החמרת תחלואה - סיכון המצדיק שמירת הריון

ביטוח לאומי שלל גמלת שמירת היריון כי האישה סבלה מעקמת, ביה"ד התערב , עו"ד אשר אביטן , ט' בטבת תשעו  21.12.15, כיכר השבת
בית הדין לעבודה קיבל את תביעת האישה, והסביר כי אמנם לא היה סיכון של נכות או מוות לחיי העובר או האישה, אולם החמרת תחלואה גם היא סיכון המצדיק שמירת הריון

להורדת פסק הדין הקלק כאן 

האישה, שסובלת מעקמת המלווה בכאבי גב, עבדה כמוקדנית בחברת "בזק". בשנת 2013, כשהייתה בת 25, היא הרתה והריונה נחשב כ"היריון בסיכון". כחמישה חודשים לתוך ההיריון היא החלה לסבול מכאבי גב עזים, שהגבילו את תנועתה והופנתה לאורתופד.

האורתופד קבע כי האישה זקוקה לשמירת היריון עד למועד הלידה (כשלושה חודשים), אולם תביעתה לביטוח לאומי לקבלת הגמלה, נדחתה, שכן המוסד  סבר כי מצבה הרפואי לא עומד בהגדרות החוק – לא מסכן אותה או את העובר, ולא עלול לגרום למוות או לנזק בלתי הפיך כלשהו.

בפברואר 2014 האישה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בית הדין מינה מומחה מטעמו שצידד בגישת התובעת, והסביר כי ההחמרה במצב של התובעת לא סיכנה את העובר, אך היוותה סיכון לתובעת. אמנם לא מדובר בסיכון קיצוני כמו נכות או מוות, אבל מספיק שהוא מצביע על תחלואה שהופיעה או התגברה בעקבות ההיריון.

במקרה של התובעת, היא החלה את ההיריון עם תחלואה בסיסית וההיריון ללא ספק גרם לסימנים קליניים, שלא היו נגרמים אם הייתה שוכבת במיטה.

התובעת ביקשה לקבל את המלצת האורתופד כי שמירת היריון הייתה מוצדקת. עוד היא ביקשה שבית הדין יידחה את פרשנות הביטוח הלאומי כאילו החוק דורש סיכון ל"נזק בלתי הפיך" או סכנת חיים, אלא יקבל את פרשנות המומחה לפיה החמרת התחלואה גם היא סיכון.

הביטוח הלאומי, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את התביעה. לטענתו, המומחה הוא שפירש לא נכון את הגדרת המושג "סיכון". למעשה, התובעת רק סבלה מכאבי גב שאינם חורגים מכאבי גב מקובלים בהיריון, ויכולה הייתה להסתפק בימי מחלה.

מהו "סיכון"?

השופטת מיכל נעים-דיבנר קיבלה את התביעה, וקבעה כי התובעת זכאית לגמלה. 

השופטת הסבירה כי חשוב שכל עובדת תהיה מודעת לעובדה שפקיד התביעות בביטוח הלאומי רשאי לדחות תביעה לגמלת שמירת היריון, אם הוא סבור כי אינה מוצדקת, והמלצת רופא לשמירת היריון לא מבטיחה כי מסקנתו תתקבל.

ואולם, במקרה זה יש מקום לקבל את התביעה. זאת, מאחר שחוות דעת המומחה ומכלול תשובותיו היו מנומקות, מפורטות וסבירות, ואף הביטוח הלאומי לא חלק על קביעותיו הרפואיות גופן. המומחה הסביר כי הרקע התחלואתי ממנו סבלה התובעת לפני ההיריון הוחמר בעקבות ההיריון באופן קבוע, במיוחד בשלב המתקדם של ההיריון, ולכן המלצת הרופאים שהתובעת תשהה בשמירת ההיריון (ולא בחופש מחלה) הייתה מוצדקת.

לא נפסקו הוצאות.

    ב"כ התובעת: עו"ד ישראלה זטרמן
    ב"כ הנתבע: עו"ד הדס אהרוני

לעורכי דין לדיני עבודה • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין אשר אביטן עוסק בדיני עבודה.

