בית הדין עבודה חייב ביטוח לאומי להכיר במחלת וורידים ברגליים כתאונת עבודה

הוורידים ברגליים הוכרו כפגיעת עבודה - ביטוח לאומי חויב בהוצאות , עו"ד איתן זבולון , י"ז בכסלו תשעו , 29.11.15, פסק דין

אחות בית חולים שסובלת מדליות ברגליים ביקשה להכיר בכך כפגיעה בעבודה. ביטוח לאומי סירב והצדדים נפגשו בבית הדין לעבודה, שקבע: הדליות הוחמרו בשל תנאי העבודה

ראה פסק דין בית דין אזורי לעבודה חיפה


אחות שעובדת מזה כ-47 שנים בבית החולים "בני ציון" שבחיפה סובלת ממחלת ורידים בשתי רגליה. בשנת 2014 היא פנתה לביטוח לאומי שיכיר בה כנפגעת עבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, כלומר, בשל ביצוע פעולות חוזרות ונשנות (במקרה שלה עמידה והליכה מרובות) שגרמו או תרמו להיווצרות הדליות.

לאחר שהמוסד דחה את התביעה שלה היא תבעה אותו בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. האחות סיפרה כי היא עובדת חמש משמרות בנות שמונה שעות בשבוע, שבמסגרתן היא מבצעת עבודה פיזית הכוללת הליכה, התכופפויות ועמידה ממושכת.

הצדדים הסכימו למנות מומחה בתחום כירורגיית כלי הדם, ואולם, לאחר שהתקבלה חוות דעתו ביקש ביטוח לאומי לפסול אותה, שכן המומחה אישר שישנו קשר סיבתי בין החמרת מצב הוורידים ברגליה של התובעת לבין העבודה. לפי המומחה, הדליות ברגלי התובעת הופיעו כנראה במהלך ההיריונות, אולם הן החמירו בהשפעת סביבת העבודה שלה.

התובעת כמובן ביקשה לאמץ את הממצאים של המומחה. לעומתה, טען ביטוח לאומי כי אי אפשר להבין מחוות הדעת שבאמת יש קשר סיבתי בשיעור של למעלה מ-50% בין המחלה לעבודה, כפי שדורש החוק.

לטעמו, אפשר להבין מחוות הדעת כי בהיותה אחות מעשית, שאינה עומדת שעות רבות בצורה סטטית כמו אחות חדר ניתוח למשל, התובעת לא עונה על הקריטריונים להיווצרות או החמרה של דליות.

הקשר הסיבתי ברור

ואולם, השופט אסף הראל החליט לקבל את התביעה וסבר שהתובעת הצליחה להראות כי הליקוי ברגליה קשור לעבודתה. לעמדתו, קריאת חוות הדעת כמכלול מעידה על כך שהמומחה רואה בצורה ברורה שישנו קשר סיבתי בין המחלה לעבודה של התובעת כאחות מעשית.

השופט הפנה לעמדת המומחה, שלפיה מן הראוי להכיר בתרומת תנאי העבודה להחמרת הליקוי בשיעור של לפחות 20%, מה שמעיד על כך שהכיר מפורשות ובאופן חד-משמעי בכך שיש קשר סיבתי משמעותי בין הליקוי לתנאי העבודה.

השופט הסכים עם טענת המוסד שהתובעת לא עמדה במהלך כל המשמרת, אולם אין בכך כדי לשלול את המסקנה שתנאי העבודה לא השפיעו על החמרת הליקוי.

"יש להזכיר כי על פי התשתית העובדתית המוסכמת, עבודתה של התובעת היתה כרוכה גם בעמידה ממושכת... הנה כי כן, העובדה שבעבודתה היתה התובעת יכולה גם ללכת, לא שוללת קיומו קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי, אלא נפקותה הוא לענין מידת ההשפעה", כתב השופט הראל בפסק הדין.

מכאן ניגש השופט לבדוק אם אכן מדובר במיקרוטראומה וגם הפעם השיב על כך בחיוב, בהתאם לחוות דעתו של המומחה שהסביר "כי במהלך העמידה מתרחבים הוורידים כל פעם קצת יותר, תוך הוספת פגיעה נוספת קלה כל פעם בתפקוד המסתמים. המקרים החוזרים ונשנים מביאים במצטבר להחמרה במצב הדליות".

בניגוד לטענת ביטוח לאומי, סבר השופט שעמדת המומחה הייתה עקבית ונהירה ואין כל סיבה שלא לאמץ את מסכנותיו. "על כן, משמדובר בתנאי עבודה המערבים עמידה ממושכת שכלל אינה סטטית, הוכיחה התובעת כי מתקיימים בה כל התנאים להכרה בליקוי הדליות בשתי רגליה, כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה", סיכם השופט את פסק הדין. 

התביעה התקבלה אם כך, וביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט של 3,000 שקל.

ביה"ד לעבודה חיפה קבע שמוכר שוארמה נפגע עבודה בניגוד לעמדת ביטוח לאומי

ביטוח לאומי הכיר במוכר שווארמה כנפגע עבודה ,עו"ד ג'אק מטאנס ,04.11.15 , כלכליסט

לפסק הדין לחצו כאן

לאחר כ-28 שנים בהם חתך מדי יום בשר וירקות, ביקש המוכר להכיר בו כנפגע עבודה, בשל כאבים וחולשה בשתי ידיו. ביה"ד לעבודה קבע שמדובר תאונת עבודה, בניגוד לעמדת ביטוח לאומי

לאחר כ-28 שנים בהם חתך מדי יום בשר וירקות, ביקש האיש להכיר בו כנפגע עבודה, בשל כאבים וחולשה בשתי ידיו. בית הדין לעבודה קבע שמדובר תאונת עבודה על פי עיקרון המיקרוטראומה – פגיעות זעירות חוזרות.

במשך 26 שנים היה האיש בעל דוכן שווארמה משלו, ובשנת 2013 החל לעבוד בתור שכיר בדוכן של אחיו. בתקופה זו החל לסבול מכאבים ותחושת נימול באצבעות הידיים. הוא נבדק ואובחן כסובל מ"תסמונת התעלה הקרפלית" בשתי ידיו.

