת רישיון. החוקרים אינם מוכנים לאבד את רישיון העבודה שלהם בקלות. חוקר פרטי רשוי לא יכול לקבל עבודות כאלה ללא פיקוח של חוקר שהוא גם בעל רישיון לנהל משרד לחקירות פרטיות. המחוקק מחמיר עם חוקר פרטי שפגע בפרטיות של אחרים. משרד המשפטים מתייחס לכל תלונה ברצינות הראויה ומטפל בה בהתאם. חוקרים פרטיים לא מוכנים לקחת כל עבודה, ולא יסכימו לקחת עבודה שדורשת ביצוע מעשה לא חוקי.

"מטרת החקירות היא לסייע בשמירה על הקופה הציבורית. ברוב המקרים, האדם מקבל את הקצבה שביקש ואין כל בעיה - לא נכון יהיה לומר כי האזרחים משקרים. ב-5% מהמקרים מתברר שלמדינה או לרשות היתה הצדקה לבדוק ולאמת את הנתונים שמסר המבקש, וכך נמנע נזק לקופה הציבורית, שכולנו מממנים. התרומה של ענף החקירות למשק ולאינטרס הציבורי היא גדולה ביותר. המדינה משלמת עלות נמוכה על הזמנת חקירה כזו, בעיקר בהשוואה לתועלת ממנה".

פרץ דוחה גם את הטענות על ניגוד עניינים: "המחוקק, הרשויות וגם החוקרים תמימי דעים בנושא. יש תקנה בחוק שלפיה חוקר פרטי לא יתנה את שכר טרחתו בתוצאה. ההנחיה הזאת מחייבת גם את הרשות שמזמינה את החוקר הפרטי".

כעת נמצא הכדור בידיו של וינשטיין: הוא זה שיידרש להכריע מי צודק במחלוקת - משרדי הממשלה והחוקרים הפרטיים, הסבורים כי זו הדרך הנכונה להגן על כספי הציבור מרמאים, ולהעניק שירותים חברתיים רק לזכאים באמת; או האגודה לזכויות האזרח, שאינה מתכחשת לכך שיש לאפשר לרשות המקומית לפקח על מתן פטורים והנחות באופן אפקטיבי, אך סבורה כי אסור להפקיד פעולות חקירה רגישות בידי חברות פרטיות.

"חוקרי הביטוח הלאומי השפילו אותי במשך חמש שעות"

יום אחד גילתה אנה (שם בדוי) שמישהו עוקב אחריה. בכל בוקר, כשיצאה לעבודה, המתין רכב מסחרי מחוץ לבניין. בהתחלה היא לא ייחסה לכך כל חשיבות, עד שקיבלה שיחת טלפון מבתה הקטנה. התברר לה שכבר כמה ימים, כשהיא עוזבת לעבודה, יוצא אדם מבוגר מהמכונית, דופק על דלת דירתה, ושואל את בנותיה אם היא בבית.

באותם ימים הועסקה אנה, אם יחידנית לשתי בנות, במשרה חלקית וקיבלה מהביטוח הלאומי קצבת הבטחת הכנסה. "הבת שלי התקשרה אלי מבוהלת וסיפרה לי שזה מה שקורה. מיד התקשרתי לשכן וביקשתי שייכנס לדירה, ונוצר ויכוח ליד הבנות. ביקשתי לדבר אתו. בהתחלה הוא אמר שהוא בא מהעירייה. אחרי שדרשתי שיפסיק להגיע ולהפחיד את הבנות, הוא הודה שהוא חוקר של הביטוח הלאומי ושאני נדרשת להתייצב לחקירה במשרדים".

הביטוח הלאומי מפעיל מערך חוקים עצמאי ורחב המונה 130 חוקרים, ולא משתמש בחוקרים פרטיים. המערך חיוני לפעילותו, ועל פי המוסד הוא "פועל למנוע קבלת קצבאות שלא כדין ממי שאינם זכאים לקצבאות אם מנסים להונות את הביטוח הלאומי. העברת כספים למי שאינו זכאי מקטינה את העוגה התקציבית שממנה משלם המוסד את הקצבאות ופוגעת בכלל הציבור", נכתב באתר הביטוח הלאומי. "חוקרי הביטוח הלאומי מונחים לאתר ולחשוף מעשי מרמה ולמנוע ניצול לרעה של כספי המוסד. במערך החקירות משתמשים במאגרי המידע של המוסד לביטוח לאומי ומפעילים מערך מודיעין שמקבל מידעים רבים מהציבור, שעניינם חשיפת מעשי מרמה נגד הביטוח הלאומי".

ברוב המקרים, המוסד מסתפק במעקבים אחרי מקבלי קצבאות חשודים, במטרה להוכיח שהם כשירים לעבוד וקיבלו קצבה במרמה. אף שאין ספק בצורך בקיום מערך החקירות, במקרים רבים עולות שאלות על האמצעים שחוקריו מפעילים והמידתיות שהם נוקטים. כך למשל, באחרונה פסק בית המשפט נגד המוסד במקרה שבו חוקרים התחזו לטכנאים של חברת הכבלים ותיעדו בווידיאו אדם שקיבל קצבה במרמה. התיעוד נעשה בדירת בתו, ולא בשטח ציבורי.

"כשהגעתי לסניף של הביטוח הלאומי, הכניסו אותי לחדר שבו ישבו חוקר וחוקרת", מספרת אנה. "החתימו אותי על טופס עם פירוט הזכויות שלי כנחקרת. מיד בתחילת החקירה החוקר ביקש ממישהו בטלפון להוציא צו בית משפט דחוף ולא אמר למה. נכנסתי ללחץ. עכשיו אני מבינה שהוא רק ניסה להלחיץ אותי.

"הוא התחיל לשאול שאלות: מה המצב הכלכלי שלי, כמה כסף אני מרוויחה, מה היקף המשרה ואיך משלמים לי. לאחר שעתיים נכנס פתאום לחדר אדם מבוגר, תפס את כל הניירת שהיתה על השולחן ביד והתחיל לצעוק עלי 'מי את בכלל, תסתכלי על עצמך, את משקרת' והלך. הוא המשיך להגיע כמה פעמים במהלך החקירה ולצעוק. ניהלתי מערכת יחסים עם המעביד שלי והם רצו לדעת את כל הפרטים. הוא אמר שאני שקרנית, צעקו עלי הרבה והשפילו אותי. חקרו אותי יותר מחמש שעות.

"בהתחלה ניסיתי להגיב ולהתגונן. אמרתי שאני אשה פנויה ושאני יכולה להיפגש עם מי שבא לי, אבל בנקודה מסוימת כבר אי אפשר היה לדבר. רק ישבתי וצעקו עלי עד סוף החקירה. רציתי להודיע לבנות שלי שאני מתעכבת, הם לא נתנו לי ואז הם לקחו את הפלאפון שלי והוציאו את הבטרייה. בסוף התפרצתי בבכי. אמרתי שאני לא מסוגלת יותר לדבר ושאני צריכה הפסקה. נכנסתי לשירותים. היה לי התקף חרדה והתעלפתי. עובדת של הביטוח הלאומי מצאה אותי. היא הביאה את החוקרים. אמרתי להם שהם מתנהגים כאילו רצחתי מישהו. הם ניסו להרגיע אותי ואמרו שיהיה בסדר. החקירה הסתיימה".

לדברי עו"ד קרן שמיש-פרלמוטר, מנהלת עמותת "איתך-מעכי - משפטניות למען צדק חברתי", המקרה של אנה אינו חריג. העמותה ליוותה בשנים האחרונות כמה מקרים שבהם הופעל לכאורה לחץ לא סביר ולא הוגן על אמהות יחידניות שביקשו לקבל קצבת הבטחת הכנסה. בין השאר, סייעה העמותה לאם יחידנית שנחקרה בעברית אף שלא שלטה בשפה, וקצבתה נשללה; לאשה שקצבתה נשללה מכיוון שלא רצתה לספר לחוקר מיהו אבי בנה; ולאשה שבדירתה נערך חיפוש יסודי, כולל בסל הכביסה המלוכלכת, כדי לוודא שאינה גרה עם גבר. "אמורה להיות מידתיות בהפעלת החוקרים, אבל במקרים רבים החוקרים מגיעים במפתיע מבלי שיש בכך צורך, הרבה פעמים הם חוקרים את האם ליד הילדים, הם מפעילים שיטות וטקטיקות מלחיצות, ואי שיתוף פעולה עם החוקרים הוא עילה להפסקת תשלום הגמלה. נשים רבות לא צולחות את החקירה", היא אומרת.