בית הדין עבודה חייב ביטוח לאומי להכיר במחלת וורידים ברגליים כתאונת עבודה

הוורידים ברגליים הוכרו כפגיעת עבודה - ביטוח לאומי חויב בהוצאות , עו"ד איתן זבולון , י"ז בכסלו תשעו , 29.11.15, פסק דין

אחות בית חולים שסובלת מדליות ברגליים ביקשה להכיר בכך כפגיעה בעבודה. ביטוח לאומי סירב והצדדים נפגשו בבית הדין לעבודה, שקבע: הדליות הוחמרו בשל תנאי העבודה

ראה פסק דין בית דין אזורי לעבודה חיפה


אחות שעובדת מזה כ-47 שנים בבית החולים "בני ציון" שבחיפה סובלת ממחלת ורידים בשתי רגליה. בשנת 2014 היא פנתה לביטוח לאומי שיכיר בה כנפגעת עבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, כלומר, בשל ביצוע פעולות חוזרות ונשנות (במקרה שלה עמידה והליכה מרובות) שגרמו או תרמו להיווצרות הדליות.

לאחר שהמוסד דחה את התביעה שלה היא תבעה אותו בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. האחות סיפרה כי היא עובדת חמש משמרות בנות שמונה שעות בשבוע, שבמסגרתן היא מבצעת עבודה פיזית הכוללת הליכה, התכופפויות ועמידה ממושכת.

הצדדים הסכימו למנות מומחה בתחום כירורגיית כלי הדם, ואולם, לאחר שהתקבלה חוות דעתו ביקש ביטוח לאומי לפסול אותה, שכן המומחה אישר שישנו קשר סיבתי בין החמרת מצב הוורידים ברגליה של התובעת לבין העבודה. לפי המומחה, הדליות ברגלי התובעת הופיעו כנראה במהלך ההיריונות, אולם הן החמירו בהשפעת סביבת העבודה שלה.

התובעת כמובן ביקשה לאמץ את הממצאים של המומחה. לעומתה, טען ביטוח לאומי כי אי אפשר להבין מחוות הדעת שבאמת יש קשר סיבתי בשיעור של למעלה מ-50% בין המחלה לעבודה, כפי שדורש החוק.

לטעמו, אפשר להבין מחוות הדעת כי בהיותה אחות מעשית, שאינה עומדת שעות רבות בצורה סטטית כמו אחות חדר ניתוח למשל, התובעת לא עונה על הקריטריונים להיווצרות או החמרה של דליות.

הקשר הסיבתי ברור

ואולם, השופט אסף הראל החליט לקבל את התביעה וסבר שהתובעת הצליחה להראות כי הליקוי ברגליה קשור לעבודתה. לעמדתו, קריאת חוות הדעת כמכלול מעידה על כך שהמומחה רואה בצורה ברורה שישנו קשר סיבתי בין המחלה לעבודה של התובעת כאחות מעשית.

השופט הפנה לעמדת המומחה, שלפיה מן הראוי להכיר בתרומת תנאי העבודה להחמרת הליקוי בשיעור של לפחות 20%, מה שמעיד על כך שהכיר מפורשות ובאופן חד-משמעי בכך שיש קשר סיבתי משמעותי בין הליקוי לתנאי העבודה.

השופט הסכים עם טענת המוסד שהתובעת לא עמדה במהלך כל המשמרת, אולם אין בכך כדי לשלול את המסקנה שתנאי העבודה לא השפיעו על החמרת הליקוי.

"יש להזכיר כי על פי התשתית העובדתית המוסכמת, עבודתה של התובעת היתה כרוכה גם בעמידה ממושכת... הנה כי כן, העובדה שבעבודתה היתה התובעת יכולה גם ללכת, לא שוללת קיומו קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי, אלא נפקותה הוא לענין מידת ההשפעה", כתב השופט הראל בפסק הדין.

מכאן ניגש השופט לבדוק אם אכן מדובר במיקרוטראומה וגם הפעם השיב על כך בחיוב, בהתאם לחוות דעתו של המומחה שהסביר "כי במהלך העמידה מתרחבים הוורידים כל פעם קצת יותר, תוך הוספת פגיעה נוספת קלה כל פעם בתפקוד המסתמים. המקרים החוזרים ונשנים מביאים במצטבר להחמרה במצב הדליות".