בשנת 2014 הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בבקשה שיורה לביטוח לאומי להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע", או לחלופין כ"תאונת עבודה", על פי עיקרון המיקרוטראומה – פגיעות קטנות שמצטברות לנזק משמעותי.

התובע סיפר כיצד נהג לחתוך מדי יום כ-35 קילו ק"ג בשר ועשרות ירקות במשך שעות רבות. יד ימין הייתה חותכת, בעוד יד שמאל הייתה מחזיקה את הבשר או הירק.

לדבריו, משנת 2008 החל לחתוך את הבשר מעמוד השווארמה בעזרת סכין חשמלית רוטטת, וביד שמאל היה מחזיק את המגש לקליטת הבשר שנחתך מהעמוד. לשיטתו, הפעולות החוזרות שביצע הן אלו שגרמו למצבו הרפואי.

ביטוח לאומי. טען כי לא סביר שתסמונת התעלה הקרפלית תופיע אחרי 5 שנים צילום: טל שחר

ביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה, בטענה שמדובר ב"תהליך תחלואתי רגיל". לגרסתו, החל מ-2008 הודה התובע שהוא משתמש בסכין חשמלית, שאינה דורשת מאמץ פיזי.

כמו כן, ביטוח לאומי טען כי לא סביר שתסמונת התעלה הקרפלית תופיע רק 5 שנים לאחר שהפסיק לבצע חיתוך ידני עם סכין רגילה.

פעולות חוזרות

בעקבות המחלוקות בין הצדדים, מינתה סגנית הנשיא השופטת איטה קציר מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שהעריך כי אין קשר סיבתי ישיר בין עבודתו של התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית.

בשל סתירות בחוות דעתו של המומחה, הסכימה השופטת לבקשת התובע למנות מומחה נוסף. הפעם המומחה השווה את עבודתו של התובע לעבודתו של קצב – עבודה פיזית הדורשת ביצוע פעולות חוזרות – והצביע בסבירות של מעל 50% על קשר סיבתי בין עבודת התובע למצבו הרפואי.

השופטת הסבירה כי כאשר בית המשפט ממנה שני מומחים מטעמו, יש להעדיף את חוות הדעת שניתנה לטובת המבוטח, מה גם שחוות הדעת הראשונה התעלמה מכך שהתובע המשיך לחתוך ירקות באופן ידני, גם לאחר שעבר לחתוך בשר עם סכין חשמלית.

"הפעולות האלה הינן פעולות רפיטאטיביות (חוזרות) שמבצע התובע במשך כל שעות עבודתו ביום עבודה", כתבה השופטת, והגיעה למסקנה שהתובע לקה במחלת תסמונת התעלה הקרפלית בעקבות תנאי העבודה שלו.

מכאן, נקבע שמדובר גם "במחלת מקצוע" וגם ב"תאונת עבודה", על פי עקרון המיקרוטראומה - פגיעות זעירות חוזרות.

לסיכום, השופטת קבעה כי התובע רשאי להגיש לביטוח לאומי תביעה לקביעת דרגת נכות בעבודה, ופסקה לזכותו הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.

לפסק הדין לחצו כאן

מייצגת התובע: עו"ד סמדר ברקוביץ-בן אריה

מייצגי הנתבע: לא צוין

עו"ד ג'אק מטאנס עוסק בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי

** הכותב לא ייצג בתיק.

הוועדות הרפואיות הן אינקוויזיטוריות. עכשיו זה רשמי

הוועדות הרפואיות הן אינקוויזיטוריות. עכשיו זה רשמי , מאמר מאת עו"ד חיים קליר , נובמבר 2014

אליהו אורן נפגע בתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בו כנפגע עבודה אולם קיפח אותו בשיעור אחוזי הנכות. כך חשב אורן והגיש ערעור לוועדה הרפואית לערעורים. 

לקריאת פסק הדין הקלק כאן

כל נכה המגיע בפעם הראשונה לוועדה הרפואית לערעורים רוצה להאמין שהוא עומד לפגוש רופאים ניטרליים ועצמאיים כיאה וכיאות לטריבונל המוגדר בפסיקה "גוף מעין שיפוטי". כך חשב גם אורן. הוא הופיע בפני שלושת רופאי הוועדה, שטח בפניהם ביראת כבוד את טענותיו והמתין בסבלנות להחלטתם.

חלפו 4 חודשים. אל ביתו הגיעה מעטפה מהמוסד. בתוכה מצא אורן סרט ווידאו. לפי החלטת הוועדה הרפואית לערעורים שהתקבלה מאחורי גבך, כך התבשר אורן במכתב שנלווה לסרט הווידאו, ביצענו אחריך מעקב סמוי. למען שקיפות התהליך אנו מצרפים את סרט הווידאו שתיעד את המעקב הסמוי. בקרוב תוזמן שוב לוועדת הערעורים על מנת לסכם את התיק.

אורן נדהם. איך אפשר במדינה דמוקרטית שטריבונל עצמאי יקבל מאחורי גבו של בעל דין החלטה לבצע אחריו מעקב סמוי וישתף בסוד ההחלטה רק את בעל הדין היריב?

אורן פנה לבית הדין לעבודה בבאר שבע וביקש את התערבותו.

השופט צבי פרנקל פסק כי אורן צודק. ההחלטה להזמין מעקב סמוי מאחורי גבו של מבוטח מהווה פגם מהותי ופוגעת בעקרונות הצדק הטבעי. השופט פרנקל ביטל את החלטת הוועדה והעביר את תיקו של אורן בפני הרכב וועדה אחר.

המוסד מיהר והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

השופט אילן איטח בדק את התקדימים וגילה כי בתחילת שנות התשעים פסקו שופטי בית הדין הארצי לעבודה כי לוועדה הרפואית לערעורים אין סמכות לבקש מעקב סמוי. אלא שבשנת 1998 שר הרווחה דאז אלי ישי התקין תקנה שהקנתה לוועדה לערעורים סמכות "לדרוש מהמוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות".

