אי מיצוי זכות הבטחת הכנסה לניצול שואה - - מדו"ח נת"צ מס' 41 לשנת 2014 - פורסם יולי 2015

לא תמיד ניתן לסייע למתלוננים לקבל גמלאות למפרע, שכן החובה להגיש תביעה לגמלה מסוימת והמועד שממנו ואילך תשולם הגמלה קבועים בחוק, וככלל לא ניתן לחרוג מהנקבע בו. דוגמה לכך היא מקרהו של ניצול שואה קשיש שלא ידע כי הוא זכאי לגמלת השלמת הכנסה בסך כ 1,000- ש”ח כתוספת לקצבת הזקנה שלו, ולפיכך לא הגיש למוסד תביעה לגמלה זו. כשהגיש לבסוף את התביעה, לאחר כמה שנים, לא היה ניתן למרבה הצער לשלם לו את הגמלה למפרע, מכיוון שלפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ”א 1980- , הזכאות לגמלה זו נוצרת רק (814032) . מהחודש שבו מוגשת התביעה לקבלתה *

מאחר שמתלונות שבוררו במשך השנים עלה כי מדובר בתופעה רווחת שבה זכאים לגמלה אינם יודעים על זכותם זו, ועקב כך אינם מגישים תביעה לגמלה במועד, פנתה הנציבות למוסד על מנת שייתן את דעתו לצורך
לפעול לאיתור זכאים כאלה וליידע אותם בדבר זכאותם ובדבר הצורך להגיש תביעה במועד - כל זאת כדי למנוע פגיעה באוכלוסיות החלשות.

ואכן, בשנים האחרונות פועל המוסד למיצוי זכויות המבוטחים: הוא פונה ביזמתו למבוטחים כדי שיגישו תביעה לקבלת גמלה, משלם כמה גמלאות בלי לדרוש קודם הגשת תביעה לתשלומן ומקל את ההליכים
הביורוקרטיים להגשת תביעות. עם זאת, מבירור התלונות ומדוח הביקורת עלה כי המוסד אינו משתמש ביעילות במידע הרב והמקיף שבמאגרי המידע שלו להגדלת שיעור מיצוי הזכויות, וכי קיימים ליקויים
בהעברת מידע בין המוסד ובין גופים ציבוריים אחרים ובהסרת החסמים הביורוקרטיים למיצוי הזכויות.

* בדוח הביקורת צוין בין היתר כי בשנת 2013 לא שולמו כ 100- מיליון ש"ח לזכאים לקצבת אבטלה, וכי בשנת 2011 לא שולמו כ 35- מיליון ש"ח לזכאיות לגמלת דמי לידה.

עוולות הביטוח הלאומי - הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ"

הכתבה הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ" , חיים ריבלין | חדשות 2 | נובמבר 2011

בגיל 86 נאלצת רבקה ברנשטיין להתמודד מול אנשי הביטוח הלאומי שהחליטו שלמרות הנכות שממנה היא סובלת היא אינה זכאית למטפלת. גם מום מולד בידיו של ילד לא שכנע שם כי הוא בעל צרכים מיוחדים. תחקיר הביטוח הלאומי

רבקה ברנשטיין, ניצולת שואה בת 86, נזקקת לסיוע. "כשהודיעו לי שלבן שיש לי סרטן הייתי לבד בבית. במטבח נפלתי ושברתי את כל החוליות", היא סיפרה על מה שעברה והותיר בה נכות.
.

.
הביטוח הלאומי העניק לה 14 שעות סיעוד. הקרן לרווחת ניצולי השואה הוסיפה עוד 9 שעות, מה שאפשר לה להתקיים בכבוד. כשהרגישה שמצבה מידרדר ניגשה ברנשטיין לביטוח הלאומי כשהיא מצוידת בחוות דעת של רופא שלפיה נקבע כי היא זקוקה לעזרה באופן מלא - ועל כן, יש להוסיף לה שעות סיעוד נוספות.

"ביקשתי שמישהי שתבוא לבדוק אותי. היא באה. אמרתי לה שאני לא משותקת, אבל לא יכולה לתפקד. אני לא מבשלת ולא עומדת. בלילה, סליחה, אני עם החיתול. אני מפחדת לרדת", היא סיפרה - והוסיפה על מה שהתרחש לאחר מכן: "אז קיבלתי מכתב שלא מגיע לי לקבל מטפלת. מגיעות לי תשע שעות, ובמקום 2,500 שקלים שלחו לי רק 1,000".

מלבד הסכום ששולם לה, נאלצת רבקה לשלם על שירותי המטפלת הצמודה שהיא זקוקה לה מכספי החסכונות שצברה לאורך השנים. אם לא די בכך, גרר קיצוץ שעות הסיעוד של הביטוח הלאומי גם ביטול אוטומטי של הסיוע הנוסף שקיבלה כניצולת שואה.

