ביטוח לאומי מציג: בדיקות משפילות ולא רלוונטיות לעיוורים בדרך לקצבה

ביטוח לאומי מציג: בדיקה משפילה לעיוורים בדרך לקצבה , עמית תומר , אוגוסט 2014  , מעריב

ביטוח לאומי מציג: בדיקות משפילות ולא רלוונטיות. צילום: מרק ישראל סלם

שרי האוצר והרווחה הודיעו כי המבחן לקבלת קצבת ביטוח לאומי לעיוורים לא ידרוש מהם להתלבש בכוחות עצמם ולהוכיח שליטה בסוגרים. אבל תלונות שהגיעו ל"מעריב-השבוע" מגלות מציאות אחרת. ביטוח לאומי: נרענן את הנהלים

לפני כארבעה חודשים הודיעו שרי האוצר והרווחה על תוספת של כ-100 מיליון שקל לביטוח לאומי, להרחבת מעגל הזכאים לקצבאות, בהם 4,000 עיוורים, שעד אז נהנו מהקצבאות במקרים מסוימים בלבד.

כדי להתאים גם אליהם את המבחן לבדיקת הזכאות הוחלט לשנות את שיטת הבחינה באופן שתכלול גם קריטריונים של ניהול משק הבית, כגון תפעול מכשירים ויכולת לקחת תרופות. זאת במקום להתבסס על מה שמכונה "מבחן ADL", הבודק פעולות בסיסיות כמו יכולת להתלבש ולהתפשט, לאכול ולשתות ולשלוט על סוגרים.

אבל החלטות לחוד ומציאות לחוד: א' (השם שמור במערכת), כבדת ראייה שהגיעה לפני שבוע למשרדי הביטוח הלאומי כדי לעבור את המבחנים, הופתעה לגלות שהם נותרו כשהיו. "ישבתי מול חברי הוועדה", סיפרה, "הם שאלו אותי באילו פעולות אני מתקשה, ואמרתי להם שלמשל בניקיון הבית, בקניות ובנסיעה בתחבורה ציבורית. ואז אחת הבוחנות אמרה לי: 'בואי ניכנס מאחורי הווילון, אני רוצה לראות אם את יכולה להוריד את החולצה וללבוש אותה לבד, לשטוף ידיים ולשתות מים'.

אמרתי לה שאני לא נכת גפיים ואת הדברים האלה ברוך השם אני יודעת לעשות. הבהירו לי שזו הבדיקה ושאם לא אעבור אותה לא אוכל לקבל את הקצבה. אם הם רוצים לעשות לי בדיקות ראייה, בסדר, אבל מה הקשר להוריד את החולצה? בסוף נאלצתי לעשות את זה. הרגשתי מושפלת וחסרת אונים".

בארגון "בזכות" למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, גינו את המקרה. "המבדקים התפקודיים המתבצעים בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי חייבים להיות מפוקחים ומבוקרים, תוך קביעת נהלים ברורה של מה בודקים ומה לא, כדי לשמור על כבודם של הנבדקים", אומרת מנכ"לית הארגון, עו"ד אסתר סיוון, "לא ייתכן שמבחנים העוסקים בתפקוד הנובע ממוגבלות בראייה יגלשו לבדיקות לא רלוונטיות ויגבירו את תחושת ההשפלה של הנבדק".

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "ככלל, נבדקים שאינם מלינים על בעיות נוספות מעבר לבעיית הראייה אינם נדרשים להדגים ביצוע של הפעולות, וההחלטה בעניינם מתבססת על תשאול בלבד. אולם אם לאדם עם עיוורון או מגבלה בראייה יש לקויות נוספות - ייתכן שמתבצעת בדיקה מלאה של כל הפעולות, כדי למצות את זכאותו לקצבה באופן המיטבי. לא הגיעו אלינו פניות נוספות בנושא, מלבד זו של 'מעריב', ובעקבותיה נשוב ונרענן את הנהלים".

 בלי גבולות , ביטוח לאומי מציג: בדיקה משפילה לעיוורים בדרך לקצבה - מעריב אוגוסט 2014

ליקויים בטיפול בבקשה לביטול חוב שמקורו בתשלום קצבאות ביתר - דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

ליקויים בטיפול בבקשה לביטול חוב שמקורו בתשלום קצבאות ביתר - המתלוננת היא עקרת בית עיוורת אשר מקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי (להלן -המוסד). בעלה של המתלוננת הוא אלכוהוליסט, ואינו משתתף בהוצאות המחיה של המשפחה. לבני הזוג יש ארבעה ילדים, שניים מהם עיוורים ומוכרים כנכים על ידי המוסד.

המתלוננת קבלה על שבשנת 2009 דרש ממנה המוסד לשלם לו 104,279 ש"ח בגין קצבת ילד נכה ששולמה לה בשנים 1994-1985 עבור בתה. לטענת המוסד, מכיוון שהבת שהתה באותן שנים במוסד לעיוורים היא לא הייתה זכאית לקצבה.