אני מחויב להרכין ראש בפני השר, הודיע השופט איטח לאורן. השר ישי שינה את אופייה של הוועדה הרפואית לערעורים. קודם היא הייתה "וועדה אדברסרית". תפקידה היה כמו זה של בית משפט ניטרלי: להסתפק בחקירה שהמוסד עשה בטרם הדיון בפניה. כעת היא "וועדה אינקוויזיטורית", שלוחה של המוסד, "להב 433" של הביטוח הלאומי.

התוצאה הזו מצמררת, השיב אורן. השר פגע בזכויות לפרטיות ולכבוד האדם המעוגנות בחוקי יסוד. אתם השופטים אמורים להגן עלינו מפני שרירות ליבם של השרים.

אתה צודק, השיב השופט איטח, אבל מדובר בהכרח בל יגונה. כדי להבטיח שרק הזכאים באמת לסיוע של המוסד יקבלו אותו ראוי לפגוע בזכויות יסוד.

אורן לא ויתר. הוא הפנה את השופט לסעיף בתקנות המחייב את הוועדה למסור למבוטח פרוטוקול עם כל החלטותיה. מכאן שהוועדה לערעורים לא יכולה לקבל החלטה על מעקב סמוי מאחורי גבו של המבוטח.

אתה צודק, הודה השופט. אבל אפשר לפתור זאת בקלות. מהיום ואילך רופאי הוועדה ירשמו את החלטתם להזמין מעקב סמוי על מזכר פנימי שיוסתר מעיני המבוטח. כך יוכלו רופאי הוועדה גם לקיים את חובתם למסור למבוטח פרוטוקול וגם להסתיר ממנו את מה שהוא לא אמור לראות.

קיימת עוד בעיה מטרידה, הוסיף אורן. כללי הצדק הטבעי קובעים שהוועדה הרפואית לערעורים חייבת לתת יחס שווה למוסד ולמבוטח הניצבים בפניה. הסמכות שאתם מקנים לרופאי וועדת הערעורים להזמין אצל המוסד מעקב סמוי על המבוטח אינו מתיישב עם כללי צדק טבעי אלה. אם תפגעו בכללי הצדק הטבעי קיימת סכנה לפגיעה באמון הציבור בוועדות הרפואיות. מראית פני הצדק חשובה לא פחות מעשיית הצדק עצמו.

גם בזה אתה צודק, השיב השופט איטח. אולם זוהי "המציאות הארגונית שבמסגרתה הוועדות הרפואיות פועלות. יחד עם זאת, ראוי כי המוסד ישקול האם ניתן לבצע את החקירות באמצעות גורם חיצוני נפרד".

ואני סבור כי במשפט האחרון של השופט איטח יצא המרצע מן השק. התגלה בעל הבית האמתי בסיפור. מה זאת אומרת "ראוי כי המוסד ישקול"? הרי זה בדיוק תפקידם של שופטינו לשקול. . מי שחושב שמנהלי המוסד ישקלו לוותר על בחירת החוקרים, על האפשרות לתת הוראות לחוקרים, על היכולת לקרוא את החקירות בטרם המבוטח קרא אותן ולתקנן "במידת הצורך" שיקום. אני לא קם.

23.11.2014 מסמך 1101

ביטוח לאומי רצה להפחית אחוזי נכות ונדחה עקב זימון לא מנומק

ביטוח לאומי רצה להפחית אחוזי נכות - ונדחה , ספטמבר 2014 , ynet

לאישה שנפצעה בתאונת עבודה נקבעו 44% אחוזי נכות. אחרי שנתיים וחצי היא הוזמנה לבדיקה מחודשת, אבל שופטת קבעה: הזימון לא מנומק

שנתיים לאחר שביטוח לאומי קבע נכות לנפגעת עבודה היא זומנה לבחינה מחודשת של מצבה הרפואי כדי לבדוק אם ניכר שיפור. העובדת התנגדה ופנתה לבית משפט, שקבע שהזימון אינו מנומק ולכן הוצא שלא כדין. בשל כך יישאר שיעור אחוזי הנכות של התובעת על כנו.

באוגוסט 2006 נחבלה אישה בראשה בתאונת עבודה. וועדה רפואית של הביטוח הלאומי קבעה לה נכות צמיתה בשיעור 44% בשל פגיעה נוירולוגית ונפשית. בטופס "בדיקת תקינות החלטת הוועדה", שמילא רופא המוסד כשבוע לאחר ההחלטה, נכתב כי יש ליזום דיון מחדש בעניינה בעוד שנתיים בכדי לבחון אם יש שיפור במצבה.

ואכן, לאחר שנתיים וחצי קיבלה האישה זימון לוועדה רפואית לצורך בדיקתה מחדש. היא דרשה לקבל נימוק להזמנה ונענתה שלביטוח הלאומי אין תיעוד של תלונות מצדה בתחומים שבהם נקבעו לה אחוזי נכות, ולכן יש צורך לבחון מחדש את אחוזי הנכות שלהם היא זכאית.

באמצעות עו"ד ארז שרעבי היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וטענה שהודעת המוסד לא חוקית כיוון שאינה מפורטת ואינה מבוססת על מידע רפואי חדש.

מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי היעדר הפניה לטיפול רפואי מבסס הנחה רפואית סבירה שחלה הטבה במצב המבוטחת.

ערעור "בדלת האחורית"

בפסק הדין ציינה השופטת אורנית אגסי שהמחוקק העניק לביטוח הלאומי את האפשרות להזמין נפגע לבדיקה חוזרת במקרים שבהם יש סיכוי שמצבו ישתפר. התקנה שקובעת זאת היא "אחות" לתקנה המתירה למבוטח לבקש דיון מחודש בדרגת הנכות, כאשר מצבו הורע.

עם זאת הוסיפה השופטת כי "התקנה לא נועדה לאפשר למוסד לערער על החלטת הוועדה הרפואית 'בדלת האחורית', אלא לבחון אם בחלוף הזמן חל שינוי במצב הרפואי של המבוטח לטובה או לרעה. חובה על המבקש בחינה מחדש לנמק אותה בנימוקים רפואיים".