"כשהגעתי לאושוויץ, שאלתי את הקאפו: סליחה, איפה אימא שלי עם השישה ילדים? אמרו לי: הנה, את רואה שם? יש איזו ארובה שיוצא ממנה עשן. שם הם. לא הייתה לי שום תחושה. הייתי בהלם ולא דיברתי כמה ימים. כשהם כתבו לי מכתב שלא מגיע לי יותר מתשע שעות הייתה לי אותה תחושה", היא סיפרה בקול שבור. היא המשיכה ומחתה נגד התנהלות הביטוח הלאומי: "איך הם מעזים לעשות דבר כזה לבן אדם בן 86? אין לי כלום. הייתה לי תחושה איומה".

למרות גילה המתקדם של רבקה ומצבה הקשה היא נדרשה להביא ראיות לקראת ישיבת ועדת הערר שביקשה לכנס. היא קיוותה שאולי כך תוכל לשנות את רוע הגזירה. "היה שם ד"ר שהסתכל עליי ואמר לי: גברת ברנשטיין, את יודעת, את לבושה יפה ויש לך גם מייק אפ. את נראית טוב. תקומי, תשבי. אחר כך קיבלתי מכתב שלא עברתי את הוועדה", היא סיפרה.

חרף המשוכות הרבות, לא מתכוונת רבקה ברנשטיין לוותר. את מאבקה היא ממשיכה בבית המשפט, בדיון שנקבע - כמעט קשה להאמין - להיערך במאי 2012.

שר הרווחה משה כחלון אומנם הורה לבטל את מבחני התלות בבתי הקשישים וקבע כי יש לאשר אוטומטית את הבקשה לגמלת סיעוד של קשיש מעל גיל 80 המציג מסמך רפואי, כמו המקרה של רבקה. אלא שהחוק טרם אושר.

לאורי חסרות אצבעות, אבל זה לא מספיק

אורי תרזי רק בן ארבע וחצי וכבר הספיק לעבור שמונה ניתוחים. הוא נולד עם מום קשה בשתי הידיים, שבכל אחת מהן יש לו ארבע אצבעות בלבד - מה שגורם לו קושי משמעותי לתפקד. למרות שהנכות של אורי נראית לעין, כמו גם הקושי לבצע פעולות פשוטות, דחתה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי את בקשתו לקצבת נכות בטענה שהוא מתפקד ככל בני גילו.

אורי לומד בגן ילדים רגיל, מה שרק מחדד את הבדלי התפקוד בינו לבין יתר הילדים. "הוא מוגבל בדברים הכי פשוטים: לפתוח תיק אוכל. להוציא קופסה. לפתוח את הבקבוק של המים. אלה הדברים הכי הכי בסיסיים שילד בגיל שלו עושה בלי בעיה", סיפרה רינה בבא, הגננת של אורי, על מצבו.

ההחלטה של הוועדה הרפואית בביטוח הלאומי שוללת ממנו לא רק את הגמלה, אלא גם את הזכות לקבל סייעת בגן. גם כשיגיע לבית הספר, לא יסייע לו איש להתמודד עם מגבלותיו החמורות.

המכתב חשף את הקשר האסור שהפך רופא לחותמת גומי

יהודית היא אם לארבעה ילדים, כולם בעלי צרכים מיוחדים. בנה הקטן הוכר כנכה ב-100%, גם זה - לא בלי מאבק ארוך. בתה בת ה-10 סובלת משיתוק מוחין. כבר שנים שהיא מנהלת מערכה להכיר בה כנכה. "מישהו שרומס לך את הנשמה ומנסה להציג אותך כבן אדם לא ישר - זה כאב שאי אפשר לתאר אותו", סיפרה יהודית על תחושותיה. "אתה בא, מדבר ומביא מסמכים מאנשי מקצוע בכירים שהכל כתוב בהם, אנשים שמכירים את הילדים - ופשוט מתעלמים מהכל".

תחילה הוגדרו לילדה 50% נכות, מה שמזכה אותה בקבלת כמה מאות שקלים בחודש ללא סיוע נוסף. כל זה היה עד שחצי שנה לאחר מכן הופיעה לפתע אחות בביתם. "בלי תיאום, בלי כלום, היא דפקה בדלת ונכנסה", סיפרה יהודית. את בתה בדקה ב-2009 אותה האחות שעשתה זאת שנה קודם לכן, ואותם המבדקים העלו ממצאים זהים.

