עיכובים בזימון לוועדות רפואיות - מדוח שנתי 32 נציבות תלונות הציבור

התלונות

בנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) מתקבלות מדי שנה בשנה תלונות רבות שעניינן הטיפול בזימונים לוועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), ובהן ועדות רפואיות לעניין קבלת פטור ממס הכנסה. להלן תיאור שתי תלונות העוסקות בעיכובים בזימונים לוועדות אלה:

תלונה א'

1. (א) לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - הפקודה) נכה שדרגת נכותו 100% (או 90% משוקללים) זכאי לפטור ממס הכנסה. לפי תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979, נכה שדרגת נכותו לא נקבעה לפי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה, תקבע ועדה רפואית של המוסד את דרגת נכותו לצורך זכאות לפטור ממס הכנסה. על החלטת הוועדה אפשר להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים (להלן - ועדה לעררים).
(ב) המתלונן, תושב הרצליה, חלה בסרטן בשנת 2004. ועדה רפואית של המוסד שבדקה אותו ביולי אותה השנה קבעה כי דרגת נכותו אינה מזכה בפטור ממס הכנסה.
(ג) ב-1.9.04 הגיש המתלונן לוועדה לעררים בסניף המוסד בתל אביב ערר על החלטת הוועדה הרפואית, וזומן לבדיקה בוועדה לעררים ב-22.12.04. אולם הוועדה לא דנה בעניינו של המתלונן מאחר שהאונקולוג שהיה אמור להשתתף בה פסל את עצמו בנימוק שהוא מכיר את המתלונן.
(ד) בסוף ינואר 2005, כחמישה חודשים לאחר שהגיש המתלונן את הערר, הודיע לו סניף המוסד בתל אביב שהערר הועבר לסניף המוסד בחיפה מכיוון שאין בוועדות לעררים בתל אביב אונקולוג שיכול להשתתף בדיון בערר שהגיש.
2. בתלונתו לנציבות מינואר 2005 קבל המתלונן על התמשכות הטיפול בערר ועל העברת הערר לוועדה לעררים בסניף המוסד בחיפה.


בירור התלונה

1. הממונה על הוועדות הרפואיות בסניף המוסד בחיפה (להלן - הממונה) הודיעה לנציבות שאף כי תיקו של המתלונן הגיע לסניף המוסד בחיפה בתחילת ינואר 2005, היא יכולה לשבצו בדיון הוועדה לעררים רק במחצית השנייה של מאי אותה שנה משום שהאונקולוגית החברה בוועדה שוהה בחו"ל ותחזור לארץ רק במועד האמור. לבקשת הנציבות שוחחה הממונה עם המתלונן וזימנה אותו לישיבת הוועדה שנקבעה ל-2.6.05.
2. ב-2.6.05 התקשר המתלונן לנציבות וטען שהמאבטחים בסניף המוסד בחיפה אינם מאפשרים לו להיכנס לסניף בטענה ששמו אינו כלול ברשימת המוזמנים לוועדות הרפואיות. עובד הנציבות התקשר למנהלת הסניף ולמנהלת תחום הגמלאות בסניף ואלה מסרו לו ששוחחו עם הממונה, ולדבריה ישיבת הוועדה שהמתלונן זומן אליה בוטלה ונמסרה לו הודעה על כך. המתלונן הכחיש בכל תוקף שקיבל הודעה בכתב על ביטול ישיבת הוועדה בעניינו או שהודעה כאמור הושארה במענה הטלפוני בביתו. המתלונן ציין שאילו קיבל הודעה כזאת לא היה טורח לנסוע לשווא לחיפה.
3. הממונה הסבירה לנציבות כי ישיבת הוועדה לעררים בחיפה בוטלה מאחר שאחת הרופאות החברות בוועדה ביטלה את השתתפותה בה. הממונה טענה שמכיוון שלא נשלחה למתלונן הזמנה בכתב לדיון בישיבת הוועדה, הוא "צריך היה לדעת" שהיא בוטלה. לבקשת הנציבות שוחחה הממונה עם המתלונן, התנצלה לפניו ותיאמה עמו מועד חדש להתייצבות לדיון לפני הוועדה לעררים.
4. ב-14.6.05 דנה הוועדה לעררים בחיפה בערר והחליטה לשלוח את המתלונן לבדיקה אצל קרדיולוג בסניף המוסד בתל אביב. ב-10.8.05 החליטה הוועדה לקבל את עררו של המתלונן וקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% מ-4.4.04 עד 30.4.05 ונכות צמיתה בשיעור של 74% מ-1.5.05.