כמה ימים לאחר חקירתה במוסד קיבלה אנה מכתב שבו נדרשה לשלם חוב של כ-80 אלף שקל והודעה על ביטול הזכאות להבטחת הכנסה. המשמעות עבורה היתה הרסנית: אובדן מקור הכנסה משמעותי וחוב ענק שנוצר לפתע. אנה מספרת שכאשר פנתה לביטוח הלאומי הוסבר לה ש"עבדתי על הביטוח הלאומי ולכן לא מגיע לי כסף, ושאם אמשיך לפנות אליהם הם יגישו נגדי תביעה פלילית על הוצאת כספים מהמדינה במרמה". אנה הגישה תביעה בבית הדין לעבודה בסיוע עמותת איתך-מעכי. במשפט, שהתנהל במשך שנה וחצי, הצליחה אנה להוכיח כי היא אכן עבדה, ובית המשפט ציין שיחסיה עם מעבידה אינם רלוונטיים. במהלך הדיון חזר בו הביטוח הלאומי משלילת הקצבאות והחזיר לאנה את כספה. מהמוסד לביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "מערך החקירות בביטוח הלאומי פועל על פי חוק, הנחיות מקצועיות וקוד אתי, המעודכנים מעת לעת בהתאם לשינויים החוקתיים, לפסיקה ולניסיון. חוקרי הביטוח הלאומי אינם מתוגמלים על פי תוצאות החקירה. ללא פרטי 'המתלוננת' לא נוכל לבדוק את המקרה לגופו, אולם התיאור המפורט ובמיוחד התיאור על כביכול השפלה וצעקות אינו מוכר לנו, ואינו מאפיין את החקירות בביטוח הלאומי. חוקרי הביטוח הלאומי עורכים לעתים מעקבים ותצפיות לצורך תפקידם, ויש מקרים מעטים שבהם אופי הבדיקה מחייב הצגתם בזהות אחרת. בנושא זה יש כללים ברורים של המותר והאסור, שנכתבו ועודכנו בהתאם לחוק ולפסיקה".

קישורים:

• המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – אגף החקירות של המוסד לקיפוח לאומי - פשעי המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – אגף החקירות של המוסד לקיפוח לאומי - 7 ימים ידיעות אחרונות 17.8.12 – שוש מולא - ברוכים הבאים למקום הכי סודי במוסד לביטוח לאומי: אגף החקירות.- כאן נמצאים 130 חוקרים, שתפקידם ללכוד זייפנים, רמאים וסתם ישראלים שמנסים לקבל כספי ציבור שלא מגיעים להם.... 
• המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה - המנגנון המשפיל, המייגע, המייאש והאטום שנגדו זעק משה סילמן ז"ל - תחקיר ידיעות אחרונות 7 ימים, המוסד לקיפוח לאומי - סילמנים של שחיקה, שחר גינוסר, אוגוסט 2012 -אחרי שמשה סילמן הצית את עצמו, החליטו כמה עובדים לשעבר בביטוח לאומי שהם לא יכולים לשתוק עוד. עכשיו הם מספרים ל"7ימים" איך פועל מבפנים המנגנון האטום והשוחק שביותר מידי מקרים דורס דווקא את האזרחים הכי חלשים במדינה...

•  מרגל מביטוח לאומי צילם בבית משפחה וקצבת הנכות קוצצה בחצי - הכתבה למה ביטוח לאומי צילם בחשאי בבית שלי? , מרינה גולן , mynet , נובמבר 2012  - שרה בראשי מנתניה הופתעה לגלות שהבחור הצעיר שנכנס לביתה וביקש קפה הוא בעצם נציג של הביטוח הלאומי, שצילם אותה ללא ידיעתה. כשהתבשרה שקיצבת הנכות שהוענקה לה תקוצץ בחצי, היא הגישה נגד המוסד תביעה...

המוסד לקיפוח לאומי - המנגנון המשפיל, המייגע, המייאש והאטום שנגדו זעק משה סילמן ז"ל

תחקיר ידיעות אחרונות 7 ימים, המוסד לקיפוח לאומי - סילמנים של שחיקה, שחר גינוסר, אוגוסט 2012 - כתבה ראשונה בסדרה

להורדת הכתבה בקובץ PDF הקלק כאן

אחרי שמשה סילמן הצית את עצמו, החליטו כמה עובדים לשעבר בביטוח לאומי שהם לא יכולים לשתוק עוד. עכשיו הם מספרים ל- "7ימים" איך פועל מבפנים המנגנון האטום והשוחק שביותר מידי מקרים דורס דווקא את האזרחים הכי חלשים במדינה.

"7 ימים" חושף עדויות של אנשי הביטוח הלאומי בראשות משרד הרווחה – שהופקדו על תיקים רגישים, המתארות איך פועל מבפנים המנגנון המשפיל, המייגע, המייאש, והאטום שנגדו זעק משה סילמן ז"ל, לפני שהצית את עצמו למוות: אם תצליחו לחצות את המענה הקולי (שהופרט ומאויש בעובדי קבלן), תיתקלו קודם כל בסטודנטים חסרי ניסיון.
הצלחתם לחצות גם אותם? תגיעו לפקידי תביעות שחוקים, שזעקו שנים שהם זקוקים לרענון – ומודים שהם אדישים לאזרח.
הגעתם עד פה? לא בטוח שגם עכשיו תקבלו את כל מה שמגיע לכם.
אבל אם אתם מכירים את האנשים הנכונים בקומות הנכונות – זה יכול לעזור מאוד.

בימים הראשונים אחרי שמשה סילמן ז"ל הצית את עצמו היו שרויים אנשי ביטוח לאומי בראשות משרד הרווחה בפאניקה. בחלק מהסניפים תוגברה האבטחה, ושומרים מנעו כניסת אזרחים עם בקבוקי שתיה. "בחולון דרשו ממי שנכנס, לשתות קודם מהבקבוק", אומר אלון אהרונוביץ מ"זכותי", חברה המייעצת ללקוחותיה כיצד להתנהל מול המוסד.
"השומרים בסניף ביקשו לוודא שבבקבוקים יש מים, ולא חומר דליק". במסגרת הבהלה הקים המוסד צוות "אורות אדומים", בראשות המנכ"ל פרופ' שלמה מור-יוסף, שניסה לאתר במהירות מאיפה תיפתח הרעה הבאה.
הנהלת המוסד פנתה לאהרונוב, שהעביר מכתב, ובו פרטים של שבעה אנשים במצוקה ש"עלולים להיות הבאים בתור שיציתו את עצמם".
עובדי ביטוח לאומי בניהול משרד הרווחה – מטפלים מידי יום באלפי אזרחים ויודעים עד כמה 'החוויה' הזו עלולה להיות קשה ומייאשת. "זעם וייאוש אפשר לפגוש בכל הסניפים", אומרת דליה (השם המלא שמור במערכת), עובדת המוסד שטיפלה שנים בתושבים בדרום.
רק ביום שלישי השבוע, ניסו להצית עצמם שני אזרחים בסניפי ביטוח לאומי בכפר סבא ובירושלים. "זה קורה כמעט בכל מקום, אבל הציבור לא יודע מזה", אומרת דליה. "היתה מישהי בסניף באר שבע ששפכה על עצמה נפט, ורק ברגע האחרון עצרו אותה והיא לא הצליחה להצית את עצמה. יש הרבה ייאוש מוצדק, אבל לא שומעים עליו מפני שאין בכל מקום מצלמה".
נפגשנו השבוע עם דליה וכמה מעמיתיה (שמותיהם במערכת). כולם נחשבו למקצוענים במוסד לביטוח לאומי, עד שפרשו מעבודתם. חלקם "פקידי תביעות" מנוסים, אחרים מנהלי מחלקות.
הטרגדיה של משה סילמן גרמה להם לשבור את מעגל השתיקה. הם מבקשים להסביר מה קורה במוסד הזה ומשרטטים תמונה מטרידה, החושפת את המציאות מאחורי הקלעים במוסד, שבשלב כזה או אחר – כולנו נזדקק לשירותיו.
אחרי שנים של טיפול בנכים, באמהות חד הוריות, בקשישים ובמובטלים, הם משוכנעים שהם ועמיתיהם משתדלים לעזור לכולם, אבל בשל הוראות מגבוה – גם כוונותיהם הטובות מתנפצות על חומות המציאות הסכורות: האטימות כלפי האזרח, הם מודים, הופכת להיות חלק מהם.
בפועל, המדיניות גורמת להם להפגין יחס אדיש לאזרח, וזה לא הכל: יש מקרים, כך לדברי חלק מהם – שבהם הזלזול נובע משיכרון כוח של פקידים, ואפילו ממדיניות שמאפשרת לדבריהם אפליה והעדפת מקורבים.
המוסד לביטוח לאומי מגדיר את עצמו, בצדק, גוף ש"מופקד על הבטחון הסוציאלי של אזרחי ישראל". באתר האינטרנט שלו נקבע כי מטרתו לסייע ל"קבוצות חלשות ופגיעות" ול"מבוטחים בזמן משבר אישי". במילים פשוטות, זהו גוף שאמור להיות רשת המגן של הישראלים. תקציבו גבוה מאוד: 63 מליארד שקל, בשנה זו למשל (כמחצית הגבייה מהציבור).
כל מי שנכנס לאחד מעשרות הסניפים הפרושים במדינה מתקבל תחילה בדלפקי קבלת הקהל, שם הוא אמור לקבל הדרכה איך לא ללכת לאיבוד במבוכי המחלקות השונות.
אנשי המקצוע שיטפלו בו בהמשך הם "פקידי תביעות", כמו אלו שדיברנו עימם. מדובר בעובדים הנחשבים לחזית המקצועית של המוסד, שכל אחד מהם עבר הכשרה בתחום ספציפי שעליו הוא מופקד: אחד במחלקת קצבאות זקנה, אחר במחלקת קצבאות לחולים, נפגעי פעולות איבה ועוד.