כעבור זמן קצר זומנה יהודית לוועדה רפואית, שם נמסר לה כי הוחלט לשלול ממנה את הקצבה - והוסיפו לכך משפט תמוה: "ראה גם מכתבה של רחל ארבל". אותו הכיתוב עורר ביהודית סימני שאלה, אך בביטוח הלאומי סירבו להציג בפניה את המכתב המדובר בטענה שהוא אינו הסיבה לביטול הקצבה. רק אחרי שפנתה בדרישה משפטית, על פי חוק חופש המידע, הותר לה לעיין בו. "הזדעזעתי כשראיתי את המכתב הזה", היא סיפרה בזעם. "האחות הראשית של הביטוח הלאומי אמרה בעצם לרופא מראש מה להחליט מראש בוועדה".

בניגוד מוחלט למה שקובעות תקנות הביטוח הלאומי, האוסרות על קיום זיקה בין הרופאים שיושבים בוועדות לבין המוסד, חשף המסמך כיצד קיבלו הרופאים תכתיבים מהביטוח הלאומי כאילו היו הרופאים חותמת גומי.

בעקבות המכתב, הורה בית הדין לעבודה לשוב ולדון בתיק. אלא שגם אז הצליחו להערים על יהודית קשיים: הפעם בדמות סעיף תקנוני שלפיו יש לכאורה לשלול מבתה את הקצבה - זאת, על בסיס הטיפולים האינטנסיביים
שהיא מקבלת. כך, ילדה עם שיתוק מוחין ואמה, אם לארבעה ילדים עם צרכים מיוחדים, מטורטרות בוועדות ובבתי משפט כבר שנתיים כדי לקבל את מה שמגיע להן על פי דין - ולבטח על פי מידת הרחמים.

תגובת הביטוח הלאומי: "אנו פועלים לפי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו. בעניין הילד אורי תרזי: גם הוועדה וגם ועדת ערר קבעה שדי ב-50% נכות, כיוון שהקיצבה ניתנת לפי תלותו של הילד באדם אחר ביחס לבני גילו. בעניין הגברת רבקה ברנשטיין: לאחר שבעבר אושרה לה גימלה מקסימאלית, חל שיפור במצבה גם בבדיקת אחות וגם בערעור, שקבעו כי אינה תלויה במידה רבה מאד בעזרת זולת לפעולות יום יום.ובעניין הילדה הסובלת משיתוק מוחין: גם כאן קבעה ועדת ערר שתלותה בזולת אינה מזכה בגמלה. לגבי המסמך של האחות הראשית, אין ספק שמדובר בניסוח בעייתי: מאז שינינו את הליכי העבודה כך שהיועץ הבכיר לילדים נכים הוא רופא ילדים, ולא אחות.

תגובת האחות הראשית לגמלת ילד נכה, לשעבר: "זכותו של רופא להתייעץ. במקרה שהבאתם הרופא ביקש ביקור בית של האחות. במכתב שהובא כאן, פניתי לפקיד התביעות ולא לרופא והתכוונתי שאם הילד מפוחד ולא משתף פעולה - ניתן להתבסס על ממצאי ביקור הבית שבוצע בסביבתו הטבעית".

קישורים:

• עוולות המוסד לביטוח הלאומי - כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו - הכתבה כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו , חיים ריבלין | חדשות 2 | 21/11/11 - בפרק הראשון בסדרת הכתבות החדשות על עוולות הביטוח הלאומי יצאנו לבדוק את המוקד הטלפוני. המוקד מנוהל על ידי חברה פרטית שמקבלת מאות שיחות מדי חודש. הטלפנים מתומרצים לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, ולא בהכרח לפרט בפניך את כל זכאויותיך. מנהל פורום ביטוח לאומי באינטרנט: "בביטוח לאומי - לא ידעת, לא קיבלת"...

• לשכת הרווחה חולון הפקירה אם וארבעת ילדיה חסרי דיור לרחוב בגשם ובקור - המגזין - ערוץ 10 - נובמבר 2011 - לרשויות הרווחה המקומיות אין מענה ופתרון למשפחות אשר גורשו מדירתם והם מושלכות לרחוב בקור בגשם - לפני כשנתיים הוצג סיפורה של סמדר עקרי אם חד הורית מחולון, שנאלצה לגור באוהל ברחוב, יחד עם ארבעת ילדיה, לאחר שהופקרו ע"י אגף הרווחה חולון. בעקבות הכתבה ההיא משרד השיכון התחייב לעזור אבל שנתיים אחרי, דווקא בחורף, סמדר נזרקת שוב לרחוב. יצאנו לבדוק מה קרה לכל ההבטחות, ואיך החיים בסוכה מאולתרת במקום בדירה מסודרת?..
• לשכת הרווחה רמלה הפקירה משפחה חסרת דיור - אמא ושמונת ילדיה לרחוב בגשם השוטף - אגף הרווחה רמלה - מדיניות משרד הרווחה בראשות שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון - השפלת אם ושמונת ילדיה קשי יום והפקרתם ברחוב בגשם השוטף - הכתבה בגשם השוטף: אם ו-8 ילדיה פונו מביתם ברמלה - משפחת גטנה מרמלה פונתה אמש מדירתה אחרי שלא עמדה בתשלומי המשכנתה. משרד השיכון והעירייה מגלגלים את האחריות מאחד לשני. האם וילדיה נותרו ללא קורת גג בתחילת החורף, ומקווים שמישהו ימצא פתרון למצוקתם - ברהנו טגניה וגלעד שלמור | חדשות 2 | פורסם 17/11/11...