לטענת המתלוננת, עוד בשנת 1994 היא נדרשה להחזיר למוסד 56,465 ש"ח בגין הקצבה האמורה, ובעקבות זאת הגישה, באמצעות מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, בקשה לביטול החוב, שבה טענה כי לא ידעה שהיא מקבלת קצבה שהיא אינה זכאית לקבלה. בבקשה ציינה המתלוננת כי הואיל והעברת בתה למוסד לעיוורים בוצעה בסיועה של מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, שהייתה בעניין זה בקשר עם המוסד, היה לה יסוד להניח כי זה ידע על העברת הבת למוסד לעיוורים.

לדברי המתלוננת, זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הודיעה לה מחלקת הרווחה כי החוב נמחק. מאז לא פנה אליה המוסד בעניין החוב ולא ניכה אותו מקצבאות ששולמו לה במשך השנים, ולפיכך היא סברה כי החוב בוטל.

הבירור העלה כי בשנת 1994 הועברה בקשת המתלוננת לטיפולה של הוועדה לביטול חובות במוסד, אולם בשל טעות לא טיפלה הוועדה בבקשה במשך שלוש שנים. רק בשנת 1997 נדונה הבקשה, והוחלט שאין הצדקה לבטל את החוב בשל שיעור השׂתכרותו של הבעל באותן שנים (אחת מהעילות לביטול חוב של קצבה ששולמה ביתר היא מצוקה כלכלית של מקבל הקצבה). ההודעה על דחיית הבקשה התקבלה בסניף המוסד שטיפל בה, אך הסניף לא הודיע למתלוננת או למחלקת הרווחה על ההחלטה. במשך כשנה וחצי נוכה החוב לשיעורין מקצבת הילדים שקיבלההמתלוננת. משנת 1999 ואילך הופסק ניכוי החוב מקצבת הילדים, והחוב גם לא נוכה מקצבת הנכות שקיבלה המתלוננת במשך השנים. החוב צבר אפוא הצמדה והגיע ל-104,279 ש"ח, שאותם נדרשה המתלוננת לשלם רק בשנת 2009.

בעקבות השתלשלות האירועים שתוארה לעיל פנתה המתלוננת לוועדה לביטול חובות במוסד, וזו החליטה ביוני 2010 לבטל את ההצמדה ולהעמיד את החוב על 56,465 ש"ח בלבד.

בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה לביטול חובות את העניין שוב והחליטה ביוני 2011, נוכח מצבה הכלכלי של המתלוננת, לבטל 50% מקרן החוב.

הנציבות שבה ופנתה למוסד והדגישה כי נוכח הליקויים שנמצאו בדרך פעולתו בעניינה של המתלוננת, מן הראוי שהוועדה לביטול חובות תשקול לבטל את החוב כולו. הנציבות ציינה כמה נימוקים לכך:

1. ההחלטה משנת 1994, הדוחה את הבקשה לביטול החוב, לא הובאה לידיעת המתלוננת, ולכן היא סברה שהחוב נמחק.

2. מכיוון שההחלטה לא הובאה לידיעת המתלוננת, נמנע ממנה להשיג עליה או לערער עליה לפני בית הדין לעבודה.

3. אילו הנימוק להחלטת הוועדה - השׂתכרות הבעל - היה מובא לידיעת המתלוננת במועד, היה באפשרותה להשיג על כך ולהוכיח כי הבעל מכלה את כל משכורתו על רכישת אלכוהול.

4. במשך הזמן בוער תיק הרווחה של המתלוננת ברשות המקומית, ולכן אין באפשרותה להוכיח את טענתה שמחלקת הרווחה הייתה בקשר עם המוסד ומסרה לו את המידע בדבר העברת הבת למוסד לעיוורים, ואת טענתה שמחלקת הרווחה הודיעה לה כי החוב נמחק.

בעקבות פנייתה החוזרת של הנציבות החליטה הוועדה לביטול חובות ביוני 2012 לבטל את החוב כולו.

(503930)

סירוב לאשר קצבת שירותים מיוחדים לבודד - מדוח נת"צ 38 לשנת 2011

המתלונן הוא עיוור המקבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). עד פברואר 2008 קיבל המתלונן נוסף על קצבת הנכות גם קצבת שירותים מיוחדים (להלן - שר"מ). קצבת שר"מ משולמת לאנשים התלויים בזולתם לביצוע פעולות יומיומיות, כגון הליכה, לבוש, רחצה, קניות, הכנת אוכל וניקיון, ושיעורה תלוי במידת התלות בזולת. המתלונן קיבל שר"מ בעילה של נכה "בודד", הניתנת מכוח הנחיות פנימיות של המוסד (להלן - הנוהל)[1], שבהן נקבע כי "כבודד יחשב - מבוטח הגר לבדו, או עם בן משפחה מתחת לגיל 18, או עם מי שאינו בן משפחה כמוגדר לעיל..." (ההדגשה אינה במקור). לפי הנוהל, ההגדרה "בן משפחה" חלה, בין היתר, על "בן זוג לרבות ידוע/ה בציבור".