מעליהם יש מנהל מחלקה, ומעליו מנהל סניף. כולם כפופים להנהלה הראשית ולמדיניות הממשלה.
השבוע הם מסבירים למה, עם כל רצונם הכן – ואין ספק שרוב עובדי ביטוח לאומי רוצים לסייע ולבצע את תפקידם על הצד הטוב ביותר – מבחינת האזרח, זה פשוט לא יכול לעבוד. "כשיום אחרי יום יש מאות תיקים של עלובי החיים", אומרת דליה, "אנשים עם הבטחת הכנסה, שאין להם קצבת קיום, אז אני מפתחת סוג של אטימות. זה נכון. פקידי תביעות שעובדים הרבה שנים באותה מחלקה מאבדים את הרגישות. אתה מטפל בחולי סרטן, עוד אחד ועוד אחד. אז כשמגיע אדם עם סרטן גרורתי, אתה כבר אדיש. אתה אומר לעצמך: "'הנה עוד אחד'".
"צריך לראות את זה בעיניים", מוסיפה רעות, שהיתה מופקדת על טיפול בפניות אזרחים. "יש סניפים שאתה נכנס אליהם ומיד מרגיש נורא: ים של אנשים במסדרונות, וכל מי שמגיע לשם כבר עבר את מחסום הבושה. הוא מבקש עזרה אחרי שאיבד את הכבוד שלו והוריד את הראש. אבל אתה לא צריך להגיע איתו עד לרצפה, לא צריך להמשיך להוריד לו את הראש".
– ולתחושתכם, אתם מורידים להם את הראש?
"אנחנו פשוט שחוקים. הרוב משתדלים לעשות את הכי טוב, אבל יש שלב שבו אתה כבר לא יכול יותר. די, מיצית. ואתה חייב לטפל בכל אחד ולא יכול להגיד למישהו, 'שמע, עכשיו אני שחוק', או 'אותך אני לא רוצה'. אי אפשר להאמין כמה קהל מגיע.
שלוש פעמים בשבוע נפתחות הדלתות בין שמונה לשתיים וחצי, ונכנסים 300 איש. המנהל יושב לך על הראש שתעבוד מהר, ואנחנו ארבע עובדות, כשכל אחד מהאזרחים דורש בצדק הרבה סבלנות וזמן".
– יש פתרונות?
"כן. אני ואחרים הצענו למנהלים הרבה פעמים שכל כמה שנים תהיה רוטציה. שמי שנשחקים יעברו גם למחלקות אחרות, שבהן המצב שונה. מי שעובד, למשל, במחלקת דמי לידה רואה כל היום רק צעירים מאושרים. גם לאלו שעובדים במחלקות שבהן מבוצעת גבייה מאנשי צווארון לבן נחמד מאוד לעבוד. לצערי, ההנחיה מלמעלה היא שלא תהיה רוטציה. הבקשות לא התקבלו, בטענה שהקורסים שעובד מקבל יקרים מדי; שאי אפשר להחליף עמדה אפילו פעם בחמש שנים.
"מדובר בהנחיה מלמעלה מטעמי חיסכון", מסביר רונן, עובד נוסף, ששימש מנהל מחלקה. "יש הרבה בקשות של עובדים שחוקים", הוא אומר, "והתשובה של המנהלים היא שלילית, למרות שכולם מבינים את המשמעות עבור האזרח. ההחלטה לא משתנה. בתקופה האחרונה ניסו פתרון אחר, שגרם בעיות עוד יותר קשות: הקהל מופנה בטלפון למוקד חיצוני, הטלפניות שעונות שם מועסקות באמצעות קבלן, הן לא אנשי מקצוע – והתשובות שלהן בהתאם".
כולם שווים?
עם עומס העבודה הזה נדרשים עובדי ביטוח לאומי להתמודד יום אחר יום. לכאורה הם פועלים בכפוף לחוקים ברורים ובהתאם לתקנות שקובעות בדיוק מה מגיע לכל אזרח. אבל המצב, הם אומרים, מורכב יותר. רעות מספרת שלהערכתה, לא בטוח שכולם שווים בפני המוסד. "בוא לא נהיה תמימים", היא אומרת. "למרות החוקים והסעיפים, מדובר גם בשיקול דעת של מנהלים ועובדים. כשיש אנשים שמוכרים להם אישית, הם עשויים לקבל יותר כסף, לעומת אנשים שפחות 'חשובים' ועלולים להיפגע".
– איך?
"למשל כשמגיע אלינו מכר או שכן שמגיעה לו קצבת זקנה, ומתברר שיש לו חוב למוסד. לכאורה, צריך להקטין את הקצבה שיקבל, כדי שיכסה את החוב. אבל החוק גמיש ואם רוצים לתת העדפה, אפשר פשוט להעביר לו המחאה לבנק, והכסף יגיע אליו ישירות".
– זה נשמע בעייתי, אבל הרי מי שמחליט בסוף הוא המנהל. לפקיד התביעות יש השפעה עליו?
"כן. אני יכולה לכתוב שהאדם במצוקה נוראית וחשוב לשלם לו. אבל אם לא אכתוב, והמנהל חפץ ביקרו של מישהו, הוא יכול 'להפשיר' לו את הכספים בהמחאה. אנחנו יכולים לגלות גמישות וגם להיפך. אדם שלא מוכר לאף אחד עלול להיפגע יותר וייאלץ לפנות לבתי משפט ולהסתבך שנים".
כפי שאפשר להבין, רק למעטים מלקוחות המוסד לביטוח לאומי יש אמצעי וכוח לפנות לערכאות, אבל למרות זאת, אין בעיה למצוא בבתי המשפט שלל דוגמאות המלמדות איך עלול המוסד להתנהל כלפי אזרחים.
אולי אם אותם אזרחים היו מכירים את "האנשים הנכונים" בסניף של המוסד, הם לא היו נאלצים להיטלטל בין כותלי מערכת הצדק.
הנה כמה החלטות טריות מבית המשפט, בכולן מדובר בטענה לחוב שכלל איננו באשמת האזרח, אבל עובדי הביטוח לאומי לא איפשרו להם אפילו להסביר.

בספטמבר 2011, קבע בית הדין בירושלים, שהמוסד דרש לגבות לא פחות מ- 83 אלף שקל מתושבת העיר, שהוגדרה על ידי השופטים "אישה פשוטה ומוכת גורל". הסיבה: אנשי הביטוח טענו ללא הצדקה, שהכספים נועדו לבעלה אך כביכול הועברו אליה.

בינואר 2012, קבע בית הדין לעבודה שאנשי המוסד גבו 23 אלף ש"ח "שלא כדין" מנכה קשה, תוך התעלמות מפניותיה. לפי פסק הדין, שני בכירים במוסד "חרצו את דינה" בקביעה לא נכונה. השניים טענו שהנכה לא דיווחה להם שהיא מאושפזת במעון, למרות שדווקא דיווחה על כך.

באותו חודש ממש, בבאר שבע, החליט בית המשפט שהמוסד דורש אלפי שקלים שלא כדין מתושב העיר, למרות שהאחראי בביטוח הלאומי "לא שמע כלל את טענותיו".