לקחת הם יודעים: לא קיבלה קצבת זקנה במשך 17 שנים מהמוסד לביטוח לאומי

הכתבה לקחת הם יודעים: לא קיבלה קצבת זקנה במשך 17 שנים מהמוסד לביטוח לאומי , אורלי וילנאי , יוני 2011

המוסד לביטוח לאומי, שרודף אחר החייבים לו, מתנער מחובותיו. אורה אלישע לא קיבלה קצבת זקנה במשך 17 שנים, "מפני שלא ביקשה", אבל היא תקבל החזר רק על שנה אחת

אילולא אותו אחר צהריים שבו שוחחה אורה אלישע עם כלתה רעיה, ייתכן שהיא לא היתה יודעת עד היום שהמוסד לביטוח לאומי מחזיק בכסף שלה ולא מתכוון לשחרר. הסיפור של הגברת אלישע כל כך מעצבן, שהיא עצמה עדיין מסרבת להאמין שהוא נכון, למרות המכתבים מהביטוח הלאומי, שמספרים את הסיפור שחור על גבי לבן.

אורה אלישע היא כמעט בת 77 ואלמנה ב-30 השנים האחרונות. אין לאלישע פנסיה, ומאז שהגיעה לגיל זיקנה היא חיה מקצבת שאירים, 1,600 שקלים בחודש, ומהכנסות מדירה קטנה שבבעלותה, שהיא משכירה. באותה שיחה מקרית בחודש אפריל, שאלה אותה כלתה האם היא מקבלת קצבת זקנה. "אני מאמינה שכן", ענתה אורה, "אם מגיע בוודאי משלמים לי". רעיה אלישע, שסומכת פחות על מערכות הצדק במדינת ישראל, ניגשה לבדוק.

באתר של המוסד לביטוח לאומי היא מצאה שקצבת זקנה בתוספת קצבת שאירים, מעניקות סכום גדול יותר מזה המשולם לחמותה, גם אחרי קיזוז שנעשה בין שתי קצבאות וגם אחרי הורדת התשלומים לביטוח הלאומי עצמו.

השלב הבא היה פנייה רשמית אל הביטוח הלאומי. שם התברר שאורה אלישע הפנסיונרית זכאית לקצבת זיקנה כבר 17 שנים, אולם אינה מקבלת אותה בפועל, מהסיבה הפשוטה שהיא שלא פנתה בבקשה רשמית לקבל את הקצבה. נניח שאת ההסבר הזה עוד אפשר היה לבלוע למרות חוסר הרלוונטיות שלו - הרי בביטוח הלאומי יודעים היטב מתי אדם מגיע לגיל זיקנה ויכולים להתחיל לשלם לו מיד גם ללא בקשה, מה גם שמדובר בכספי ביטוח שעליו שילם כל חייו, אבל ההתפתחות הבאה חמורה הרבה יותר.

לכאורה, מגיע לאורה אלישע החזר בעבור 17 שנים, אולם בביטוח הלאומי מוכנים לשלם לה רק בעבור 12 חודשים, לא יום אחד יותר. למה? ככה, כי זה החוק אומרים שם. אפשר לשער שאילו היא עצמה היתה צוברת חוב לביטוח הלאומי במשך 17 שנים, לא היו מוותרים לה על שקל. איכשהו תמיד זה עובד הפוך כשהם אלה שאמורים לשלם את הכסף.

תמונת המצב נכון להיום היא כזאת: אורה אלישע מקבלת מהביטוח הלאומי 2,300 שקלים בחודש, 700 שקלים יותר מהסכום שקיבלה קודם, ובעבורה מדובר בתוספת משמעותית ביותר. אולם אם מכפילים את הסכום הזה ב-17 שנים, מקבלים יותר מ-100 אלף שקלים ואפשר רק לדמיין כמה היו משתפרים חייה אם הביטוח הלאומי היה משלם את החוב כולו, או במלים אחרות: משלם לה את מה שמגיע לה.