בניגוד לטענת ביטוח לאומי, סבר השופט שעמדת המומחה הייתה עקבית ונהירה ואין כל סיבה שלא לאמץ את מסכנותיו. "על כן, משמדובר בתנאי עבודה המערבים עמידה ממושכת שכלל אינה סטטית, הוכיחה התובעת כי מתקיימים בה כל התנאים להכרה בליקוי הדליות בשתי רגליה, כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה", סיכם השופט את פסק הדין. 

התביעה התקבלה אם כך, וביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט של 3,000 שקל.

ביה"ד לעבודה חיפה קבע שמוכר שוארמה נפגע עבודה בניגוד לעמדת ביטוח לאומי

ביטוח לאומי הכיר במוכר שווארמה כנפגע עבודה ,עו"ד ג'אק מטאנס ,04.11.15 , כלכליסט

לפסק הדין לחצו כאן

לאחר כ-28 שנים בהם חתך מדי יום בשר וירקות, ביקש המוכר להכיר בו כנפגע עבודה, בשל כאבים וחולשה בשתי ידיו. ביה"ד לעבודה קבע שמדובר תאונת עבודה, בניגוד לעמדת ביטוח לאומי

לאחר כ-28 שנים בהם חתך מדי יום בשר וירקות, ביקש האיש להכיר בו כנפגע עבודה, בשל כאבים וחולשה בשתי ידיו. בית הדין לעבודה קבע שמדובר תאונת עבודה על פי עיקרון המיקרוטראומה – פגיעות זעירות חוזרות.

במשך 26 שנים היה האיש בעל דוכן שווארמה משלו, ובשנת 2013 החל לעבוד בתור שכיר בדוכן של אחיו. בתקופה זו החל לסבול מכאבים ותחושת נימול באצבעות הידיים. הוא נבדק ואובחן כסובל מ"תסמונת התעלה הקרפלית" בשתי ידיו.

בשנת 2014 הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בבקשה שיורה לביטוח לאומי להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע", או לחלופין כ"תאונת עבודה", על פי עיקרון המיקרוטראומה – פגיעות קטנות שמצטברות לנזק משמעותי.

התובע סיפר כיצד נהג לחתוך מדי יום כ-35 קילו ק"ג בשר ועשרות ירקות במשך שעות רבות. יד ימין הייתה חותכת, בעוד יד שמאל הייתה מחזיקה את הבשר או הירק.

לדבריו, משנת 2008 החל לחתוך את הבשר מעמוד השווארמה בעזרת סכין חשמלית רוטטת, וביד שמאל היה מחזיק את המגש לקליטת הבשר שנחתך מהעמוד. לשיטתו, הפעולות החוזרות שביצע הן אלו שגרמו למצבו הרפואי.

ביטוח לאומי. טען כי לא סביר שתסמונת התעלה הקרפלית תופיע אחרי 5 שנים צילום: טל שחר

ביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה, בטענה שמדובר ב"תהליך תחלואתי רגיל". לגרסתו, החל מ-2008 הודה התובע שהוא משתמש בסכין חשמלית, שאינה דורשת מאמץ פיזי.

כמו כן, ביטוח לאומי טען כי לא סביר שתסמונת התעלה הקרפלית תופיע רק 5 שנים לאחר שהפסיק לבצע חיתוך ידני עם סכין רגילה.

פעולות חוזרות

בעקבות המחלוקות בין הצדדים, מינתה סגנית הנשיא השופטת איטה קציר מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שהעריך כי אין קשר סיבתי ישיר בין עבודתו של התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית.

בשל סתירות בחוות דעתו של המומחה, הסכימה השופטת לבקשת התובע למנות מומחה נוסף. הפעם המומחה השווה את עבודתו של התובע לעבודתו של קצב – עבודה פיזית הדורשת ביצוע פעולות חוזרות – והצביע בסבירות של מעל 50% על קשר סיבתי בין עבודת התובע למצבו הרפואי.

השופטת הסבירה כי כאשר בית המשפט ממנה שני מומחים מטעמו, יש להעדיף את חוות הדעת שניתנה לטובת המבוטח, מה גם שחוות הדעת הראשונה התעלמה מכך שהתובע המשיך לחתוך ירקות באופן ידני, גם לאחר שעבר לחתוך בשר עם סכין חשמלית.