תוצאות הבירור
1. בירור הנציבות העלה את הליקויים האלה:
(א) אף שהמתלונן הגיש את הערר ב-1.9.04, ועדה לעררים דנה בערר לראשונה רק ב-14.6.05, לאחר עיכובים וביטולים.
(ב) אף שהמתלונן נאלץ להמתין לחינם כארבעה חודשים לכינוס הוועדה לעררים בסניף המוסד בתל אביב, גם לאחר שהועבר תיקו לסניף המוסד בחיפה לא נתנה הוועדה לעררים בחיפה עדיפות לטיפול בעניינו. יתרה מזאת, היא דנה בתיקו רק חמישה חודשים לאחר קבלת התיק, ולאחר התערבות הנציבות.
(ג) טענת המתלונן כי הוא לא קיבל הודעה על ביטול ישיבת ועדת העררים נראית סבירה, מאחר שהדעת נותנת שהוא לא היה מגיע לסניף המוסד בחיפה אילו היה נמסר לו על הביטול. בבירור בסניף המוסד בחיפה לא נמצאה ראיה לכאן או לכאן בשאלה אם נמסר למתלונן בטלפון על ביטול הדיון בוועדה.
2. נוכח הליקויים שנמצאו בטיפול המוסד בעניינו של המתלונן, ציינה הנציבות לפני המוסד שמן הראוי שישקול לפצות את המתלונן על הוצאות הנסיעה המיותרת לחיפה ועל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב הטיפול הכושל בעניינו. עוד ציינה הנציבות שמן הראוי שהוועדות הרפואיות יזרזו את הטיפול בחולים כדוגמת המתלונן, שהדיון בעניינם התעכב עקב קשיים בהרכבת הוועדות.
3. סמנכ"ל גמלאות במוסד (להלן - הסמנכ"לית) טענה לפני הנציבות כי המקרה שבו עוסקת התלונה יוצא דופן ואינו משקף את פעילות הוועדות הקובעות את דרגת הנכות לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, וכי מדובר בכשל מקומי שלא היה צריך לקרות. לדבריה, במקרה שבו בוטלה ישיבת ועדה וכן במקרה של חולה שמצבו קשה, על הסניף לעשות כמיטב יכולתו לזמן את המבקש לוועדה בהקדם ולוודא שהעניין יטופל כראוי. הסמנכ"לית ציינה שבכוונתה להטמיע נהלים ברורים בעניין זה במסגרת השינוי שהמוסד עושה בכל תהליכי העבודה של הוועדות הרפואיות למניעת הישנותם של ליקויים כאלה. כמו כן, הורתה הסמנכ"לית להחזיר למתלונן את הוצאות נסיעתו לסניף המוסד בחיפה.

תלונה ב'

1. ביולי 2004 הגיש המתלונן, חולה סרטן, לסניף המוסד בתל אביב בקשה להיבדק בוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, ושילם אגרה בסך 500 ש"ח. לטענתו, בתחילת אוגוסט אותה השנה קיבל הודעה שיזומן לבדיקה בוועדה, אך עד מועד הגשת התלונה באוקטובר 2004 לא זומן לישיבת הוועדה.
2. המתלונן טען כי הוא זקוק בדחיפות לאישור על דרגת נכותו מאחר שעקב מחלתו נגרמות לו ולמשפחתו הוצאות כבדות.