אורה אלישע ממשיכה בינתיים לשלם לביטוח הלאומי, הסכום פשוט יורד מקצבת השאירים שלה. "אין לנו כסף לעורך דין וגם לא כוח לתבוע", אומרות רעיה ואורה. ואורה מוסיפה: "מי יודע כמה אנשים בישראל נמצאים במצב הזה, כמה כסף חוסך הביטוח הלאומי. קיבלתי תעודת אזרח ותיק כשהגעתי לגיל הפנסיה. אם המדינה יודעת בת כמה אני, למה אי אפשר להעביר את הקצבה מיד? כשנודע לי שזה המצב, פשוט ישבתי ובכיתי, זה מעליב".

במוסד לביטוח לאומי מתעקשים שזהו החוק. "התביעה לקצבת זקנה לתקופה הקודמת נדחתה לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה, 1995", נמסר בתגובה מהביטוח הלאומי. "על פי החוק, לא תשולם גמלה בעבור תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו לחודש, שבו הוגשה התביעה". הם הוסיפו עם זאת, כי אפשר לערער על ההחלטה בבית הדין לעבודה.

הואיל וקרוב לוודאי שאלישע אינה היחידה, אולי זה המקום להגיש תביעה ייצוגית בשמם של מי יודע כמה קשישים, ששילמו כל חייהם לביטוח הלאומי, אבל גם הכסף וגם המידע נלקחו מהם.

ואולי אפשר לצפות לפתרון משר הרווחה, משה כחלון, שיודע לעמוד איתן מול בעלי ההון ומתכוון עכשיו להנגיש את המערכת שהוא אמון על שירותיה. בשבועות האחרונים הצהיר באוזנינו כי ברצונו להביא לכך שלא רק שהציבור יהיה מודע לזכויותיו, אלא שהזכויות ירדפו אחרי הזכאים. זה מקום טוב להתחיל בו - שקצבאות זיקנה יגיעו לידי הזכאים להן מבלי שיצטרכו לבקש.

מעקב אחרי ניצולי השואה | אם כבר מחליטים על הטבה לחולי סרטן - למה לטרטר אותם?

ש"מ, ניצולת שואה שמשרד האוצר מכיר בה כנכה 37.5%, מבקשת לא להיחשף בשמה המלא, אולם היא מודעת היטב לחשיבות חשיפת הסוגיה שעליה היא נלחמת. ש"מ חולה בסרטן. באחרונה קיבלה כמו ניצולי שואה רבים אחרים עדכון ממרכז המידע של המשרד לאזרחים ותיקים, בדבר הזכויות של ניצולי שואה.

בעדכון נכתב, בין היתר, כי חולי סרטן גרורתי, אשר למחלתם יש קשר לאירועי השואה, יוכרו כנכים ב-100%. ש"מ מיהרה לפנות אל הרשות לזכויות ניצולי השואה באוצר, וצירפה את אישור בית החולים שבו היא מטופלת על מנת לממש את זכויותיה. אלא שבקשתה נדחתה בטענה שהיא לא הוכיחה שמחלת הסרטן היא תוצאה של מרדיפות הנאצים.

"מאין רוצים שאוכיח כי חליתי בסרטן בגיל גבורות כתוצאה מהיותי קורבן שואה בגיל 16", היא שואלת. "אם קבעה ועדה קשר בין המחלות האלה לשואה, מדוע אנו צריכים לשוב ולהוכיח אותו?"

ואנחנו תוהים: למה להמשיך ולטרטר את האנשים האלה גם כשהמדינה כבר מחליטה ללכת לקראתם? כמה רחוק יכולה ללכת אשה בת 80, חולת סרטן שנושאת את צלקות השואה על גופה ונפשה עד היום, כדי להוכיח עוד משהו למדינה, ואיך זה שאיש שם לא רואה כמה זה אבסורדי.

*
חלפו שמונה שבועות מאז הבטיח האלוף (במיל') אלעזר שטרן, יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, לאחד את רשימות הניצולים למען יוכלו לממש את זכויותיהם, ושום דבר לא קרה.

הטלת עיקול בגין חובות שמקורם בתשלום גמלאות יתר - מדוח שנתי 37 נציבות תלונות הציבור

שני מתלוננים פנו בתלונה על שהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הטיל עיקולים על חשבונות בנק של קשישות בגין חובות שנוצרו להן בעקבות קבלת גמלאות יתר. להלן תיאורן של שתי התלונות:

1. בשנת 2006 גילה המוסד כי לאמו של המתלונן, ניצולת שואה ילידת 1912, יש הכנסה מרנטה שעליה לא הצהירה בטופס התביעה לגמלת זקנה שהגישה בשנת 1991, ועקב כך היא קיבלה במשך שנים גמלת יתר. בעקבות הגילוי הודיע המוסד לאם כי נוצר לה חוב בסך כ-242,000 ש"ח, וכי לצורך כיסויו הוא ינכה מדי חודש 20% מגמלת הזקנה ומכל תשלום אחר שישלם לה.
עד אוקטובר 2009 פעל המוסד בהתאם להחלטה האמורה לעיל, אולם באותו מועד הוא הטיל עיקולים על קופת הגמל של האם ועל חשבונה בבנק ודרש ממנה להחזיר לו את יתרת החוב לאלתר.
אמו של המתלונן נפטרה ביוני 2010, עוד לפני שהסתיים בירור התלונה.