במרס 2012 החליט בית המשפט בנצרת שהמוסד "לא פעל כדין", כשקיצץ 20 אלף ש"ח מקצבת הילדים של נזקקת, שוב – מבלי לתת לה להסביר.
כאמור, מדובר בקומץ דוגמאות בלבד.
השלב הראשון בהידרדרות של משה סילמן המנוח החל, כך טען, בגלל גביית חוב לביטוח לאומי.
המוסד עיקל משאית בבעלותו ומכר אותה, וסילמן טען שהביטוח "הפעיל בגין חוב קטן אמצעי אכיפה דרסטיים, דרקוניים, יקרים ומיותרים, שגרמו לי נזק בלתי הפיך". הביטוח הלאומי דחה את הטענות והבהיר שאין קשר בין הגביה לבין הטרגדיה שלו.
אם בענין סילמן יש מחלוקת, במקרים הטריים שהבאנו מהחלטות בתי המשפט – הדברים ברורים וקשים.
התקנות של הביטוח לאומי מתירות "שיקול דעת" וקובעות שהמוסד "רשאי" לדרוש כספים, גם אם בטעות כבר העביר אותם לנזקק. אבל לא פעם אי אפשר להבין את שיקול הדעת הזה. הנה למשל ר' (השם המלא שמור במערכת), נכה קשה שהמשיך לעבוד, וכמובן דיווח לביטוח לאומי והעביר לו את תלושי השכר.
מחלקת הגביה של המוסד לא העבירה את הנתונים למחלקת נכות, ולפני שנה נחתה עליו פתאום דרישה לשלם חוב ענקי של 88 אלף ש"ח. "הענין נפל עליו כרעם ביום בהיר", כתב בזעם פרקליטו עו"ד דוד סער. "העובדה שאין תיאום בין מחלקות לא צריכה להיות בעוכריו".
נכה נוסף שעובד כמנהל חשבונות במוסד חינוכי הגיש בבית הדין בבאר שבע תביעה, שמגוללת לכאורה תמונה קשה. מהמסמכים שצורפו אליה מתברר שבגלל מצב בריאותו הוא עובד במשרה חלקית בלבד, והשכר הדל שהוא מקבל עומד על כ- 3,500 ש"ח לחודש. הוא מטופל בילד נכה 100 אחוז ובאוגוסט 2010 קיבל לתדהמתו מביטוח לאומי דרישה לשלם 37 אלף ש"ח.
לפי המסמכים שנשלחו לביטוח לאומי גם כאן המידע על שכרו היה ידוע היטב למחלקה הרלבנטית של המוסד, אבל הוחלט לגבות את החוב "באופן רטרואקטיבי", כשלנכה, כך נטען, לא ניתנה אפילו זכות להסביר שלדעתו אין לכך הצדקה.
במשרד של עו"ד דוד סער יש עוד שלל דוגמאות, שמעלות סימני שאלה.
הנה, למשל, נכה נוסף שבת זוגו, שעבדה כעובדת ניקיון, קיבלה שכר צנוע של 2,300 ש"ח בלבד. אלא שמעסיקה דרש ממנה לעבוד גם בסופי שבוע, וכתוצאה מכך, שומו שמיים – עלה שכרה. הכל דווח, כמובן, אבל לפני כשנה וחצי נדרש הבעל פתאום להחזיר 32 אלף ש"ח למוסד. "הם נרדמים במשך שנים", אומר סער, "ואז פתאום מתעוררים ומגלים שטעו בעצמם, אבל מפילים את זה על אדם מסכן שמקבל חוב בסכומי עתק, שאין לו מאיפה לקחת. כשאתה מבקש מהם תשובות, אומרים לך, או-קיי, נוותר לך רק על הריבית, אבל את הקרן אתה משלם".
"מכבש לחצים"
את אנשי ביטוח לאומי שעימם שוחחנו, המצב הזה לא מפתיע.
"לי די ברור למה גובים ככה חובות", אומר רונן.

"הייתי מנהל מחלקה שאחראי על 14 עובדות, וזאת אותה האטימות. איך מבטלים קצבה לאדם חלש, ולא נותנים לו אפילו זכות לדבר?
אני התרשמתי שיש פקידות מקצועיות שעבדו אצלי, שנתנו להן כוח בידיים, והן לא הבינו איך להשתמש בו.

לכתבה המלאה הקלק על התמונות...

הוד השרון - הביטוח הלאומי דורס את האזרח הקטן, לשכת הרווחה מפקירה אותו

המאמר קהילה האזרח הקטן מול הביטוח הלאומי , קרן שלהבת , local , הוד השרון


לנוכח הגזרות הכלכליות החדשות ולרגל חזרתה של המחאה הציבורית ראיין ''לוקאל'' שלושה אזרחים שמתלוננים על היחס לו הם זוכים מהביטוח הלאומי משה סילמן שהצית את עצמו במהלך הפגנת המחאה ונלחם על זכותו לחיות בכבוד נפטר מפצעיו, אולם מותו חשף את ההתנהלות הבעייתית של הביטוח הלאומי. לרגל חזרתה של המחאה החברתית ראיינו שלושה אנשים, תושבי הוד השרון, שמתלוננים על יחס המוסד לביטוח לאומי, שלדבריהם, מתעלם ממצוקותיהם ובכך מחריף את מצבם.

הביטוח הלאומי עיקל את קצבת הילדים

ביטוח לאומי עיקל את קצבת הילדים של תושבת הוד השרון, אם ל-4 ילדים, שנותרו בעקבות הצעד הקיצוני ללא אוכל.

אורית (30) תושבת הוד השרון, אם לארבעה ילדים קטנים בני 2,5,6,8. מספרת על היחס המחפיר שקבלה בביטוח הלאומי.

אורית: ''בעלי צבר חוב בביטוח לאומי של 25,000 שקל. את חובו החליטו בביטוח הלאומי לקצץ מהפיות של הילדים שלי. יש לי ארבעה ילדים קטנים, גם אני וגם בעלי לא עובדים ואת הקצבה עיקלו לנו בגלל החוב. אנחנו חיים מסל מזון וזה כל מה שיש לנו.

''לא מזמן הגיעו אל הבית שלנו מהוצאה לפועל כדי לעקל דברים בגלל החוב. המעקלים, שראו שאנחנו גרים בבית קטן שבו אני, בעלי וארבעת הילדים ישנים באותו החדר, נחרדו. מלבד טלוויזיה ומקרר ישן אין לנו כלום, כך שלא היה להם מה לקחת. ניגשתי לעובדת הסוציאלית מטעם העירייה כדי להסדיר את החוב מול ביטוח לאומי, אבל לא התייחסו אליי שם. הם טענו שהקצבה נכנסת לחשבונו של בעלי ולו יש חוב אז היא מעוקלת. כרגע, למרות שבעלי סובל מנכות נפשית, הוא לא מקבל שום קצבה, הוא לא יכול לצאת לעבוד ומנגד גם מעקלים לנו את הקצבה''.

איך אתם חיים?

''עמותת רעים מביאה לנו סל מזון פעם בשבועיים. אני יוצאת לנקות בתים פעם פעמיים בשבוע ומזה אנחנו חיים. אני קוראת בעיתונים על משפחות שחיות מ-2900 שקל ובוכים, הלוואי והיה לי את הסכום הזה. כרגע הילדים בחופש, אין להם קייטנה, שלא לדבר על בילויים, ואני נלחמת כדי שיהיה לי איך לקנות להם אוכל מידי יום ביומו''.

הכסף מהביטוח הלאומי לא מספיק לקיום מינימאלי

אהובה (51) תושבת הוד השרון, נשואה ואם לילדה בת 12, סובלת מנכות נפשית, מטופלת בשלוותה, וחיה מקצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי, הגיעה לפת לחם. לפני כשנתיים היא ומשפחתה עברו להתגורר באוהל סמוך לעיריית הוד השרון. הם אמנם קיבלו דירה מעמידר, אך מצבם עדיין רע מבחינה כלכלית. אהובה ומשפחתה חיים מקצבת נכות בסך 3400 שקל. בעלה של אהובה אינו עובד, בתה חיה בפנימייה ומגיעה לחופשים ושבתות הביתה. רק לפני ארבעה חודשים עברה אהובה ניתוח לכריתת שד בשל מחלת הסרטן שבה חלתה, ולדבריה אין לה מי שידאג לה וילחם על זכויותיה מול הביטוח הלאומי.

לטענתה של אהובה הקצבה לא מאפשרת להם לגמור את החודש, לשלם חשמל, מים לקנות אוכל ובגדים לילדה.

אהובה: ''בעלי לא עובד וסובל גם הוא מבעיות בריאותיות. אני מטופלת בשלוותה ומבחינה נפשית אני לא יכולה לעבוד. יש לי ילדה בת 12 שהוכנסה לפנימייה בגלל כל המצב הזה. אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי, אבל הכסף הזה לא מספיק לכלום. אנחנו קונים לילדה דברים, משלמים חשמל מים, ולקראת אמצע החודש אנחנו מגיעים למצב שאין לנו כסף לקנות אוכל. אנחנו מקבלים סל מזון וכשהוא נגמר, אנחנו נשארים בלי אוכל''.

במשך שנתיים נאבק מול הביטוח הלאומי על מנת לקבל קצבת נכות

אלי (64) תושב הוד השרון לקה בסוכרת, איבד את יכולתו לעבוד למחייתו ולפרנס את משפחתו ונאלץ להילחם במוסד לביטוח לאומי במשך שנתיים. בכל אותה תקופה בה לא עבד ולא היה לו מקור הכנסה, נאלץ להשתמש בחסכונותיו אותם שמר לפנסיה.