במסגרת בדיקת זכאותו לשר"מ התברר למחלקת נכות כללית במוסד כי המתלונן מתגורר עם אישה המסייעת לו בביצוע הפעולות המתוארות לעיל. נוכח זאת קבע המוסד כי המתלונן אינו נכה "בודד" כהגדרתו בנוהל והפסיק לשלם לו את קצבת השר"מ. המתלונן והאישה טענו כי הם אינם בני זוג וכי המתלונן משלם לאישה עבור הסיוע שהיא מעניקה לו.

מאחר שהמתלונן והאישה אינם נשואים זה לזו, זכאותו של המתלונן לשר"מ הייתה תלויה אפוא בשאלה אם הם ידועים בציבור.

לפי נוהלי המוסד[2], מי שאמור לקבוע, ככלל, את מעמדם של בני זוג כ"ידועים בציבור", כמשמעות מונח זה בנוהלי המוסד, הם פקידי ביטוח וגבייה שהוכשרו והוסמכו לקבל החלטות בנושא זה[3]. אולם בירור התלונה העלה כי לא פקיד ביטוח וגבייה החליט שהמתלונן והאישה הם בגדר ידועים בציבור, אלא פקיד התביעות במחלקת נכות כללית במוסד, שבדק את תביעת המתלונן לשר"מ.


לפיכך התבקשה מחלקת הגבייה במוסד לבחון את מעמדם של המתלונן והאישה. לאחר שבוצעה חקירה בעניין קבעה מחלקת הגבייה כי מעמדם של המתלונן והאישה אינו של "ידועים בציבור", אף שהם חיים תחת קורת גג משותפת.

נוכח הקביעות הסותרות של מחלקת נכות כללית ושל מחלקת הגבייה במוסד לעניין מעמדו של המתלונן, ביקשה הנציבות לקבל את עמדת היועץ המשפטי של המוסד בסוגיה.

היועץ המשפטי לא חלק על כך שהנוהל קובע כי מי שאינו מתגורר עם קרוב משפחה זכאי לשר"מ בעילה של "בודד". הוא גם לא חלק על כך שמחלקת הגבייה קבעה שהמתלונן והאישה אינם בגדר "ידועים בציבור". ואולם לטענתו, שר"מ נועד למי שחי בפועל בגפו, ומאחר שפקיד התביעות במחלקת נכות כללית ואחות שביקרה בבית המתלונן שוכנעו שהמתלונן מנהל עם האישה משק בית משותף ויש ביניהם יחסי קרבה, הוא אינו יכול להיחשב כ"בודד", ולכן אינו זכאי לשר"מ.

נוסף על כך טען היועץ המשפטי כי הנוהל בעניין נכה בודד הוצא בשנת 1990 ומאז לא עודכן, ולכן אין להסתמך עליו; וכי ביקש מהאגף הנוגע בדבר במוסד "לעדכן את ההנחיות ולתקן את ניסוחן כך שיביאו לידי ביטוי את התפיסה האמיתית שבבסיסן".

לאחר שנציב תלונות הציבור בחן את עמדת המוסד הוא קבע כי התלונה מוצדקת:

1. מי שמוסמך לקבוע עובדתית מהי מערכת היחסים בין המתלונן לאישה שעמה הוא מתגורר הוא פקיד הגבייה. אשר על כן, יש לאמץ את קביעתה העובדתית של מחלקת הגבייה בדבר מעמדם של המתלונן והאישה, ובהתאם לכך יש לקבוע אם המתלונן זכאי לשר"מ.

2. המתלונן נחשב כ"בודד" לפי הנוהל, שכן מחלקת הגבייה של המוסד קבעה שהוא והאישה אינם בגדר ידועים בציבור. העובדה שהחוזר הוצא בשנת 1990 ואינו מעודכן, אין בה כדי להצדיק את ההחלטה שלא לפעול על פיו במקרה הנדון, כל עוד הנוהל עומד בעינו ולא שונה.

3. הנוהל הכיר במפורש באדם שגר עם מי שאינו בן משפחה כ"בודד". ואמנם, אין לשלול את האפשרות שאדם יתגורר עם אדם אחר, שאינו בן זוגו, וישלם לו בכסף או בשווה כסף תמורת סיוע פיזי-סיעודי או כל סיוע אחר שהוא מעניק לו.

נוכח כל האמור לעיל קבע הנציב כי על המוסד להכיר במתלונן כ"בודד", וכפועל יוצא מכך לאשר את זכאותו לשר"מ מהמועד שבו הופסק התשלום.

המוסד קיים את החלטת הנציב.

(504702)


[1] חוזר נכות מס' 1188/90 מ-19.11.90.


[2] חוזר כללי מס' 135/09 מ-9.9.09 בנושא "קביעת מעמדם של בני זוג כ'ידועים בציבור'", שהוציאו מינהל הגמלאות ומינהל הביטוח והגבייה במוסד. יצוין כי לפי החוזר גם פקידי תביעות הבטחת הכנסה רשאים לקבוע מעמד זה, אבל הדבר אינו רלוונטי לתלונה.


[3] יצוין שלקביעת מעמדם של בני זוג כ"ידועים בציבור" יש השפעות הן לעניין הזכות לגמלאות הנקבעות על פי מעמד זה והן לעניין החיוב בתשלום דמי ביטוח.