2. עורך דין המייצג אפוטרופסים של חסויה, ילידת 1921, התלונן אף הוא על שהמוסד הטיל באוקטובר 2009 עיקול על חשבון הבנק של החסויה בגין חוב בסך 144,000 ש"ח. העיקול הוטל בעקבות קביעת המוסד כי בשל טעות שולמה לחסויה גמלת יתר של השלמת הכנסה בשנים 1982-2002. גם במקרה זה הודיע המוסד בשנת 2003 לחסויה כי לצורך כיסוי חובה הוא ינכה מדי חודש 25% מגמלת השארים המשולמת לה, ולמרות זאת הוא החליט בשנת 2009 לעקל את חשבון הבנק שלה ודרש כי תכסה את מלוא החוב.

המוסד הסביר כי לפי החוק, מתווספים לחוב מדי חודש הפרשי הצמדה , ואם סכום החוב ניכר, הרי שקיזוז שיעור מסוים מהגמלאות, שסכומן אינו גדול, אינו מדביק את קצב ההצמדה למדד, ולכן קרן החוב אינה פוחתת. בעקבות כך החליט המוסד בשנת 2009 לשנות את מדיניות גביית החובות, באופן שחובות ששיעורם גדול מ-50,000 ש"ח ייגבו בהתאם לפקודת המסים (גביה), באמצעות הטלת עיקולים על חשבונות הבנק, קופות הגמל או מקורות הון אחרים של חייבים. המוסד ציין כי הטלת העיקולים היא הדרך האפקטיבית היחידה לקיים את הנחיית מבקר המדינה ולפיה המוסד נדרש להגדיל את שיעורי הגבייה של חובות שמקורם בגמלאות יתר.

הנציבות הודיעה למוסד כי מדיניותו האמורה פוגעת באינטרס ההסתמכות של החייבים וביכולתם לכלכל את צעדיהם, שכן במשך שנים נהג המוסד לנכות את החובות לשיעורין עד שבאופן חד-צדדי ובלי שהתריע על כך החליט לשנות את מדיניותו ולהטיל עיקולים על חשבונות החייבים.
זאת ועוד, המוסד שינה את דרך הגבייה תוך התעלמות מנסיבותיהם האישיות של כל אחד מהחייבים ובלי שבדק את השפעת העיקולים עליהם. בכך לא נהג המוסד לפי הנורמות המחייבות אותו, כרשות מינהלית, ולפיהן עליו לנהוג בהגינות כלפי מי שעלול להיפגע משינוי באופן פעולתו.

סמנכ"ל גמלאות במוסד הבהירה בתגובה כי בעת שהוחלט להטיל את העיקולים לא היה בידי המוסד מידע שיאפשר למיין את החייבים על פי מצבם הרפואי או הכלכלי, ולכן רק אם מבוטחים או קרוביהם הלינו לפני המוסד על הטלת עיקול, טיפל המוסד בהסרת העיקולים והגיע לידי הסדר תשלומים עם החייבים.
עוד הודיעה סמנכ"ל גמלאות כי לנוכח הלקחים שנלמדו בחודשים שבהם הוטלו העיקולים, הוחלט כי להבא לא יוטלו עוד עיקולים על קשישים נזקקים, סיעודיים או ניצולי שואה. בעקבות קבלתה של החלטה זו, בוטלו העיקולים על חשבונותיהן של הקשישות ובכך בא עניינן על תיקונו.

(תיקים 411180, 411598)

דחיית תביעה לגמלת סיעוד ללא ביצוע בדיקת תלות - מדוח שנתי 37 נציבות תלונות הציבור

המתלונן הלין על שהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) דחה תביעה לגמלת סיעוד שהגישה אמו, בלי שהתקיים אצלה ביקור בית כדי לבחון את תפקודה. לטענתו אמו, שהיא קשישה ניצולת שואה, מתגוררת בגפה וזקוקה לעזרה ולסיוע לצורך תפקודה היומיומי.

לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, הזכאות לגמלת סיעוד מותנית במידת התלות של התובע בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום-יום והיא נבדקת על ידי אנשי מקצוע בביתו של התובע.