"הפעולות האלה הינן פעולות רפיטאטיביות (חוזרות) שמבצע התובע במשך כל שעות עבודתו ביום עבודה", כתבה השופטת, והגיעה למסקנה שהתובע לקה במחלת תסמונת התעלה הקרפלית בעקבות תנאי העבודה שלו.

מכאן, נקבע שמדובר גם "במחלת מקצוע" וגם ב"תאונת עבודה", על פי עקרון המיקרוטראומה - פגיעות זעירות חוזרות.

לסיכום, השופטת קבעה כי התובע רשאי להגיש לביטוח לאומי תביעה לקביעת דרגת נכות בעבודה, ופסקה לזכותו הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.

לפסק הדין לחצו כאן

מייצגת התובע: עו"ד סמדר ברקוביץ-בן אריה

מייצגי הנתבע: לא צוין

עו"ד ג'אק מטאנס עוסק בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי

** הכותב לא ייצג בתיק.

נוקשות ביטוח לאומי - שלל דמי לידה עקב פגם במילוי טופס

ביטוח לאומי שלל דמי לידה, ביה"ד: טעות בשיקול הדעת , עו"ד אלכס ספינרד , 24.09.15,  כלכליסט

בעלת מזנון תבעה מביטוח לאומי דמי לידה כעצמאית, אך נדחתה בטענה שלא הסדירה את מעמדה כעצמאית. האישה, ששילמה לאורך השנים את דמי הביטוח, פנתה לעזרת בית הדין לעבודה וניצחה במשפט 

לפסק הדין הקלק כאן


בעלת מזנון תבעה מביטוח לאומי דמי לידה כעצמאית, אך נדחתה בטענה שלא הסדירה את מעמדה כעצמאית.

במקביל לעבודתה כשכירה בחברת סיעוד באילת, זכתה האישה ב-2008 במכרז להפעלת מזנון באחד ממוסדות החינוך בעיר ועבדה בו במקביל. עם תחילת עבודתה בעסק היא דיווחה עליו לביטוח לאומי וככל עצמאי - החלה לשלם דמי ביטוח באמצעות שוברים פתוחים.

אלא שכעבור שנתיים, לאחר שילדה, ביטוח לאומי שילם לה דמי לידה רק על סמך הכנסתה כשכירה ושלל ממנה את דמי הלידה להם היא זכאית כעצמאית בטענה שלא שילמה את דמי הביטוח במלואם.

אף שכבר מילאה את הטפסים בעבר, מיהרה האישה והגישה אותם שוב, ושילמה את דמי הביטוח החסרים. לאחר מכן היא פנתה שוב לביטוח לאומי וביקשה שישלם לה את דמי הלידה הנוספים מטעמי צדק. אלא שגם הפעם דחה המוסד את בקשתה בנימוק שלא הייתה כל סיבה אובייקטיבית שמנעה ממנה לשלם את דמי הביטוח המלאים בזמן.

האישה החליטה לערב את בית הדין האזורי לעבודה. היא טענה בפניו שעשתה הכל כדי 'לצאת בסדר' עם ביטוח לאומי: היא פתחה תיק כעצמאית מיד כשפתחה את העסק ושילמה את דמי הביטוח באופן סדיר. למעשה, עד לפרשת דמי הלידה כלל לא ידעה כי היו חוסרים בתשלומים.

סניף ביטוח לאומי. בית המשפט לא קיבל את עמדתו הנוקשה צילום: טל שחר

ביטוח לאומי טען שהטפסים שהגישה התובעת היו לקויים כיוון שחסרו בהם פרטים מהותיים, כגון הכנסתה ושעות עבודתה ולכן היא לא נרשמה כעצמאית. לטענת המוסד, התובעת התבקשה להסדיר את מעמדה טלפונית אך לא עשתה זאת, והיא ידעה היטב כי אינה מבוטחת כעצמאית כיוון שנשלחו אליה מכתבים בנושא.

לעמדת ביטוח לאומי, עצם העובדה שהתובעת שילמה את דמי הביטוח אינה מקנה לה זכות אוטומטית לקבלת דמי לידה, כל עוד מעמדה לא הוסדר.