בירור התלונה
1. מיד לאחר קבלת התלונה התקשר עובד הנציבות לבית המתלונן כדי לברר כמה פרטים, אך אשת המתלונן מסרה לו שבעלה נפטר זמן קצר לאחר משלוח התלונה. על אף פטירת המתלונן, המשיכה הנציבות בבירור התלונה וביקשה מהמוסד לבדוק את דרגת נכותו של המתלונן לפי מסמכים רפואיים, כדי לקבוע אם הוא זכאי לפטור ממס הכנסה למפרע.
2. בינואר 2005 הודיע סניף המוסד בתל אביב לנציבות שב-26.12.04 דנה ועדה רפואית בבקשת המתלונן וקבעה לו נכות רפואית של 100% למפרע לפרק הזמן שלפני פטירתו.
3. רכזת בכירה של ועדות רפואיות בתחום הנכות בהנהלת המוסד בירושלים מסרה לנציבות שככלל ניתנת עדיפות לטיפול בבקשות של חולי סרטן לכינוס ועדות רפואיות לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, וחולים אלה מובאים בתוך פרק זמן קצר ביותר לפני ועדה רפואית. אולם בטעות לא סומן תיקו של המתלונן כ"דחוף", ועקב כך לא ניתנה עדיפות לטיפול בעניינו. עוד מסרה הרכזת שאחת הסיבות להמתנה הממושכת לבדיקה בוועדה בתל אביב היא העומס הרב בסניף המוסד שם.

תוצאות הבירור

הנציבות הביאה את ממצאי הבירור של התלונה לידיעת הסמנכ"לית של המוסד וביקשה שתבדוק אם אפשר לקצר עוד את משך ההמתנה של חולים שמצבם קשה לוועדות רפואיות. הסמנכ"לית הודיעה לנציבות שסניף המוסד בתל אביב שיפר את תהליכי העבודה במחלקת הוועדות הרפואיות ומשך ההמתנה לדיון בוועדות התקצר במידה ניכרת.

ליקויים בטיפול בבקשה להעלאת דרגת נכות - מדוח שנתי 32 נציבות תלונות הציבור

התלונה

המתלונן הגיש באוקטובר 2004 לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). ואלה פרטי התלונה:
1. (א) המתלונן נפגע בתאונת עבודה ב-14.7.92. ב-23.9.99 פסקה לו ועדה רפואית של המוסד 37% נכות רפואית (להלן - דרגת הנכות הרפואית). ועדת רשות של המוסד (להלן - ועדת הרשות) קבעה שהנכות פוגעת בהכנסותיו של המתלונן ולפיכך יש להעלות את דרגת נכותו במחצית לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - תקנה 15), ולהעמידה על 56% (37% נכות רפואית + 19% לפי תקנה 15) .
(ב) בפברואר 2002 הגיש המתלונן לסניף המוסד בבאר שבע (להלן - סניף באר שבע) בקשה לבדיקה מחודשת של דרגת נכותו עקב החמרה שחלה לטענתו במצבו הרפואי. הוועדה הרפואית בסניף באר שבע דנה בבקשה ודחתה אותה.
(ג) המתלונן הגיש ערר על ההחלטה לוועדה רפואית לעררים. באוגוסט 2002 החליטה הוועדה הרפואית לעררים שחלה החמרה במצבו הרפואי ולפיכך הוא זכאי ל-44% נכות רפואית. עוד החליטה הוועדה להעביר את עניינו של המתלונן לוועדת רשות כדי שזו תדון בזכאותו להעלאת דרגת הנכות על פי תקנה 15.
2. לטענת המתלונן, על אף פניותיו ופניותיה של עורכת דינו לסניף באר שבע, למחלקה לפניות הציבור של המוסד ואף למנכ"ל המוסד, ההחלטה הסופית בעניינו התקבלה רק ב-7.6.04, כמעט שנתיים מאז החליטה הוועדה הרפואית לעררים להעביר את עניינו לוועדת הרשות.

המתלונן ציין בתלונתו כי עקב העיכוב בטיפול בעניינו נגרמה לו עגמת נפש רבה והוא נאלץ לדחות כמה פעמים את הדיון בערעור שהגיש לבית המשפט בנוגע לשיעור הפיצויים המגיעים לו בשל תאונת העבודה.