כיום, לאחר שניהל עסק מצליח, ומצבו הכלכלי היה מעל לממוצע, הוא מקבל קצבה זעומה בסך 2400 שקל ממנה הוא צריך להתפרנס ולחיות בכבוד.

אלי: ''במשך כל חיי עבדתי מאוד קשה. מעולם לא נתמכתי באיש, ולא החסרתי דבר מאשתי וילדי. לפני כ-4 שנים חליתי בסוכרת ובשל עבודתי הפיזית המאומצת בכל השנים, אני סובל מכאבים עזים ברגליי, דבר שלא אפשר לי להמשיך לעבוד. כתוצאה מהמצב נאלצתי לשבת בבית. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה מה עובר על אדם בריא שהופך פתאום חולה. אותו אדם צריך להתמודד גם עם מצבו הבריאותי ועם ההכרה שחלה וגם להילחם בבירוקרטיה ובשרירים שמופעלים על ידי המוסד לביטוח לאומי שחורץ נפשות. כשחליתי, חלו אצלי סיבוכים, לא יכולתי לעמוד על רגליי ואושפזתי לא פעם בבית החולים. תוך כדי אשפוזים, נאלצתי לרוץ לוועדות רבות, להיבדק על ידי עשרות רופאים שונים, כל פעם מחדש, ולבסוף לגלות שאני לא זכאי לכלום.

''רופא תעסוקתי בדק והכריז שאיני כשיר לעבודה ולמרות זאת בביטוח הלאומי קבעו לי אחוזי נכות מועטים שלא אפשרו לי לקבל קצבה. מתוך מיטת חוליי, המשכתי להילחם כי ידעתי שאין לי ברירה. הגשתי ערעור ולבסוף נקבעו לי 80% נכות דבר שמאפשר לי כיום לקבל קצבת נכות בסך 2400 שקל''.

כיצד אתה מצליח להתקיים מקצבה זו?

''אני חי עם אשתי והילד וחי מהיד אל הפה. אני לא בוכה אבל בתור אדם שעבד 40 שנה ונלחם בכל המלחמות ציפיתי ליחס אחר מהמדינה. אני מרגיש שירקו לי בפרצוף. אני לא היחיד בארץ הזו וכל יום קורא בעיתונים על עוד ועוד אנשים במצבי ואף במצבים גרועים יותר. קשה לי עם העובדה שהמדינה שלנו לא מתייחסת כראוי למי שבאמת זקוק לעזרה''.

מה אתה חושב על המעשה הקיצוני של משה סילמן?

''אני לא יכול לשפוט אותו על מעשיו. הוא היה על סף ייאוש והגיע הזמן שראש הממשלה ואנשי הממסד יתעוררו לפני שיהיה מאוחר מידי. במקום לקצץ כל הזמן בתקציבים שיעזרו לחלשים''.

תגובת דוברות המוסד לביטוח לאומי: ''למשפחה שולמה גמלה להבטחת הכנסה ע''י הביטוח הלאומי עד ינואר 2011. תשלום הקצבה הופסק מכיוון שהאב לא התייצב בשרות התעסוקה כנדרש. כדי לבדוק מחדש את זכאות המשפחה להבטחת הכנסה, עליהם להגיש תביעה חדשה, ובמקביל על האיש להתייצב בשרות התעסוקה לדרוש עבודה. החל מספטמבר 2012, המועד בו ימלאו לילדם הקטן שנתיים, גם האם תהיה חייבת על פי החוק, להתייצב בשרות תעסוקה. לאב חוב בדמי ביטוח וכיון שאינו פועל להסדרת החוב, קצבת הילדים מקוזזת לכיסויו. בעבר, נקבעה לו נכות זמנית, כיום אינו זכאי לקצבת נכות. אם חלה החמרה במצבו הרפואי באפשרותו להגיש תביעה בנכות להחמרת מצב.

לגבי אהובה נמסר בתגובה: ''אהובה מקבלת קצבת נכות מלאה עם תוספת עבור ילד בסך 3,471 שקל בחודש. סכום זה שולל זכאות להבטחת הכנסה''.

עתירה לבג"צ נגד שר הרווחה משה כחלון - המוסד לביטוח לאומי איננו מקיים הוראות חוק המטיבות עם מבוטחיו, ומסתיר מהם זכויות המגיעות להם

ינואר 2012 - תנועת אומ"ץ עתרה לבג"צ נגד שר הרווחה משה כחלון וביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי, איננו מקיים הוראות חוק המטיבות עם מבוטחיו, ומסתיר מהם זכויות המגיעות להם. הביטוח הלאומי אינו מפעיל את ערכאת ועדת התביעות, ושולח מבוטחיו לבית הדין. טענת הסתרת הזכויות עומדת בבסיס עתירה שתנועת אומ"ץ הגישה לבג"ץ נגד המוסד לביטוח לאומי ונגד משה כחלון שר הרווחה

בשעה שהמוסד לביטוח לאומי מדקדק עם מבוטחיו כחוט השערה, בכל הנוגע לחובותיהם, נראה כי הוא הרבה פחות קפדן, כאשר מדובר בחובותיו שלו כלפיהם.

כל מי שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי "מכתב דחייה" המודיע לו כי תביעתו נדחתה, יודע כי באותו מכתב, גם מספרים לו כי אם הוא איננו מרוצה מההחלטה הוא יכול לפנות לבית הדין לעבודה ולערער עליה.

רבים מהמבוטחים, שאינם מעוניינים להתעמת עם המוסד, להכניס את עצמם להוצאות ולהיגרר להליך משפטי, פשוט מוותרים ללא מאבק, בייחוד במקרים בהם מדובר בסכומים קטנים.

לא במקרה, קמו בישראל חברות ייעוץ רבות, המנצלות את תסכולם של המבוטחים ומסייעות להם תמורת תשלום נכבד.

מה שביטוח לאומי, לא מגלה למבוטחים, הוא שבעצם, הם בכלל לא חייבים לפנות לבית הדין, משום שיש להם זכות להשיג על דחיית תביעתם בפניי "ועדת תביעות" שהמוסד עצמו חייב להפעיל.

חוק הביטוח הלאומי, לקח בחשבון, שייתכנו מקרים בהם פקידי המוסד שוגים, וקבע כי ליד כל סניף של המוסד, חייבת לפעול "ועדת תביעות": ועדה בת שלושה אנשים, הכוללת גם נציג ציבור, שתפקידה לבחון את החלטת המוסד, כאשר המבוטח או הפקיד מבקש זאת.

ועדות עלו פעלו בעבר, אולם במשך השנים, פעילותן הופסקה. הביטוח הלאומי כלל לא מגלה למבוטחיו את זכותם לפנות לוועדות אלו. במקום זאת, הוא פשוט שולח אותם לתבוע בבית הדין. כך המבוטח מפסיד ערכאת בדיקה אחת, והמוסד, חוסך מעצמו ביקורת והוצאות כספיות.

אריה אבנרי יו"ר אומ"ץ: "מדובר למעשה בזכותו של כל מבוטח, שההחלטה שנתנה בעניינו, תיבחן על ידי גורם נוסף. המוסד לביטוח לאומי איננו חף מטעויות. אין סיבה לשלוח את המבוטח לבית הדין, לפני שנעשית בדיקה יסודית של העניין באמצעות ועדה, בעלת ראייה מערכתית ורחבה, כפי שנקבע בחוק."

ביטוח לאומי: "לשנות את החוק" בתשובה ששיגר המוסד לביטוח לאומי, לפנייה מוקדמת בנושא, נאמר כי אמנם נשקלת אפשרות לחדש את פעילות ועדות התביעות, אולם הוצעה גם אפשרות אחרת – לתקן את החוק ולהתאימו למציאות – כלומר להכשיר את רמיסת החוק.

אומ"ץ הגישה את העתירה באמצעות עוה"ד אבינועם מגן.

פרטים נבחרים מתוך העתירה:

"סעיפים 299 ו 300 לחוק קובעים: "מיום 1.8.2002 תיקון מס' 51 ס"ח תשס"ב מס' 1859 מיום 24.7.2002 עמ' 488 (ה"ח 3038) הוספת סעיף קטן 298(א1)ליד כל סניף של המוסד תוקם ועדת תביעות אשר לחוות דעתה רשאי פקיד תביעות להביא כל תביעה, וחייב הוא להביא כל תביעה שהחליט בה אם דרש זאת התובע."

"בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, הסמכות להחליט האם לאשר תביעה או לדחותה מסורה לפקידי המוסד.