נקבע כי במקרה זה הזימון שנשלח לתובעת היה כללי ולא מנומק, ועולה חשש שההחלטה התקבלה כלאחר יד ומבלי שרופא המוסד התעמק בשיקולים רפואיים. השופטת הוסיפה כי הרופא רשאי לזמן מבוטח לבחינה מחודשת רק במקרים שבהם יש לפניו מידע חדש על מצבו הרפואי. במקרה הזה, נפסק, לא עמד בפניו מידע כזה.

לאור זאת קיבלה השופטת את התביעה וקבעה כי ההחלטה לזמן את התובעת לבירור מחודש הייתה ניסיון לערער על החלטת הוועדה הרפואית בעקיפין, ולא התבססה על שיקולים ענייניים. ביטוח לאומי חויב בהוצאות התובעת בסך 5,000 שקל.

ביטוח לאומי רצה להפחית אחוזי נכות ונדחה עקב זימון לא מנומק

ביטוח לאומי עובר על החוק ומתעלם מאדם שנפצע

בירוקרטיה: ביטוח לאומי עובר על החוק ומתעלם מאדם שנפצע , דב גיל-הר , המגזין , ערוץ 10 , ינואר 2013

ד"ר מיכאל שיין נפגע בברכו במהלך ניתוח אבל הוא אינו מקבל את השלמת ההכנסה המגיעה לו על פי תקנה שנקבעה לפני 11 שנים. הסיבה: סכסוך בין העובדים וההנהלה. "זה אולי נשמע מפגר אבל אין לנו מספיק עובדים לטפל בתקנה", אומרים הפקידים

האם בביטוח לאומי עוברים על החוק? כשמדובר באזרח והדוקטור מיכאל שיין, וטרינר של חיות גדולות, התשובה היא כן. לפני 11 שנים נקבעה תקנה מספר 17 הקובעת כי אדם הנפצע במהלך עבודותו, זכאי להשלמת הכנסה אם שכרו ירד בשל הפציעה.

ד"ר שיין נפצע לפני ארבע שנים בברכו במהלך ניתוח שביצע בפרה ברפת, אך עד היום הוא לא קיבל את המגיע לו מביטוח לאומי. למה? כי סכסוך ישן בין עובדי המוסד והנהלתו מונע את יישום תקנה 17.

יצאנו לביטח לאומי כדי לבדוק את המצב האבסורדי. "ידינו כבולות. זה נשמע מפגר אבל זה בירוקרטיה. במסגרת זו של כוח אדם אנחנו לא יכולים להתמודד עם תקנה 17", מסבירים הפקידים. "אף פעם לא התעסקנו בתקנה הזאת. תפנו למנכ"ל החדש", משלחת אותנו מנהלת ביטוח לאומי בסניף רחובות שהיא במקרה גם חברת ועד.

החלטתנו לסייע ביישוב המחלוקת בין ההנהלה לעובדים, אבל הצעתנו לא ממש התקבלה בברכה. "אנחנו דורשים כוח אדם נוסף. לא נעשה מש ומתן בטלוויזיה", מסבירה יושב ראש ועד העובדים בשיחת טלפון. אז מה יהיה על ד"ר שיין? הוא ימשיך לנסות לקבל את המגיע לו על פי חוק.

מהוועד הארצי של עובדי ביטוח לאומי נמסר כי "ההנהלה לא מקצה את משאבי כוח האדם הדרושים ליישום תקנה 17. כל מי שמבקש לממש את זכויותיו, מעביר את החומרים הרלבנטיים בדואר או במייל למשרדי ההנהלה הראשית". הנהלת הביטוח הלאומי מוסרת: "אנו מקווים שבזמן הקרוב וכתוצאה מדיונים עם ועד העובדים, התקנה אכן תיושם על ידינו".

ביטוח לאומי גבה מאות מיליוני שקלים בניגוד לחוק

הכתבה ביטוח לאומי גבה מאות מיליוני שקלים בניגוד לחוק , רותם סלע , אפריל 2012
המוסד גבה תשלום כפול ממעסיקים ומחברות ביטוח עבור עובדים שהיו מעורבים בתאונות עבודה ושלשל לקופתו את הפיצויים. עו"ד עופר רון, שזכה בתביעה בנושא: "מעניין איזה הסבר יוכלו האחראים למחדל לתת"

המוסד לביטוח לאומי גבה ממעסיקים מאות מיליוני שקלים מיותרים בשנים 2006-1996 תוך שהוא גובה תשלום כפול של פיצויים עבור עובדים שהיו מעורבים בתאונות עבודה - הן מהמעסיקים והן מחברות הביטוח - ושלשל את הכסף לקופתו.

פסק דין תקדימי שניתן לאחרונה שופך אור על אחת מהפרשות המטרידות של הגוף הציבורי, המחזיק בקופה השנייה בגודלה אחרי אוצר המדינה. כיצד נעשתה הגבייה הכפולה? אדם שנפגע בתאונת עבודה שאינה באחריות המעביד זוכה לתשלום מהמוסד לביטוח לאומי עבור ימי היעדרותו ממקום העבודה. על-פי הנוהל הרגיל, המוסד פונה למעסיק ודורש ממנו תשלום עבור 9 הימים הראשונים של הפגיעה, שבגינם המעסיק צריך לשאת בתשלום הנזק.

אך מתוך פסק דין שהתברר לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה נגלתה פרקטיקה תמוהה של המוסד לביטוח לאומי. כמה שנים לאחר גביית 100% מהכספים מהמעסיק היה הביטוח הלאומי תובע את חברות הביטוח אשר אחראיות לנזק בגין כל ימי הפגיעה - מהראשון ועד האחרון (כולל 9 הימים הראשונים שעבורם כבר שילם המעסיק). את המימון שקיבל ע לפי הסכמים בינו לבין החברות, ששיעורו 80%-55%, הותיר הביטוח הלאומי בכיסו, וכך זכה למעשה לפיצוי גבוה מ-100% - רווח נקי שהותיר בכיסו בגין 9 הימים שבגינם זכה לתגמול כמעט כפול.