התובעת השיבה שאמנם קיבלה מדי פעם הודעות עם שוברי זיכוי שלא הבינה את משמעותן, אך עמדה על כך שמעולם לא קיבלה כל פנייה קונקרטית להשלים פרטים חסרים או שאי פעם יידעו אותה שאינה מבוטחת כעצמאית.

פגם במילוי טפסים אינו פוגע בזכאות

בניגוד לעמדתו הנוקשה של ביטוח לאומי, קבעה השופטת יעל אנגלברג שהם מבית הדין האזורי לעבודה היושב באילת, שהפגם במילוי הטפסים אינו פוגע בזכאות התובעת לדמי הלידה המגיעים לה מתוקף היותה עצמאית, במיוחד כאשר אין כל מחלוקת שהיא שילמה את דמי הביטוח במלואם.

השופטת מצאה את התובעת כעדה מהימנה שפעלה בתום לב והאמינה לה שלא קיבלה כל הודעה על הבעיה בטפסים או על כך שהיא צריכה להשלים את הפרטים. בהקשר זה גם הסתמכה השופטת על עדותה של נציגת ביטוח לאומי שהודתה שאינה זוכרת האם התקשרה לתובעת.

השופטת אנגרברג סיכמה בכך שהמחדל ברישום התובעת לא אירע באשמתה ובנסיבות אלה – ביטוח לאומי טעה בשיקול דעתו כששלל ממנה דמי לידה.

משכך, התובעת ניצחה במשפט וביטוח לאומי יצטרך לשלם לה את המגיע לה. לא נפסקו הוצאות מכיוון שהתובעת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

• מייצגת התובעת: עו"ד עינת לוי-קנפו
• מייצג הנתבע: עו"ד שלמה שפירא

לפסק הדין לחצו כאן

* עו"ד אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני עבודה וביטוח לאומי

כלל חברה לביטוח - מסע הייסורים וההשפלה של הקשישים הסיעודיים

מסע הייסורים וההשפלה של הקשישים הסיעודיים , עו"ד חיים קליר , יולי 2015

ר' בת ה- 84 היא חולת אלצהיימר. היא סובלת גם מסוכרת, מפרפור פרוזדורים התקפי, אינה שולטת בסוגרים וזו רק רשימה חלקית. כל בר דעת שיפגוש בר' או יקרא את התיק הרפואי שלה יבין מיד כי היא סיעודית. 

לצפיה בפסק הדין הקלק כאן

קרוביה של ר' פנו לחברת הביטוח כלל כדי לממש את זכויותיה בפוליסת סיעוד אותה רכשה לפני שנים רבות. מסלקי התביעות בכלל פתחו את תיקה הרפואי ורגשי חמלה הציפו אותם. לא חס וחלילה על הקשישה הסיעודית, אלא על הבונוסים העלולים להצטמק אם ר' וקשישים סיעודיים במצבה יקבלו את המגיע להם. מסלקי התביעות מצאו פסיכיאטר בדמותו של ד"ר בוריס ראוכברגר. אלצהיימר, אובדן זיכרון לטווח קצר, חוסר התמצאות בזמן, שברים ברגלים כתוצאה מנפילות חוזרות ושאר המחלות שפקדו את ר' לא צריכים למנוע מאישה בת 84 לתפקד, כך קבע הפסיכיאטר הנכבד.

בקיצור, מסלקי התביעות דחו את תביעתה של ר'. האסקימוסים נוטשים את זקניהם למות בשלג אבל לפחות לא משפילים אותם. מדינת ישראל נוטשת את זקניה לידי טייקוני הביטוח ואלה משפילים אותם בחסות החוק בין כתלי בתי המשפט. כך בערוב ימיה, בשעותיה הקשות ביותר, מצאה עצמה ר' בחצר האחורית של החברה הישראלית. כעת יהא עליה להתמודד לא רק עם עם אימת המוות ואובדן יכולות התפקוד אלא גם עם ייסורים והשפלות מידיהם של נציגי טייקוני הביטוח.

ר' פנתה לבית משפט השלום בבית שאן. עיני הנץ של נציגי כלל הבחינו כי לכתב תביעתה לא צורפה חוות דעת רפואית הערוכה פורמלית כדין. הם הזדרזו להגיש בקשה למחוק את תביעתה על הסף. מדובר בתביעה הנוגעת ל"עניין שברפואה", טענו נציגי כלל בפני השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי ותקנות סדר הדין דורשות כי בית המשפט ימחק תביעה כזו שלא צורפה אליה חוות דעת פורמלית.