בשנים האחרונות נמתחת ביקורת ציבורית חריפה על המשיב 1 ועל החלטות פקידיו אשר מעת לעת יוצאות עוולות תחת ידיהם.

כן קמו בישראל תאגידים וגופים פרטיים ועסקיים רבים ה 'מתמחים' בייעוץ למבוטחי המשיב 1. גופים אלו, מתעשרים על חשבון ציבור המבוטחים המבקש למצות את זכויותיו, ואשר חש כי הוא נפגע מהחלטות המשיב 1.

ויאמר בפה מלא, העותרת איננה מוצאת רבב בעובדי המשיב 1. ברי גם לעותרת כי המשיב 1, בלית ברירה, מעסיק בני אדם ולא מלאכים. מטבע הדברים, נעשות מעת לעת שגיאות בשיקול דעת."

"המחוקק הראשי במדינת ישראל, צפה פני עתיד, ומצא לנכון לייסד ערכאה ייחודית, אשר תוכל, במידת הצורך, להשקיף מלמעלה, על החלטות פקידי המשיב 1, בראייה רחבה , ולבחון אותן, בין אם לבקשת פקיד המתלבט וזקוק לעצה, ובין אם לבקשת מבוטח החש כי נגרם לו עוול."

"לשם כך קבע המחוקק כי ליד כל סניף של המשיב 1 תוקם 'ועדת תביעות'. ייחודהּ של ועדת התביעות רב: היא מורכבת משלושה, ביניהם גם נציגי ציבור, היא בעלת ראייה מערכתית כוללת, היא מוסמכת להמליץ אך לא להכריע.

ברבות השנים, הפסיק המשיב 1, בהדרגה, את פעולת ועדות התביעות. תחילה, הפכו ועדות אלו לנדירות, וכונסו רק "אד-הוק" כאשר מבוטח גילה את זכותו להביא את עניינו בפני ועדה שכזו, ובהמשך, איש כבר לא זכר כלל את הזכות האמורה העומדת למבוטחים. "

"היעדרן של ועדות התביעות, פוגע באופן ישיר הן במבוטחי המוסד לביטוח לאומי והן בפקידיו. הראשונים נפגעים כאשר, אין באפשרותם להביא את עניינם בפני גורם מקצועי נוסף אשר יוכל לבחון את החלטת פקיד התביעות ולהמליץ לו כיצד לנהוג. האחרונים נפגעים כאשר אין להם גורם רחב אופקים עימו הם יכולים להיוועץ במקרה של ספק."

"כאשר תביעתו של מבוטח נדחית, הוא מקבל מהמשיב 1 "מכתב דחייה". במכתב זה מופנית תשומת ליבו לכך שעל מנת להשיג על החלטת המוסד, הוא רשאי להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. האפשרות לפנות לוועדת תביעות בהתאם לחוק, כלל איננה מוזכרת."

"בשעה שהמשיב 1 פועל על מנת למצות את החוק כלפיי המבוטחים בדווקנות רבה, אולם כאשר מדובר בו עצמו, הוא מותיר לעצמו את הפריבילגיה לקיים את הוראות המחוקק באופן סלקטיבי. הוא אף מסתיר ממבוטחיו את האפשרות החוקית העומדת להם לעמוד בפניי ועדת תביעות. "

"על יסוד המקובץ יתבקש בית המשפט הנכבד: להורות למשיבים להפעיל לאלתר את ועדות התביעות כמצוות המחוקק. להודיע למבוטחים על זכותם להביא את עניינם בפני ועדות אלה. להוסיף ל"מכתבי הדחייה" הנשלחים למבוטחים שתביעתם נדחתה, הודעה בדבר הזכות לעמוד בפניי ועדת תביעות. ליידע בנושא מבוטחים שתביעותיהם נדחו בשלוש השנים האחרונות ולאפשר להם לפנות לוועדה, מבלי לטעון לשיהוי או התיישנות, במקרה שמבוטחים אלו יבקשו להגיש תביעה לבית דין לעבודה, על יסוד המלצת הוועדה".

קישורים:

• עתירה לבג"צ נגד הרווחה - העובדות הסוציאליות אינן מאפשרות לאבא לראות את בנו ומזלזלות בו - מערכת הרווחה פרוצה לחלוטין וכל פקיד סעד עובד סוציאלי בלשכת הרווחה העירונית עושה כרצונו במשפחות אזרחים שנקרו בדרכו. ידועים הסיפורים של האמא ל' שאינה רואה את ילדיה כשנתיים בגלל תעתועי רשויות הרווחה, וכן סיפורה של בנצ'י טקלה שילדיה נלקחו ממנה וישנם עוד אלפי משפחות הסובלות מידי יום מההפקרות והפריצות של מנגנוני הרווחה במדינת ישראל.

• מדיניות הראש הקטן של שר הרווחה משה כחלון: רשויות מקומיות ת"א חולון השליכו ילדים ומשפחות חסרי דיור מהאוהל לרחוב - הכתבה האגודה לזכויות האזרח לשר הרווחה ולשר השיכון: מצאו פתרון מיידי לחסרי הבית במאהלים , אלון זאבי , economist , 8/09/2011 - לאור גל צווי הפינוי שניתנו למאהלים ברחבי הארץ מתחילת השבוע והפינוי האלים של חלקם, האגודה לזכויות האזרח קוראת לשר הרווחה, לשר השיכון ולראשי הערים לפעול לביטולם המייידי של צווי הפינוי שניתנו בערים השונות ולמצוא פתרון מיידי לחסרי הבית הגרים במאהלים.

עוולות הביטוח הלאומי - הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ"

הכתבה הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ" , חיים ריבלין | חדשות 2 | נובמבר 2011

בגיל 86 נאלצת רבקה ברנשטיין להתמודד מול אנשי הביטוח הלאומי שהחליטו שלמרות הנכות שממנה היא סובלת היא אינה זכאית למטפלת. גם מום מולד בידיו של ילד לא שכנע שם כי הוא בעל צרכים מיוחדים. תחקיר הביטוח הלאומי

רבקה ברנשטיין, ניצולת שואה בת 86, נזקקת לסיוע. "כשהודיעו לי שלבן שיש לי סרטן הייתי לבד בבית. במטבח נפלתי ושברתי את כל החוליות", היא סיפרה על מה שעברה והותיר בה נכות.
.

.
הביטוח הלאומי העניק לה 14 שעות סיעוד. הקרן לרווחת ניצולי השואה הוסיפה עוד 9 שעות, מה שאפשר לה להתקיים בכבוד. כשהרגישה שמצבה מידרדר ניגשה ברנשטיין לביטוח הלאומי כשהיא מצוידת בחוות דעת של רופא שלפיה נקבע כי היא זקוקה לעזרה באופן מלא - ועל כן, יש להוסיף לה שעות סיעוד נוספות.

"ביקשתי שמישהי שתבוא לבדוק אותי. היא באה. אמרתי לה שאני לא משותקת, אבל לא יכולה לתפקד. אני לא מבשלת ולא עומדת. בלילה, סליחה, אני עם החיתול. אני מפחדת לרדת", היא סיפרה - והוסיפה על מה שהתרחש לאחר מכן: "אז קיבלתי מכתב שלא מגיע לי לקבל מטפלת. מגיעות לי תשע שעות, ובמקום 2,500 שקלים שלחו לי רק 1,000".

מלבד הסכום ששולם לה, נאלצת רבקה לשלם על שירותי המטפלת הצמודה שהיא זקוקה לה מכספי החסכונות שצברה לאורך השנים. אם לא די בכך, גרר קיצוץ שעות הסיעוד של הביטוח הלאומי גם ביטול אוטומטי של הסיוע הנוסף שקיבלה כניצולת שואה.

"כשהגעתי לאושוויץ, שאלתי את הקאפו: סליחה, איפה אימא שלי עם השישה ילדים? אמרו לי: הנה, את רואה שם? יש איזו ארובה שיוצא ממנה עשן. שם הם. לא הייתה לי שום תחושה. הייתי בהלם ולא דיברתי כמה ימים. כשהם כתבו לי מכתב שלא מגיע לי יותר מתשע שעות הייתה לי אותה תחושה", היא סיפרה בקול שבור. היא המשיכה ומחתה נגד התנהלות הביטוח הלאומי: "איך הם מעזים לעשות דבר כזה לבן אדם בן 86? אין לי כלום. הייתה לי תחושה איומה".

למרות גילה המתקדם של רבקה ומצבה הקשה היא נדרשה להביא ראיות לקראת ישיבת ועדת הערר שביקשה לכנס. היא קיוותה שאולי כך תוכל לשנות את רוע הגזירה. "היה שם ד"ר שהסתכל עליי ואמר לי: גברת ברנשטיין, את יודעת, את לבושה יפה ויש לך גם מייק אפ. את נראית טוב. תקומי, תשבי. אחר כך קיבלתי מכתב שלא עברתי את הוועדה", היא סיפרה.