בתביעה שהגיש עו"ד עופר רון לבית משפט השלום דרש רון בשם בנק דיסקונט החזר של יותר מ-4,000 שקל עבור 9 הימים הראשונים של היעדרות אחד העובדים וזכה במלוא הסכום שנגבה מבנק דיסקונט עבורם. זאת בשעה שאנשי הביטוח הלאומי מודים בפה מלא (כך בפרוטוקול) כי לקחו מחברת הביטוח כספים והותירו אותם בכיסם בניגוד למצווה בחוק.

על שולחנו של רון ממתינים כ-18 תיקים שונים, שבכולם גבה הביטוח הלאומי גבייה כפולה, מה שמעיד לדבריו שמדובר בשיטה. סכימת הגבייה המיותרת בהם עשויה להגיע למאות מיליוני שקלים בגין השנים 2006-1996. בהסתמך על הסטטיסטיקה של 2010-2000 ניתן להעריך כי מספר התאונות אשר מזכות בפיצוי מלא מביטוח לאומי הוא כ-10,000 בשנה וכי הפיצוי הממוצע על 9 הימים עומד על כ-2,500 שקל . מכאן שהסכום המדובר גבוה מ-250 מיליון שקל.

עבור הביטוח הלאומי, שמשלם 3-2 מיליארד שקל בשנה לנפגעי תאונות עבודה, מדובר בסכום לא מבוטל. אך גם אם מעסיקים יחליטו כעת לתבוע, כלל לא בטוח שהם יוכלו לעשות זאת - אחרי הכל, חוק ההתיישנות קובע כי לאחר 7 שנים לא ניתן לתבוע בגין כספים שלא הוחזרו.

"דרושה פה התערבות ממשלתית כדי שמי ששילמו כספים מיותרים בשנים 2006-1996 יוכלו לקבל בחזרה את כספם", אומר עו"ד רון ומציין: "חבל שהמוסד לביטוח לאומי, אף שהובהר לו שהוא מחזיק כספים שנגבו שלא כדין אשר הוחזקו אצלו בניגוד להוראות חוק מפורשות, המשיך וממשיך להתעקש לשמור כספים שלא לו ולא להחזירם למעסיקים ששילמו דמי ביטוח לאומי וזכאים להחזר זה. מעניין איזה הסבר יוכלו לתת האחראים למחדל זה ובאיזה סעיף תקציבי הוחזקו לפחות עשרות מיליוני שקלים".

רון מציין כי הוא אינו מצפה שמישהו ייתן דין וחשבון על ההתנהלות שהוא רואה כלא פחות מגזל. "כשיימצא מי שידע על קיום המחדל ואפשר אותו, ראוי למצות איתו את הדין, אך אם ייעשה דבר כזה, אופתע מאוד. כשרשות שלטונית בישראל חומסת את כספי הציבור איש לא נותן על כך את הדין".

מביטוח לאומי לא נתקבלה תגובה.

ביטוח לאומי- תביעות פיצויים נפגעי תאונות עבודה

המאמר ביטוח לאומי- תביעות פיצויים נפגעי תאונות עבודה

ביטוח לאומי- מי זכאי לפיצויים?

חוק הביטוח הלאומי קבע שתי קטגוריות של נפגעי עבודה, הזכאים בתגמולים לפי החוק:

אלה הנפגעים ב"תאונת עבודה" ואלה הסובלים "ממחלת מקצוע". "מחלת מקצוע" היא מחלה שנקבעה ככזו בתקנות שהותקנו לפי סעיף 85 לחוק, הכוללות רשימה סגורה של מחלות מקצוע, אליה מתווספות על פי דין מעת לעת מחלות נוספות. "תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק, כך:

"תאונת עבודה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו בעובד עצמאי - תוך עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו"

למונח "תאונה" כשלעצמו אין הגדרה בחוק. בהעדר הגדרה בחוק למונח "תאונה" על בית המשפט מוטלת המלאכה לפרשו ולמלאו בתוכן, לאור תכליתו של החוק ובמסגרת כללי הפרשנות המקובלים. כבר בראשית דרכו, עמד בית הדין לעבודה על פרשנותו של המונח "תאונה" בחוק, בקובעו כי תאונה היא אירוע פתאומי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום:

"לא רק בפסיקה, אלא גם בספרות המשפטית, רואים את גורם הפתאומיות, להבדיל מגורמים אחרים, כגורם מועיל ומצוי בכל המקרים שבהם הכירו באירוע כ"תאונת עבודה"."

נאמר על גורם זה כי הוא "חיוני ויסודי" לקיומה של "תאונה". את ה"פתאומיות" עצמה מגדירים כאירוע שאפשר לאתרו בזמן (לקבוע בדיוק מתי אירע) ובמקום (לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע.

אלא שלא בכל מקרה של פגיעה בעבודה ניתן לאתר אירוע פתאומי ונזק שבא בעקבותיו. פגיעות רבות בעבודה, אינן מאופיינות בקווים ברורים של פתאומיות התרחשותו של האירוע הגורם לנזק, או פתאומיותו של קרות הנזק עצמו ולא ניתן לזהות בבירור את הגורם לנזק ואת מיקומו בנקודה מסוימת, על ציר הזמן והמקום.

כמו כן, לעיתים ניתן לאתר אירוע פתאומי, אך כיוון שהוא בא על רקע קונסטיטוציונלי, הקשר הסיבתי בינו לבין העבודה אינו ברור וקיימת אפשרות שהנזק אירע ללא קשר לעבודה (כגון: אוטם שריר הלב). "מצבים אלה דרשו התייחסות מיוחדת לאלה שהאינטואיציה המשפטית וחוש הצדק מצדיקים הכללתם בין נפגעי התאונה, גם אם לא נפגעו באירוע פתאומי בלתי צפוי, או שקיים קושי לזהות קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לבין העבודה."

בית הדין לעבודה, שהיה ער לבעייתיות זו, נטה לפרש את המונח "תאונה" בצורה המרחיבה את תחום פריסתו על מנת להתאימו למציאות המגוונת של פגיעות בעבודה.