הבירור העלה כי במשך השנים הגישה אמו של המתלונן כמה תביעות לגמלת סיעוד וכולן נדחו. ב-1.9.09, בעקבות תביעה נוספת שהגישה, נעשתה לאם בדיקת תלות ובה היא צברה 0 נקודות בלבד (לעומת 2.5 נקודות שהן הניקוד המינימלי המזכה בגמלה), מאחר שנמצאה עצמאית בכל פעולות היום-יום. בעקבות זאת נשלחה לאם ב-21.9.09 הודעה על דחיית התביעה, ובה צוין כי היא זכאית על פי חוק לערער על ההחלטה לפני הוועדה לעררים לעניין מצב תפקודי.
לפי תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998, אם נדחתה תביעה לגמלת סיעוד מסיבה כלשהי, רשאי התובע בכל עת להגיש תביעה חדשה. לפי תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (בדיקה מחדש של מידת התלות בעזרת הזולת של זכאי לגמלת סיעוד), התשמ"ח-1988, הזכאות לביצוע בדיקת תלות חדשה מותנית בכך שהמבקש ימציא מסמכים המעידים על שינויים שחלו בתפקודו מאז בוצעה הבדיקה הקודמת.
ב-1.2.10 הגישה האם תביעה חדשה לגמלת סיעוד. על פי חוות דעת של היועצת לענייני סיעוד בסניף המוסד שאליו הוגשה התביעה, לא נמצאו במסמכים שצורפו לתביעה ראיות המלמדות על שינוי כלשהו במצבה של האם לעומת מצבה בעת הגשת התביעה הקודמת בספטמבר 2009, ועל כן נדחתה התביעה על הסף, בלי שנעשתה לאם בדיקת תלות.

הבירור העלה כי אגף סיעוד בהנהלת המוסד קבע נוהל בעניין הטיפול בבקשות לבדיקה מחדש או לתביעה חוזרת, ובו צוין באילו מקרים ניתן לדחות תביעה חוזרת לגמלת סיעוד בלי לעשות בדיקה מחדש. על פי הנוהל, אם המסמכים הרפואיים אינם מעידים על שינוי משמעותי שעשוי להשפיע על הזכאות ואם במהלך השנה שקדמה להגשת הבקשה הנוכחית הוגשו יותר משתי בקשות ובבדיקה האחרונה היה הפרש של נקודה אחת לפחות בין הניקוד שנצבר ובין הניקוד הנדרש לקביעת הזכאות או לשינוי ברמת הזכאות, ניתן לדחות את התביעה על הסף.

לטענת המוסד, בשנה שקדמה להגשת הבקשה לבדיקה מחדש הגישה אמו של המתלונן לפחות שתי בקשות נוספות, ובבדיקת התלות האחרונה שנעשתה לה היה הפרש של יותר מנקודה בין הניקוד שנצבר בבדיקה (0) ובין הניקוד המינימלי הנדרש לקביעת הזכאות (2.5 נקודות) או לשינוי ברמת הזכאות. בנסיבות אלה, ובהתאם לנוהל, נדחתה התביעה על הסף.

ואולם בניגוד לטענת המוסד מצאה הנציבות כי אמו של המתלונן הגישה רק תביעה אחת בשנה שקדמה להגשת התביעה בפברואר 2010. נוסף על כך, באישור הרפואי שצורף לתביעה החדשה צוין כי האם סובלת ממחלת פרקינסון, והדבר לא צוין בתעודה הרפואית שצורפה לתביעה הקודמת. אשר על כן פנתה הנציבות לממונה בכיר אגף סיעוד במוסד וביקשה שישקול שוב אם אין מקום לעשות בדיקת תלות חדשה לאם בעקבות הגשת תביעתה האחרונה.

הממונה אישר כי בהתאם לנוהל היה מקום לבצע בדיקת תלות חוזרת, ולכן דחיית התביעה על הסף בטעות יסודה. בעקבות זאת נעשתה לאם באוקטובר 2010 בדיקת תלות חדשה ובה נמצא כי היא תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום ונקבעה לה זכאות בשיעור 91%, המזכה אותה בגמלת סיעוד של 9.75 שעות טיפול שבועיות. זכאותה של האם נקבעה למפרע ממרס 2010, בהתאם לתאריך הגשת התביעה שנדחתה על הסף.

הממונה אף התנצל לפני המתלונן ואמו על החלטתו המוטעית של המוסד.

(תיק 505525)

ניצולת שואה עיוורת על כיסא גלגלים - הביטוח הלאומי סרב לשלם קצבת סיעוד - בג"צ הורה למדינה לשלם

הכתבה זעקת הניצולה: הביטוח הלאומי מסרב לשלם , שמואל מיטלמן , nrg , מאי 2011

אסתר צ'ובדי ניצלה ממוות על ידי דוקטור מנגלה. היום היא מרותקת לכיסא גלגלים, והביטוח הלאומי דורש ממנה להשתמש בכספי הפיצויים

האטימות של ביטוח לאומי: ניצולת השואה אסתר צ'ובדי, בת 85, עיוורת ומרותקת לכיסא גלגלים, ביקשה השבוע מבג"ץ, ממיטת חוליה בבית חולים בילינסון, להורות למוסד לביטוח לאומי לשלם לה קצבת סיעוד כדי שתוכל להחזיק את המטפלת ששכרה לטפל בה בביתה. "בלעדיה אני לא יכולה לחיות", הסבירה צ'רבי.