חרף המשוכות הרבות, לא מתכוונת רבקה ברנשטיין לוותר. את מאבקה היא ממשיכה בבית המשפט, בדיון שנקבע - כמעט קשה להאמין - להיערך במאי 2012.

שר הרווחה משה כחלון אומנם הורה לבטל את מבחני התלות בבתי הקשישים וקבע כי יש לאשר אוטומטית את הבקשה לגמלת סיעוד של קשיש מעל גיל 80 המציג מסמך רפואי, כמו המקרה של רבקה. אלא שהחוק טרם אושר.

לאורי חסרות אצבעות, אבל זה לא מספיק

אורי תרזי רק בן ארבע וחצי וכבר הספיק לעבור שמונה ניתוחים. הוא נולד עם מום קשה בשתי הידיים, שבכל אחת מהן יש לו ארבע אצבעות בלבד - מה שגורם לו קושי משמעותי לתפקד. למרות שהנכות של אורי נראית לעין, כמו גם הקושי לבצע פעולות פשוטות, דחתה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי את בקשתו לקצבת נכות בטענה שהוא מתפקד ככל בני גילו.

אורי לומד בגן ילדים רגיל, מה שרק מחדד את הבדלי התפקוד בינו לבין יתר הילדים. "הוא מוגבל בדברים הכי פשוטים: לפתוח תיק אוכל. להוציא קופסה. לפתוח את הבקבוק של המים. אלה הדברים הכי הכי בסיסיים שילד בגיל שלו עושה בלי בעיה", סיפרה רינה בבא, הגננת של אורי, על מצבו.

ההחלטה של הוועדה הרפואית בביטוח הלאומי שוללת ממנו לא רק את הגמלה, אלא גם את הזכות לקבל סייעת בגן. גם כשיגיע לבית הספר, לא יסייע לו איש להתמודד עם מגבלותיו החמורות.

המכתב חשף את הקשר האסור שהפך רופא לחותמת גומי

יהודית היא אם לארבעה ילדים, כולם בעלי צרכים מיוחדים. בנה הקטן הוכר כנכה ב-100%, גם זה - לא בלי מאבק ארוך. בתה בת ה-10 סובלת משיתוק מוחין. כבר שנים שהיא מנהלת מערכה להכיר בה כנכה. "מישהו שרומס לך את הנשמה ומנסה להציג אותך כבן אדם לא ישר - זה כאב שאי אפשר לתאר אותו", סיפרה יהודית על תחושותיה. "אתה בא, מדבר ומביא מסמכים מאנשי מקצוע בכירים שהכל כתוב בהם, אנשים שמכירים את הילדים - ופשוט מתעלמים מהכל".

תחילה הוגדרו לילדה 50% נכות, מה שמזכה אותה בקבלת כמה מאות שקלים בחודש ללא סיוע נוסף. כל זה היה עד שחצי שנה לאחר מכן הופיעה לפתע אחות בביתם. "בלי תיאום, בלי כלום, היא דפקה בדלת ונכנסה", סיפרה יהודית. את בתה בדקה ב-2009 אותה האחות שעשתה זאת שנה קודם לכן, ואותם המבדקים העלו ממצאים זהים.

כעבור זמן קצר זומנה יהודית לוועדה רפואית, שם נמסר לה כי הוחלט לשלול ממנה את הקצבה - והוסיפו לכך משפט תמוה: "ראה גם מכתבה של רחל ארבל". אותו הכיתוב עורר ביהודית סימני שאלה, אך בביטוח הלאומי סירבו להציג בפניה את המכתב המדובר בטענה שהוא אינו הסיבה לביטול הקצבה. רק אחרי שפנתה בדרישה משפטית, על פי חוק חופש המידע, הותר לה לעיין בו. "הזדעזעתי כשראיתי את המכתב הזה", היא סיפרה בזעם. "האחות הראשית של הביטוח הלאומי אמרה בעצם לרופא מראש מה להחליט מראש בוועדה".

בניגוד מוחלט למה שקובעות תקנות הביטוח הלאומי, האוסרות על קיום זיקה בין הרופאים שיושבים בוועדות לבין המוסד, חשף המסמך כיצד קיבלו הרופאים תכתיבים מהביטוח הלאומי כאילו היו הרופאים חותמת גומי.

בעקבות המכתב, הורה בית הדין לעבודה לשוב ולדון בתיק. אלא שגם אז הצליחו להערים על יהודית קשיים: הפעם בדמות סעיף תקנוני שלפיו יש לכאורה לשלול מבתה את הקצבה - זאת, על בסיס הטיפולים האינטנסיביים
שהיא מקבלת. כך, ילדה עם שיתוק מוחין ואמה, אם לארבעה ילדים עם צרכים מיוחדים, מטורטרות בוועדות ובבתי משפט כבר שנתיים כדי לקבל את מה שמגיע להן על פי דין - ולבטח על פי מידת הרחמים.

תגובת הביטוח הלאומי: "אנו פועלים לפי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו. בעניין הילד אורי תרזי: גם הוועדה וגם ועדת ערר קבעה שדי ב-50% נכות, כיוון שהקיצבה ניתנת לפי תלותו של הילד באדם אחר ביחס לבני גילו. בעניין הגברת רבקה ברנשטיין: לאחר שבעבר אושרה לה גימלה מקסימאלית, חל שיפור במצבה גם בבדיקת אחות וגם בערעור, שקבעו כי אינה תלויה במידה רבה מאד בעזרת זולת לפעולות יום יום.ובעניין הילדה הסובלת משיתוק מוחין: גם כאן קבעה ועדת ערר שתלותה בזולת אינה מזכה בגמלה. לגבי המסמך של האחות הראשית, אין ספק שמדובר בניסוח בעייתי: מאז שינינו את הליכי העבודה כך שהיועץ הבכיר לילדים נכים הוא רופא ילדים, ולא אחות.

תגובת האחות הראשית לגמלת ילד נכה, לשעבר: "זכותו של רופא להתייעץ. במקרה שהבאתם הרופא ביקש ביקור בית של האחות. במכתב שהובא כאן, פניתי לפקיד התביעות ולא לרופא והתכוונתי שאם הילד מפוחד ולא משתף פעולה - ניתן להתבסס על ממצאי ביקור הבית שבוצע בסביבתו הטבעית".

קישורים:

• עוולות המוסד לביטוח הלאומי - כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו - הכתבה כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו , חיים ריבלין | חדשות 2 | 21/11/11 - בפרק הראשון בסדרת הכתבות החדשות על עוולות הביטוח הלאומי יצאנו לבדוק את המוקד הטלפוני. המוקד מנוהל על ידי חברה פרטית שמקבלת מאות שיחות מדי חודש. הטלפנים מתומרצים לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, ולא בהכרח לפרט בפניך את כל זכאויותיך. מנהל פורום ביטוח לאומי באינטרנט: "בביטוח לאומי - לא ידעת, לא קיבלת"...

• לשכת הרווחה חולון הפקירה אם וארבעת ילדיה חסרי דיור לרחוב בגשם ובקור - המגזין - ערוץ 10 - נובמבר 2011 - לרשויות הרווחה המקומיות אין מענה ופתרון למשפחות אשר גורשו מדירתם והם מושלכות לרחוב בקור בגשם - לפני כשנתיים הוצג סיפורה של סמדר עקרי אם חד הורית מחולון, שנאלצה לגור באוהל ברחוב, יחד עם ארבעת ילדיה, לאחר שהופקרו ע"י אגף הרווחה חולון. בעקבות הכתבה ההיא משרד השיכון התחייב לעזור אבל שנתיים אחרי, דווקא בחורף, סמדר נזרקת שוב לרחוב. יצאנו לבדוק מה קרה לכל ההבטחות, ואיך החיים בסוכה מאולתרת במקום בדירה מסודרת?..
• לשכת הרווחה רמלה הפקירה משפחה חסרת דיור - אמא ושמונת ילדיה לרחוב בגשם השוטף - אגף הרווחה רמלה - מדיניות משרד הרווחה בראשות שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון - השפלת אם ושמונת ילדיה קשי יום והפקרתם ברחוב בגשם השוטף - הכתבה בגשם השוטף: אם ו-8 ילדיה פונו מביתם ברמלה - משפחת גטנה מרמלה פונתה אמש מדירתה אחרי שלא עמדה בתשלומי המשכנתה. משרד השיכון והעירייה מגלגלים את האחריות מאחד לשני. האם וילדיה נותרו ללא קורת גג בתחילת החורף, ומקווים שמישהו ימצא פתרון למצוקתם - ברהנו טגניה וגלעד שלמור | חדשות 2 | פורסם 17/11/11...