על פי פסיקתו, מתרחשת "תאונה" באחד משלושה מצבים:

האחד, אירוע עובדתי פיזי המתרחש בעבודה בפתאומיות ובנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין. בגדרו של אירוע כזה באים המקרים הקלאסיים של חבלה פיסית הנגרמת עקב אירוע לא שגרתי (כגון: החלקה, כוויה, התפוצצות וכיו"ב). כאן מצויים אנו על קרקע יציבה ובטוחה של "תאונת עבודה" במובנה הקלאסי;

השני, אירוע הבא על רקע קונסטיטוציונלי הפורץ בהקשר לתקרית בעבודה. על העובד להוכיח "אירוע חריג" בעבודה שגרם להתפרצות המחלה במועד שהתפרצה, על מנת שניתן יהא לייחס את התפרצותה לעבודה דווקא ולראות בה "תאונת עבודה".

השלישי, שורה של פגיעות זעירות הקורות לאורך זמן, שכל אחת כשלעצמה היא מעין "תאונה" בזעיר אנפין, שאינן ניתנות למיקום בנקודה מסוימת על ציר הזמן והמקום וכמוהם כטיפות מים החוצבות בסלע המצטברות כדי הפגיעה ממנה סובל העובד. זוהי תורת המיקרוטראומה.

ביטוח לאומי- מהי תורת המיקרוטראומה ?

להלכה, תורת ה-מיקרוטראומה "נטועה" במונח "תאונת עבודה", אך למעשה "נפשה" במונח "מחלת מקצוע". תורת המיקרוטראומה באה, למעשה, למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר "בפיקציה משפטית" שמטרתה לפצות את המבוטחים ושמחד - אינה מחלת מקצוע ומאידך - אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע.

יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של התורה מוגבל על ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד - כשלעצמה - במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות).

נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעניין יוסף עובדיה:

"דא עקא, ששיטת "הרשימה הסגורה" מעוררת קושי והוא, אי הצדק שנגרם למבוטחים שלקו במחלות שהתפתחותן או הופעתן קשורות או נגרמות על ידי העבודה, אולם הן טרם הוכרו כמחלות מקצוע. על כך אמר בית דין זה:

"...תורה ה"פגיעות המצטברות" או כפי שיש ומכנים אותן, "הפגיעות הזעירות" MICRO-TRAUMA באה בעיקר, כדי לאפשר לבתי המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מקרים שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מצא, או שלא מצא בעתו את הנדרש בהקשר להכרזה על מחלה כ"מחלת מקצוע" ולא במקום מבחן ה"פתאומיות" (דב"ע לא/ 5 -0 אסתר ושדי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 200).

על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה" המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית מאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי "תאונתי" וניתנת לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו טראומות. מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן:

"תורת המיקרוטראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומיידי לכאבי הגב הפוקדים אותו". (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, (1994, הוצאת לשכת עורכי הדין, עמוד 94).

אם כן, לאור האמור, פיתחו בתי המשפט במדינות בהן קיימת "הרשימה הסגורה", פיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים שמחלתם קשורה לתנאי עבודתם, אולם אינה מחלת מקצוע או תאונת עבודה במובנה הרגיל. הפיקציה שפותחה היא תורת המיקרו טראומה".

בית הדין לעבודה בפסיקתו הציב מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרוטראומה, על מנת שזו תבוא בגדרה של "תאונת עבודה".

ראשית, על התובע להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים", חוזרים ונשנים, על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד.

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובדו.

שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה. לבסוף נפסק כי על מנת שבית הדין ימנה מומחה רפואי כיועץ, על המערער להניח תשתית עובדתית להוכחת פגיעות חוזרות ונשנות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, וזאת כדי שניתן יהיה להניח את אותה תשתית עובדתית בפני המומחה.

ביטוח לאומי- דוגמאות מהחיים:

אסטמה תעסוקתית

בית הדין הארצי מצא דרך להכיר במחלת האסטמה כ"תאונת עבודה" באמצעות תורת המיקרוטראומה (דב"ע מח/11-0 המוסד לביטוח לאומי נ’ חליבה, פד"ע יט’ 379, ועל הלכה זו חזר בדיון נב/209-0 המל"ל - טאהר שאחר, פד"ע כו 210.

תובע שלקה במחלת אסטמה ונדחה ע"י ביטוח לאומי בתביעה להכרה כפגיעה מעבודה.התובע, עבד כמפעיל שטח במפעל וביקש להכיר במחלה בדרכי הנשימה ממנה הוא סובל (אסטמה), כתוצאה של "פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1995, שנגרמה לו, לטענתו, כתוצאה מחשיפה יום יומית ממושכת לחומרים כימיים מזיקים במשך שנות עבודתו הרבות במפעל, במיוחד במתקן לייצור PVC (פולי ויניל כלוריד).

התובע הסתמך על חוות דעת רפואית של מומחה למחלות ריאה, אשר ציין כי "החומרים והתהליכים להם נחשף התובע במהלך עבודתו מוכרים כגורמים לאסטמה תעסוקתית", והגיע למסקנה כי "בהיעדר רקע קונסטיציונלי (קרי נטייה לאסטמה) ניתן לקבוע, במידה גבוהה ביותר של סבירות, שהאסטמה נגרמה כתוצאה ישירה מחשיפה לחומרים הללו במהלך עבודתו".

בשלב הדיון בהוכחות, משאומתה גירסת התובע בעדות מנהל מתקן ה-PVC - ביקשו הצדדים, בהסכמה, כי בית הדין ימנה מומחה רפואי בשאלת קביעת הנזק והקשר הסיבתי, משהסכים הנתבע לקביעת העובדות, על פי גירסת התובע, שנתמכה במסמכים רפואיים, בספרות מדעית ובפירוט הרכב החומרים עמם בא התובע במגע במהלך עבודתו.

בנסיבות המקרה, הגיע המומחה למסקנה כי התקיימו התנאים להתפתחות המחלה על רקע חשיפה תעסוקתית לחומרים בתהליכי הייצור של P.V.C, כדבריו "לדעתי קיימים אצל התובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע". המומחה נתן דעתו להשפעת העישון הכבד על מחלתו של התובע, וציין כי העישון החמיר את המחלה.