בירור התלונה
טיפול הוועדות הרפואיות בעניינו של המתלונן
הבירור בסניף באר שבע ובמחלקה לפניות הציבור של המוסד בירושלים העלה כדלקמן:
1. לאחר שהמתלונן לא קיבל כל הודעה על ההחלטה בעניין הערר שהגיש על החלטת הוועדה הרפואית שבסניף באר שבע, הוא הגיש בתחילת פברואר 2003 תלונה למחלקה לפניות הציבור של המוסד. ב-9.2.03 פנתה המחלקה לסניף באר שבע לקבלת תגובה, אולם פנייתה לא נענתה. רק ב-7.4.03, לאחר שהמחלקה שבה ופנתה לסניף וביקשה מענה דחוף לפנייתה, התקבלה תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף מתאריך 19.3.03. בתגובה נאמר כי עקב עומס רב בוועדות הדנות בנכות מעבודה בסניף דנה ועדת הרשות בעניינו של המתלונן רק ב-5.2.03, והחליטה שמאחר שנכותו של המתלונן אינה פוגעת בהכנסותיו אין מקום להפעיל את תקנה 15 ולהוסיף על דרגת הנכות הרפואית שקבעה הוועדה הרפואית לעררים. הוא הוסיף שהתיק "יועבר לאישור הדיון בוועדה הרפואית בסניף ירושלים [הוועדה הרפואית לעררים] בימים הקרובים".
ב-8.4.03 הודיעה המחלקה לפניות הציבור למתלונן את האמור לעיל והתנצלה לפניו על התמשכות הטיפול בעניינו.
2. ב-25.11.03 פנתה עורכת דינו של המתלונן למנכ"ל המוסד והלינה על שטרם התקבלה החלטת הוועדה הרפואית לעררים. הפנייה הועברה למחלקה לפניות הציבור, לטיפולה, וזו פנתה לסניף באר שבע ב-1.12.03 לקבלת תגובה. בתגובת ממלא מקום מנהל הסניף שהתקבלה ב-5.2.04 נאמר שלא נמצא כל הסבר הגיוני לעיכוב בהעברת התיק לסיכום דיון בוועדה הרפואית לעררים בירושלים, ולדבריו "הובהר לנוגעים בדבר שאופי הטיפול אינו מתקבל על הדעת בתקווה שלא יישנה". ממלא מקום המנהל צירף לתגובתו את תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף, שהתנצל על שהתיק לא הועבר לוועדה הרפואית לעררים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות. לדבריו "התיק יועבר מחר, ה-4.2.04 תוך בקשה מיוחדת לסיכום דיון דחוף על מנת שהכרעת הוועדה לעררים תועבר לתובע ללא עיכוב נוסף".

ב-10.2.04 שלחה המחלקה לפניות הציבור מכתב לעורכת דינו של המתלונן ובו מסרה את תגובותיהם של ממלא מקום מנהל הסניף ושל סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף.
למרות הבטחת סגן מנהל תחום הגמלאות התברר שהתיק הועבר לוועדה הרפואית לעררים רק במאי 2004, והוועדה סיכמה את הדיון בתיק ב-7.6.04, 16 חודשים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות.
3. הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את המלצת ועדת הרשות שלפיה אין להוסיף על דרגת הנכות הרפואית של המתלונן, ובשל כך בוטלו אחוזי הנכות שנוספו לו בעבר לפי תקנה 15 ונקבעו לו רק 44% נכות למפרע (במקום 56% שהיו לו בעבר) מ-10.2.02 (המועד שבו הגיש את הבקשה להעלאת דרגת הנכות). בשל הורדת דרגת הנכות הוקטנה קצבת המתלונן, ונוצר חוב שלו למוסד בסך 10,891 ש"ח בשל הקצבה ששולמה לו ביתר מפברואר 2002 עד יוני 2004. המוסד ניכה מקצבאות ששולמו למתלונן 5,235 ש"ח על חשבון החוב.