מדיניות משרד הרווחה: "בביטוח הלאומי רוצים שאנשים ימותו"

הכתבה "בביטוח הלאומי רוצים שאנשים ימותו" , שרה ב"ק | חדשות 2 | פורסם 27/11/10

כל החיים אנחנו משלמים לביטוח הלאומי, אבל ברגע האמת, כשצריך שהם ישלמו לנו, זה הופך להיות קשה מדי, עד כדי גיהנום. זה לא צריך להיות כל כך מסובך כדי לקבל את מה שמגיע, אבל המציאות מוכיחה שקמה לה תעשייה שלמה של מומחים יותר ומומחים פחות שמוכנים לעשות בשבילנו את העבודה – בתנאי שנתחלק איתם בכסף
.

.
אף אחד לא מתכונן לזה כי אנחנו תמיד רוצים להיות בריאים, אבל החמרה במצב הבריאותי יכולה לקרות באופן פתאומי, בגלל מחלה או תאונה. כך, באמצע החיים, מוצא את עצמו האדם כשהוא נזקק - והמערכת עומדת מנגד, מערימה קשיים במקרה הטוב, ולא עוזרת כלל במקרה הרע.

כולנו, שכירים ועצמאים, משלמים כל החיים תשלומי ביטוח לאומי. הרעיון הוא שאם נאבד את יכולת העבודה או נתקשה בכך, תעזור לנו המדינה במתן קצבה חודשית צנועה - 2,000-3,000 שקלים בממוצע.

עם זאת, עד שהרעיון הזה יוצא אל הפועל, הנשמה יוצאת בדרך. "את צריכה לשבת כל היום ליד הטלפון והפקס. את מתקשרת אליהם ומחכה לפחות שבוע עד עשרה ימים, לחכות לראות אם הם קיבלו את התיק או לא", מספרת חביבה אשכנזי, שבעלה חלה ותבע את הביטוח הלאומי.

נלחמת בכל החזיתית

אייל, בעלה של חביבה, היה נהג משאית עצמאי. לפני שנתיים וחצי הוא עבר התקף לב ובעקבות זאת גם ניתוח מעקפים. מאוחר יותר הוא גם עבר השתלת לב מתרומה שקיבל - כל זאת בתוך שבועיים. בעקבות הניתוחים הוא גם סבל מזיהומים ומאז אינו יכול לעבוד וזקוק לסיוע רפואי.

"האינטרס של הביטוח הלאומי הוא לתת לאנשים כמה שפחות ושהם ימותו כמה שיותר מהר", טוען אייל. "אין ספק בכך", מסכימה איתו אשתו חביבה.

חביבה נאלצה לקחת על עצמה את עול הטיפול באייל ואת פרנסת המשפחה. בנוסף על כך, היא גם עומדת בראש המערכה מול הביטוח הלאומי. פעמיים איבדו להם את התיק הרפואי והמסמכים, ובסוף דחו את בקשתם לקצבת נכות.

השבוע גם יצאנו לתעד את מסדרונות הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, שם ניתן למצוא בקלות אנשים בוכים, מחפשים אחר החדר הנכון ולעיתים גם יוצאים מאוכזבים. כשסוף סוף מוצאים את חדר הוועדה הרפואית, לא תמיד הבדיקות נעימות.

תעשיית הייעוץ הפרטי פורחת

כשהמוניטין של המוסד לביטוח לאומי כל כך בעייתי, אפשר להבין איך עולות ופורחות לאחרונה חברות מסחריות שלוקחות הרבה מאוד כסף מאנשים שמבקשים למצות את זכויותיהם הרפואיות אל מול הביטוח הלאומי.

הם יודעים את הדברים, הם יודעים למי לפנות, הם יודעים איך לפנות, הם עושים את כל הפקסים והם עושים את כל הטלפונים. החברות האלה לא מייצגות את הפונים בתוך הוועדות הרפואיות. הן מייעצות לפני, נותנות טיפים, עוזרות להשיג את המסמכים הדרושים, ובעיקר מוסרות ידע שקשה מאוד להגיע אליו לבד.

מדובר בתעשייה לכל דבר: עשרות עובדים, יועצים, מוקדניות וחדרי משרד מפוארים במקומות היקרים ביותר בתל אביב. אנשים חולים ונכים מגיעים אליהם מכל הארץ בתקווה להשיג יותר ומשלמים 17-33 אחוזים מהקצבאות שהם מקבלים במשך מספר שנים.

במוסד לביטוח לאומי בטוחים שהשירות הזה מיותר ושהחברות מנצלות את המצב הקשה שבו נמצאים נכים וחולים, ושבסוף החברות לא מצליחות להשיג יותר ממה שמצליחים אנשים שעושים זאת בעצמם.

בניסיון להפוך את השירות של הביטוח הלאומי לנגיש יותר, הם גם מחלקים תקליטורים עם סרטוני הדרכה. עם זאת, נדמה שהבעיה הזאת צריכה טיפול כוללני יותר או אפילו מחשבה מחודשת על כל המבנה של המוסד המסורבל הזה, שכולנו מממנים במשך כל החיים.

מדיניות משרד הרווחה המופקרת - המדינה מכריחה משפחות חד הוריות להיות נזקקות

אוגוסט 2011 - מבט לחדשות - מדיניות משרד הרווחה להפוך משפחות במדינת ישראל להיות נזקקות על מנת שניתן יהיה להוציא את הילדים בכפייה מהבית למוסדות הרווחה המופרטים.
תעשיית הרווחה מגלגלת מידי שנה מיליארדים שעיקרם משכורות עתק למנהלי עמותת (מלכ"רים) כנסי תרומות נוצצים בארץ ובחו"ל וגזירת מיליוני שקלים למתווכים ולפוליטיקאים נואמים על עבודה של מספר דקות ועוד...
על מנת לממן את תעשית הרווחה המושחתת מייצר משרד הרווחה משפחות נזקקות כדוגמת המשפחות החד הוריות שאינן מקבלות מזונות מביטוח לאומי.
.

.
קישורים:

• ארגון הג'וינט מאדריכלי מדיניות משרד הרווחה בוחש במשכורות עתק למנהלים ו"הענקת תמריצים" לפקידי ממשל ושופטים במזרח אירופה - אוגוסט 2010 - מדיניות משרד הרווחה ל"טיפול" ב- 350,000 "ילדים בסיכון" (1 לכל 6) לטענתם, היא נגזרת בין השאר של ארגון הג'וינט. מדיניות הוצאת ילדים מבתיהם, רדיפת קשישים מתוך "דאגה לבטחונם", משכורות עתק, כנסי התרמה נוצצים עם משכורות עתק למארגנים ולמתווכים...

• כל מילה שווה זהב: בנימין נתניהו קיבל כמיליון שקל עבור נאומים באירועים של עמותה קטנה וענייה - תעשיית הון עתק, חובקת עולם, של העמותות ל"סיוע" למוחלשים במדינת ישראל - הכתבה מיליון שקל, ביבי , מרב בטיטו, צדוק יחזקאלי , ידיעות אחרונות , 09.03.2010...
• פשעי משרד הרווחה - סחר בילדים - יוני 2011 - ערוץ 1 - פוליטיקה - משרד הרווחה מוציא ילדים מהבית ללא סיבה, כך עולה מדבריה של עו"ד ורוניקה ברומברג - הסיבה להוצאת ילדים מהבית היא עמידה במכסות לאכלוס פנימיות. מערכת הרווחה במדינת ישראל מופקרת ומושחתת, מדובר במערך שלם של פקידי ממשל, שופטים, מלכ"רים, מאבחנים ועוד אשר פושעים במשפחות וילדיהם על מנת ליצר לעצמם פרנסה...
• יצחק הרצוג - אבי מערך הרווחה המופקר יחקר ע"י מבקר המדינה בפרשת הג'ובים במשרד הרווחה - אוגוסט 2010 - שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג המקטרג הרשמי באמצעות פקידי הסעד נגד משפחות, ילדים קשישים וחסרי ישע מבלי לבדוק עובדות לאשורן, מוציא מידי שנה אלפי ילדים בכפייה מבתיהם למסגרות מופרטות ללא פיקוח, השתלטות על גופם ורכושם של קשישים באמצעות אפוטרופוסים מפוקפקים, יבדק ע"י מבקר המדינה בפרשת הג'ובים לחברי מפלגת העבודה במשרד הרווחה שנחשפה ביולי 2010 ע"י תחקיר ערוץ 10...
• סיפור אם חד הורית ובנה שסומנו ע"י פקידות סעד מרשויות הרווחה - ערוץ 1 - פוליטיקה - יוני 2011 - אם חד הורית שהיא ובנה בן ה- 8 סומנו ע"י פקידת סעד מספרת את סיפורה. רשויות הרווחה החליטו באופן חד צדדי לקחת את הבן למרכז חירום למשך כ- 10 חודשים...