הסיבה: המוסד מסכים להשתתף רק בכשעה בלבד משכרה של המטפלת, ומתבצר מאחורי הטענה הפורמלית כי הקשישה יכולה להשתמש למטרה זו בקצבה שהיא מקבלת מגרמניה לשם טיפולים ותרופות בגין נזקי הגוף שנגרמו לה ולכן היא אינה זכאית לקצבה סיעודית בישראל.

"אני חולה סיעודית מלאה, הזכאית למטפלת צמודה, אבל כל פניותיי למוסד לביטוח לאומי לשלם לי קצבת סיעוד נענו בסירוב, בנימוק אבסורדי שיש לי 'הכנסה מגרמניה' ושהכנסתי עולה על השכר הממוצע במשק", כתבה צ'ובדי בפנייתה לבג"ץ.

"התשלום אותו אני מקבלת מגרמניה, לפי החוק שם, נועד לצורכי ריפוי, תרופות והבראה בלבד ואינו בגדר הכנסה. לא ייתכן שהביטוח הלאומי יפלה לרעה אותי וניצולים אחרים במצבי", לדברי צ'בדי.

בעתירה, שהגישה באמצעות עו"ד שלמה אייגנר, מספרת הקשישה, כי נולדה ב-1926 בצ'כוסלובקיה בשם אסתר גרינפלד. "באפריל 1944 הובלתי עם כל בני משפחתי בקרונות של בהמות למחנה ההשמדה אושוויץ", היא מספרת בתצהירה.

"כפו עלינו לעבוד 16 שעות ביממה"

"הוריי, ובני משפחתי האחרים הוכנסו לתאי הגזים ושם נרצחו. אני ואחותי הצעירה אריקה הוכנסנו ל'בלוק 8' שהיה 'בלוק הילדים'. ד"ר מנגלה היה הממונה על הבלוק וביצע בילדים פשעים מזעזעים".

היא הצליחה להינצל מרצח של אלף ילדים בבלוק בו התגוררה אך נלקחה לעבודות כפייה במפעל. "עברתי מבחן זריזות ידיים, הוצבתי לעבודה במפעל לייצור פצצות וחומרי נפץ. כפו עלינו לעבוד 16 שעות ביממה בייצור חלקי פצצות", היא מספרת.

כששוחררה על ידי הצבא האמריקאי הייתה צ'ובדי שבר כלי, הרוסה לחלוטין ממבחינה פיזית ונפשית, עד כדי אי יכולת לתפקד. כתוצאה מהעבודה במחנות נפגעה ראייתה והיום היא עיוורת. כשעלתה לארץ היא התחתנה וניסתה לשקם את חייה.

בשנת 2008 נפטר בעלה והיא נותרה לבדה עם מחלותיה. "כיום אני עיוורת, עמוד השדרה שלי התמוטט, אינני מסוגלת לעמוד או ללכת ואני מובלת בכסא גלגלים", היא כותבת. בפיצויים שהיא מקבלת מגרמניה - 742 יורו לחודש - היא משתמשת לרכישת תרופות ולטיפולים רפואיים.

המוסד לביטוח לאומי קבע כי היא חולה סיעודית בשיעור מקסימאלי ותלויה לחלוטין בעזרת הזולת. אבל למרות מצבה, המוסד לביטוח לאומי מסרב להשתתף בהוצאות המטפלת. כך, היא נאלצת להוציא מכיסה כסף רב על שכר והוצאות כוללות למטפלת, תרופות, ציוד רפואי ועוד. את מכשיר השמיעה שהיא נזקקת לו לא הצליחה לרכוש בשל מחסור באמצעים.

באמצע יוני 2011 נענה בג"צ לעתירה של אסתר צ'ובדי והורה למדינה בצו ארעי לתת לה קצבת סיעוד
.

.
קישורים:

• מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני מקוללת במהלך טקס יום הזכרון לזכר נפגעי פעולות האיבה - מאי 2011 - במהלך טקס יום הזכרון לזכרם של נפגעי פעולות האיבה, בזמן בו הניחה מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני זר לזכר נפגעי פעולות האיבה, אדם אחד החל לקרוא לעברה מספר פעמים "זונה ... זונה" וקריאות גנאי נוספות. הוא פונה מהמקום...