הטיפול בערעור שהגיש המתלונן לבית הדין האזורי לעבודה
1. המתלונן הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (להלן - בית הדין האזורי לעבודה) ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים להוריד את דרגת הנכות שלו. הבירור העלה שגם המוסד הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בטענה שלפי פסיקת בתי הדין לעבודה אין להוריד את דרגת הנכות בהליך להעלאת דרגת נכות שיזם תובע.
2. בדיון בערעורו של המתלונן שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה הציגה מתמחה מן הלשכה המשפטית של המוסד טיעונים נגד הערעור שהגיש המתלונן ולא התייחסה כלל לערעור המוסד, אף שכאמור המוסד תמך בעמדת המתלונן שלפיה אין להוריד את אחוז הנכות שלו.
3. ב-25.1.05 החליט בית הדין האזורי לעבודה לדחות הן את הערעור שהגיש המתלונן והן את הערעור שהגיש המוסד. אשר לערעור שהגיש המוסד, בית הדין האזורי לעבודה ציין כדלקמן:
"נימוקי ערעור לא הוגשו, ומדברי ב"כ המוסד עולה כי אין טענות כנגד החלטת הוועדה. בתום דבריה ביקשה ב"כ המוסד לדחות את ערעור המבוטח, ולא התייחסה כלל לערעור המוסד. מכאן שהמוסד זנח את הערעור, ואני מורה אודות מחיקת הערעור בתיק זה."

המתלונן הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה.

תוצאות הבירור
1. (א) משהעלה הבירור שבשל טעות בלתי מוסברת טען המוסד כנגד עמדתו שלו בבית הדין האזורי לעבודה, פנתה הנציבות למחלקה המשפטית של המוסד בבקשת הבהרות. סגנית היועצת המשפטית של המוסד אישרה שאכן חלה טעות בטיפול בתיקו של המתלונן במוסד ובייצוג המוסד בבית הדין האזורי לעבודה, והורתה למחלקת נפגעי עבודה להחזיר למתלונן למפרע את דרגת נכותו מעבודה
(56%) מיום ביטולה, 10.2.02, ולבקש מן המתלונן לבטל את ערעורו בבית הדין הארצי לעבודה.
(ב) מחלקת נפגעי עבודה פעלה לפי הנחיית סגנית היועצת המשפטית של המוסד ואף ביטלה את חובו של המתלונן, וביולי 2005 שילמה לו 6,691 ש"ח, סכום הכולל את הכספים שנוכו ממנו בשל החוב שבוטל בתוספת פיצויי הלנה.
2. הנציבות הסבה את תשומת לבה של המחלקה המשפטית של המוסד לכך שאף כי מחלקת נפגעי עבודה בסניף החזירה למתלונן את דרגת הנכות שנקבעה לו בעבר, היא התעלמה מהחלטת הוועדה לעררים מאוגוסט 2002 להעלות את דרגת הנכות הרפואית של המתלונן מ-37% נכות ל-44% נכות. לנוכח פניית הנציבות הורתה המחלקה המשפטית להעלות את דרגת הנכות של המתלונן ל-66% נכות (44% נכות רפואית + 22% נכות לפי תקנה 15). בשל כך שולמו למתלונן הפרשים נוספים בסך 7,920 ש"ח בתוספת פיצוי הלנת גמלה.
3. הנציבות העירה להנהלת המוסד על הליקויים שלהלן בטיפול במתלונן:
(א) אף שוועדת הרשות החליטה בעניינו עוד בפברואר 2003, הוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים בסניף ירושלים רק במאי 2004, אף כי בפרק הזמן הזה הבטיח סניף באר שבע למחלקה לפניות הציבור פעמיים, באפריל 2003 ובפברואר 2004, שיעביר מיד את התיק לוועדה הרפואית לעררים. מן הראוי היה שהמחלקה לפניות הציבור תעקוב אחר יישום ההבטחות שהיא מקבלת מהסניפים ומהגורמים שבמוסד.
(ב) באת כוח המוסד העלתה בבית הדין האזורי לעבודה טיעונים מנוגדים לעמדת המוסד ובכך גרמה לדחיית הערעורים שהגישו המוסד והמתלונן.

4. מנהלת מחלקת נפגעי עבודה בסניף באר שבע הודיעה לנציבות כי העובד שהיה ממונה על העברת תיקו של המתלונן לוועדה הרפואית לעררים ננזף בחומרה על טיפולו בתיק, וכי כיום היא בעצמה מטפלת בתיקיהם של נפגעי העבודה והם מועברים לוועדות הרפואיות לסיכום בתוך שבוע עד שבוע וחצי ממועד קבלת ההחלטה בידי ועדת הרשות.