בהתחשב בקביעות המומחה, כאמור התביעה התקבלה ונקבע כי התובע לקה במחלת ריאות חסימתית כרונית, שהיא בגדר "פגיעה בעבודה", בהתאם לחוות דעתו של המומחה הרפואי.

מקרה מעניין:

בעב"ל 346/96 שמואל לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 49, דחה בית הדין הארצי לעבודה ערעור המערער שביקש להכיר במחלת הריאות כתאונת עבודה בגין מיקרוטראומה. בין היתר סמך בית הדין על האמור בחוות הדעת של המומחים הרפואיים מהם עלה, כי אין בחשיפה של המערער לאבק כדי להסביר את מלוא מחלתו.

קרוב לוודאי שהמרכיב העיקרי במחלת הריאה החסימתית היתה עישון כבד בעוד שחשיפה לחומרים במקום עבודתו רק תרמה חלקית לחומרת המחלה. במקרה הנ"ל, בנסיבות אלה, נקבע, כי מחוות הדעת שהובאו בפני בית הדין הוכח קיומו של תהליך תחלואתי אצל המערער ואין נפקות לחלוקת הגורמים לתהליך התחלואתי, בין שהם נעוצים במערער עצמו ובין בתרומת מקום העבודה לתהליך התחלואתי, וכאמור נדחה הערעור.

ליקויים בטיפול בבקשה להעלאת דרגת נכות - מדוח שנתי 32 נציבות תלונות הציבור

התלונה

המתלונן הגיש באוקטובר 2004 לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). ואלה פרטי התלונה:
1. (א) המתלונן נפגע בתאונת עבודה ב-14.7.92. ב-23.9.99 פסקה לו ועדה רפואית של המוסד 37% נכות רפואית (להלן - דרגת הנכות הרפואית). ועדת רשות של המוסד (להלן - ועדת הרשות) קבעה שהנכות פוגעת בהכנסותיו של המתלונן ולפיכך יש להעלות את דרגת נכותו במחצית לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - תקנה 15), ולהעמידה על 56% (37% נכות רפואית + 19% לפי תקנה 15) .
(ב) בפברואר 2002 הגיש המתלונן לסניף המוסד בבאר שבע (להלן - סניף באר שבע) בקשה לבדיקה מחודשת של דרגת נכותו עקב החמרה שחלה לטענתו במצבו הרפואי. הוועדה הרפואית בסניף באר שבע דנה בבקשה ודחתה אותה.
(ג) המתלונן הגיש ערר על ההחלטה לוועדה רפואית לעררים. באוגוסט 2002 החליטה הוועדה הרפואית לעררים שחלה החמרה במצבו הרפואי ולפיכך הוא זכאי ל-44% נכות רפואית. עוד החליטה הוועדה להעביר את עניינו של המתלונן לוועדת רשות כדי שזו תדון בזכאותו להעלאת דרגת הנכות על פי תקנה 15.
2. לטענת המתלונן, על אף פניותיו ופניותיה של עורכת דינו לסניף באר שבע, למחלקה לפניות הציבור של המוסד ואף למנכ"ל המוסד, ההחלטה הסופית בעניינו התקבלה רק ב-7.6.04, כמעט שנתיים מאז החליטה הוועדה הרפואית לעררים להעביר את עניינו לוועדת הרשות.

המתלונן ציין בתלונתו כי עקב העיכוב בטיפול בעניינו נגרמה לו עגמת נפש רבה והוא נאלץ לדחות כמה פעמים את הדיון בערעור שהגיש לבית המשפט בנוגע לשיעור הפיצויים המגיעים לו בשל תאונת העבודה.

בירור התלונה
טיפול הוועדות הרפואיות בעניינו של המתלונן
הבירור בסניף באר שבע ובמחלקה לפניות הציבור של המוסד בירושלים העלה כדלקמן:
1. לאחר שהמתלונן לא קיבל כל הודעה על ההחלטה בעניין הערר שהגיש על החלטת הוועדה הרפואית שבסניף באר שבע, הוא הגיש בתחילת פברואר 2003 תלונה למחלקה לפניות הציבור של המוסד. ב-9.2.03 פנתה המחלקה לסניף באר שבע לקבלת תגובה, אולם פנייתה לא נענתה. רק ב-7.4.03, לאחר שהמחלקה שבה ופנתה לסניף וביקשה מענה דחוף לפנייתה, התקבלה תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף מתאריך 19.3.03. בתגובה נאמר כי עקב עומס רב בוועדות הדנות בנכות מעבודה בסניף דנה ועדת הרשות בעניינו של המתלונן רק ב-5.2.03, והחליטה שמאחר שנכותו של המתלונן אינה פוגעת בהכנסותיו אין מקום להפעיל את תקנה 15 ולהוסיף על דרגת הנכות הרפואית שקבעה הוועדה הרפואית לעררים. הוא הוסיף שהתיק "יועבר לאישור הדיון בוועדה הרפואית בסניף ירושלים [הוועדה הרפואית לעררים] בימים הקרובים".
ב-8.4.03 הודיעה המחלקה לפניות הציבור למתלונן את האמור לעיל והתנצלה לפניו על התמשכות הטיפול בעניינו.
2. ב-25.11.03 פנתה עורכת דינו של המתלונן למנכ"ל המוסד והלינה על שטרם התקבלה החלטת הוועדה הרפואית לעררים. הפנייה הועברה למחלקה לפניות הציבור, לטיפולה, וזו פנתה לסניף באר שבע ב-1.12.03 לקבלת תגובה. בתגובת ממלא מקום מנהל הסניף שהתקבלה ב-5.2.04 נאמר שלא נמצא כל הסבר הגיוני לעיכוב בהעברת התיק לסיכום דיון בוועדה הרפואית לעררים בירושלים, ולדבריו "הובהר לנוגעים בדבר שאופי הטיפול אינו מתקבל על הדעת בתקווה שלא יישנה". ממלא מקום המנהל צירף לתגובתו את תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף, שהתנצל על שהתיק לא הועבר לוועדה הרפואית לעררים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות. לדבריו "התיק יועבר מחר, ה-4.2.04 תוך בקשה מיוחדת לסיכום דיון דחוף על מנת שהכרעת הוועדה לעררים תועבר לתובע ללא עיכוב נוסף".