למה נציגי כלל התעקשו על חוות דעת פורמלית? לא קשה לנחש את הסיבה. נציגי כלל קיוו כי ההוצאה הכספית הכרוכה בחוות דעת שכזו, אלפי שקלים ולעיתים עשרות אלפים, תגרום לקשישה לוותר על זכויותיה. מצוקתם של מבוטחים שידם לא משגת לממן חוות דעת פורמלית, מהווה מקור לרווח נקי לחברות הביטוח.

אין פה "עניין שברפואה", השיבה השופטת דחלה-שרקאוי. מצב סיעודי נקבע על ידי אחות סיעודית על פי מבחני תפקוד ולא על ידי רופא. לכן גם לא צריך חוות דעת רפואית פורמלית. מעבר לכך, הוסיפה השופטת, הגישה לבתי המשפט היא זכות חוקתית האמורה להיות פתוחה גם לעניים שבתוכנו. לכן אנחנו השופטים מצווים לנקוט בפרשנות מצמצמת בכל הקשור לדרישה לחוות דעת פורמלית. אסור להציב מכשול כלכלי בפני מי שמבקש סיוע ממערכת המשפט.

השופטת דחתה אם כן את בקשת כלל למחוק את תביעתה של ר' על הסף.

נציגי כלל לא אמרו נואש. המבוטחת הזו מנצלת את בית המשפט לרעה. תביעתה הוגשה בסדר דין מקוצר. היא רוצה לקצר הליכים כדי לקבל את כספה במהירות. כשאנו תובעים מבוטחים על פרמיות מדובר בתביעות על סכום קצוב. גם מוצדק לברר את תביעותינו במהירות וביעילות. הרי אנו מתפרנסים מכספי המבוטחים. לעומת זאת אין הצדקה לדון במהירות וביעילות בתביעותיהם של קשישים סיעודיים. לאן אצה להם הדרך? נציגי כלל ביקשו להעביר את תביעתה של ר' לפסים של סדר דין רגיל כדי שיוכלו בנחת להמשיך ולטרטר את ר' על פני שנים רבות.

תביעתם של מבוטחים סיעודיים, קבעה השופטת, ראויה בהחלט להידון בסדר דין מקוצר. גם הם תובעים אתכם על סכומים קצובים. הרי סכומם של תגמולי סיעוד נקוב בפוליסה כסכום ברור ומוסכם מראש, שאותו עליכם לשלם למבוטחים הסיעודיים מדי חודש, כל עוד הם נתונים במצב סיעודי.

יש עוד חוצפה אחת שמצאנו בתביעתה של ר', מיהרו נציגי כלל לטעון בטרם השופטת תסיים את פסק דינה. ר' תבעה בתביעתה לא רק את תגמולי הביטוח הסיעודיים עבור התקופה שחלפה עד להגשת תביעתה אלא ביקשה כי בית המשפט יורה לנו להמשיך לשלם לה תגמולי סיעוד גם בעתיד עד לתום תקופת הביטוח. מי יתקע לידינו שהיא תמשיך להיות סיעודית. אולי מצבה ישתפר בעתיד והיא תשוב ותקפץ על הגבעות?

אני לא רואה פסול בתביעה לתגמולי ביטוח בעתיד, פסקה השופטת. אין מניעה שבית המשפט יקבע כי כל עוד אין שינוי במצבה של המבוטחת הסיעודית אתם תמשיכו ותשלמו לה תגמולי ביטוח סיעודיים.

הנה כי כן, כל טענותיה המקדמיות של כלל ובקשתה לדחות את תביעתה של ר' על הסף נדחו. המשך הדיון נקבע לעוד 4 חודשים. הסוף לא נראה באופק. האם זה הגורל שהועידה מדינת ישראל לקשישי ישראל כאשר הפריטה את הביטוח הסיעודי? כנראה שכן כי איש שם למעלה לא עושה דבר כדי לשים קץ לסאת הייסורים שעוברים הקשישים. בושה, חרפה, כלימה. אין מילים במילון כדי לתאר את גודל החלחלה שהתופעה מעוררת.

06.07.2015 מסמך 1118