ב-10.2.04 שלחה המחלקה לפניות הציבור מכתב לעורכת דינו של המתלונן ובו מסרה את תגובותיהם של ממלא מקום מנהל הסניף ושל סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף.
למרות הבטחת סגן מנהל תחום הגמלאות התברר שהתיק הועבר לוועדה הרפואית לעררים רק במאי 2004, והוועדה סיכמה את הדיון בתיק ב-7.6.04, 16 חודשים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות.
3. הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את המלצת ועדת הרשות שלפיה אין להוסיף על דרגת הנכות הרפואית של המתלונן, ובשל כך בוטלו אחוזי הנכות שנוספו לו בעבר לפי תקנה 15 ונקבעו לו רק 44% נכות למפרע (במקום 56% שהיו לו בעבר) מ-10.2.02 (המועד שבו הגיש את הבקשה להעלאת דרגת הנכות). בשל הורדת דרגת הנכות הוקטנה קצבת המתלונן, ונוצר חוב שלו למוסד בסך 10,891 ש"ח בשל הקצבה ששולמה לו ביתר מפברואר 2002 עד יוני 2004. המוסד ניכה מקצבאות ששולמו למתלונן 5,235 ש"ח על חשבון החוב.

הטיפול בערעור שהגיש המתלונן לבית הדין האזורי לעבודה
1. המתלונן הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (להלן - בית הדין האזורי לעבודה) ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים להוריד את דרגת הנכות שלו. הבירור העלה שגם המוסד הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בטענה שלפי פסיקת בתי הדין לעבודה אין להוריד את דרגת הנכות בהליך להעלאת דרגת נכות שיזם תובע.
2. בדיון בערעורו של המתלונן שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה הציגה מתמחה מן הלשכה המשפטית של המוסד טיעונים נגד הערעור שהגיש המתלונן ולא התייחסה כלל לערעור המוסד, אף שכאמור המוסד תמך בעמדת המתלונן שלפיה אין להוריד את אחוז הנכות שלו.
3. ב-25.1.05 החליט בית הדין האזורי לעבודה לדחות הן את הערעור שהגיש המתלונן והן את הערעור שהגיש המוסד. אשר לערעור שהגיש המוסד, בית הדין האזורי לעבודה ציין כדלקמן:
"נימוקי ערעור לא הוגשו, ומדברי ב"כ המוסד עולה כי אין טענות כנגד החלטת הוועדה. בתום דבריה ביקשה ב"כ המוסד לדחות את ערעור המבוטח, ולא התייחסה כלל לערעור המוסד. מכאן שהמוסד זנח את הערעור, ואני מורה אודות מחיקת הערעור בתיק זה."

המתלונן הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה.

תוצאות הבירור
1. (א) משהעלה הבירור שבשל טעות בלתי מוסברת טען המוסד כנגד עמדתו שלו בבית הדין האזורי לעבודה, פנתה הנציבות למחלקה המשפטית של המוסד בבקשת הבהרות. סגנית היועצת המשפטית של המוסד אישרה שאכן חלה טעות בטיפול בתיקו של המתלונן במוסד ובייצוג המוסד בבית הדין האזורי לעבודה, והורתה למחלקת נפגעי עבודה להחזיר למתלונן למפרע את דרגת נכותו מעבודה
(56%) מיום ביטולה, 10.2.02, ולבקש מן המתלונן לבטל את ערעורו בבית הדין הארצי לעבודה.
(ב) מחלקת נפגעי עבודה פעלה לפי הנחיית סגנית היועצת המשפטית של המוסד ואף ביטלה את חובו של המתלונן, וביולי 2005 שילמה לו 6,691 ש"ח, סכום הכולל את הכספים שנוכו ממנו בשל החוב שבוטל בתוספת פיצויי הלנה.
2. הנציבות הסבה את תשומת לבה של המחלקה המשפטית של המוסד לכך שאף כי מחלקת נפגעי עבודה בסניף החזירה למתלונן את דרגת הנכות שנקבעה לו בעבר, היא התעלמה מהחלטת הוועדה לעררים מאוגוסט 2002 להעלות את דרגת הנכות הרפואית של המתלונן מ-37% נכות ל-44% נכות. לנוכח פניית הנציבות הורתה המחלקה המשפטית להעלות את דרגת הנכות של המתלונן ל-66% נכות (44% נכות רפואית + 22% נכות לפי תקנה 15). בשל כך שולמו למתלונן הפרשים נוספים בסך 7,920 ש"ח בתוספת פיצוי הלנת גמלה.
3. הנציבות העירה להנהלת המוסד על הליקויים שלהלן בטיפול במתלונן:
(א) אף שוועדת הרשות החליטה בעניינו עוד בפברואר 2003, הוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים בסניף ירושלים רק במאי 2004, אף כי בפרק הזמן הזה הבטיח סניף באר שבע למחלקה לפניות הציבור פעמיים, באפריל 2003 ובפברואר 2004, שיעביר מיד את התיק לוועדה הרפואית לעררים. מן הראוי היה שהמחלקה לפניות הציבור תעקוב אחר יישום ההבטחות שהיא מקבלת מהסניפים ומהגורמים שבמוסד.
(ב) באת כוח המוסד העלתה בבית הדין האזורי לעבודה טיעונים מנוגדים לעמדת המוסד ובכך גרמה לדחיית הערעורים שהגישו המוסד והמתלונן.

4. מנהלת מחלקת נפגעי עבודה בסניף באר שבע הודיעה לנציבות כי העובד שהיה ממונה על העברת תיקו של המתלונן לוועדה הרפואית לעררים ננזף בחומרה על טיפולו בתיק, וכי כיום היא בעצמה מטפלת בתיקיהם של נפגעי העבודה והם מועברים לוועדות הרפואיות לסיכום בתוך שבוע עד שבוע וחצי ממועד קבלת ההחלטה בידי ועדת הרשות.